שלום ליטל, לפני כשש שנים עברתי אירוע משפיל מדמות סמכות במקום העבודה. הסיבה לכך הייתה שיתוף בחיים האישיים שלי שבאותם ימים קרה משהו בתוך המשפחה שפשוט ריסק אותי מבפנים. הייתי במצוקה גדולה והבוס הזמין אותי לשתף אותו. לאחר זמן מסוים המקרה הוביל לכך שהועפתי מהמקום ונשרף השם שלי. מצאתי את עצמי בטלטלה גדולה מאוד. גם החיים האישיים שלי התפרקו באותם ימים וגם איבדתי את מה שחלמתי עליו כל החיים. לאחר כמה שנים ניסיתי שוב במחלקה אחרת באותו מקום. חשבתי שאוכל הפעם לתקן. לצערי, פגשתי שני אנשים שהחרימו אותי הן מקצועית והן חברתית. ניסיתי בכל דרך להבין איך ניתן לגשר על מה שקורה כדי שאוכל להתקדם. ההתעלמות והמילים הקשות על כך שאני לא מספיק מוכשרת ולא יכולה או צריכה להתקדם באותו מקום פשוט גמרו אותי. אחרי כשנתיים כשאני צריכה לסיים, אני לא מצליחה להגיע פיזית למקום הזה. לא יכולה לראות את האנשים האלה יותר. מבינה שאני מסכנת את עצמי בהתקדמות כי אני אצטרך את ההמלצה ומבינה שלא אוכל לסיים כי אני לא מצליחה לעבוד כדי להגיש מה שצריך. נכנסתי למשבר. כואב לי מאוד. בנוסף על כך, אני נמצאת כשנה בטיפול עם מטפלת שאני מעריכה ואוהבת. אני מתקשה לדבר איתה ושותקת הרבה. יש פגישות שבהן אני כן מצליחה להביא את עצמי, לשתף ואפילו היו פגישות שבהן בכיתי והיא הבינה באיזו מצוקה אני נמצאת. יחד עם זאת, היא לא מצליחה להכיל את השתיקות ודי מתעצבנת. אני צריכה אותה. אני מאמינה שיש משהו בטיפול הזה אחרת אני בעצמי הייתי בוחרת ללכת. עצוב לי שאני לא מצליחה לעבד את הדברים וממשיכה לשקוע. איך אני יכולה לחלץ את עצמי מהבור הזה? תודה.
שלום מורן.
ראשית, טוב שאת ערה לכך שלמרות הפגיעות והקשיים שהגיעו "מבחוץ", הבור שאת נמצאת בו הוא גם בידייך. את מתארת תקיעות הן בהקשר של מקום העבודה והן בטיפול, ויתכן והמקשיים בטיפול הם הדרך להתחיל לדון בבור או התקיעות שאת מתקשה להיחלץ מהם. קושי לשתף ולדבר בטיפול עשוי לנבוע ממגוון רחב מאוד של גורמים- פחד מהחלמה ושינוי, כעס על המטפלת, היעדר אמון באפשרות לתקשר את העולם הפנימי ועוד. כדי להיחלץ מהשתיקה, צריך בדרך כלל לחקור את מה שבבסיסה, כשמתוך הבנה זו מתאפשרים בדרך כלל העמקה ותנועה נפשית. לכן, אני מציעה להפוך את הקושי לדבר למוקד הטיפול: להעלות את הנושא ולחקור אותו עם המטפלת עד שתחול תנועה מסוימת.
ליטל
