הצעד הראשון בטיפול: למה לצפות בשיחה ובפגישה ראשונה עם מטפל?

מאיה סבן רוזנפלד

הקדמה

הפנייה הראשונה לטיפול נפשי מהווה שלב מובחן בתהליך הטיפולי. בשלב קריטי זה, טרם מתקיים טיפול במובנו המלא, אלא מתבצעת היכרות ראשונית ונבנית מסגרת בסיסית לעבודה משותפת. עבור פונים רבים, שלב זה מלווה באי-ודאות ובחשש: כיצד מתנהלת הפנייה הראשונה? מה צפוי לקרות במפגש הראשון? מה מצופה מהפונה ומהמטפל בשלב זה? היכרות עם מאפייני הפנייה הראשונית ועם מטרותיה עשויה להפחית מתח ולאפשר כניסה בהירה ומודעת יותר לתהליך הטיפולי.

בכתבה זו, אבקש להציג עקרונות כלליים הנוגעים לשלב הפנייה למטפלים ומפגשי הטיפול הראשונים. זאת, בכדי להעלות מודעות לחשיבות נושא זה בקרב מטפלים, להפחית חוסר וודאות וחששות, וכן לאפשר לאלו המחפשים טיפול נפשי, אך חוששים מה"צעד הראשון", לקפוץ למים. העקרונות המובאים בכתבה זו משותפים למגוון אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש – פסיכולוגים, עובדים סוציאליים קליניים, פסיכותרפיסטים ומטפלים בהבעה ויצירה, גם אם קיימים הבדלים בסגנון העבודה האישי ובגישות הטיפוליות.

שיחת הטלפון הראשונה: יצירת קשר ובירור התאמה

שיחת הטלפון הראשונית היא לרוב נקודת המגע הראשונה בין הפונה למטפל. אף שהיא עלולה להיות מלווה במתח רגשי, חשוב להבהיר כי לרוב אין לה אופי טיפולי. מטרתה המרכזית היא בירור ראשוני של התאמה והצגת המסגרת הטיפולית. אופייה של השיחה משתנה בין מטפלים שונים: יש המעדיפים שיחה קצרה וממוקדת בפרטים טכניים, ואילו אחרים מאפשרים שיח מעט רחב יותר. הבדלים אלה אינם מעידים על איכות הטיפול העתידי, אלא משקפים סגנון עבודה, גבולות מקצועיים והכשרה שונה.

לרוב, השיחה כוללת הצגה מקצועית קצרה, תיאור כללי של סיבת הפנייה ובירור פרטים כגון זמינות, תדירות המפגשים והמסגרת הטיפולית. שלב זה נועד לאפשר בהירות ראשונית ולבחון התאמה בסיסית, כך שהוא אינו מחייב חשיפה רגשית מעמיקה. כאשר הפנייה לטיפול נעשית בעקבות אירוע טעון או מטלטל, ניתן להסתפק בתיאור כללי ולהשאיר את ההעמקה לפגישה עצמה. שמירה על גבולות בשלב הראשוני היא חלק בלתי נפרד מבניית והגדרת התנאים שיאפשרו תשתית ראשונית מיטיבה לקשר טיפולי בהמשך.

פנייה למספר מטפלים: שיקולים בתהליך הבחירה

פנייה למספר מטפלים בשלב הבירור הראשוני היא תופעה שכיחה ומובנת. עם זאת, ריבוי פניות עלול לעיתים להגביר בלבול ועומס רגשי. בניגוד לבחירה באנשי מקצוע מתחומים אחרים, התאמה טיפולית אינה נבחנת רק על בסיס מידע אובייקטיבי, ולעיתים ניסיון להגיע לבחירה מדויקת כבר בתחילת הדרך עלול להקשות על עצם התחלת התהליך.

לכן, המלצתי האישית הינה לצמצם את הבירור למספר פניות. במהלכן, אציע לשים לב לא רק לתוכן הדברים הנאמרים אלא גם לתחושה הכללית המתעוררת במהלך השיחה ולאחריה, שכן חשוב לחוש בהירות והבנה של התהליך הראשוני המוצע. 

הפגישה הראשונה: היכרות והנחת יסודות לעבודה טיפולית

הפגישה הראשונה היא פגישה טיפולית לכל דבר, אך מטרותיה שונות מאלה של מפגשים שוטפים. היא נועדה לאפשר היכרות, להבין את הרקע לפנייה ולהניח יסודות לעבודה טיפולית משותפת. אין דרך אחת נכונה להתחיל פגישה כזו, והדבר משתנה בין סיבות פנייה שונות, מטפלים שונים, גישות טיפוליות שונות ועוד. בפועל, ניתן להתחיל מאירוע מסוים, מתחושה כללית, ממשפט בודד או גם משתיקה. אין ציפייה להצגה סדורה או מלאה של הקושי, והקצב הינו הדרגתי ומותאם ליכולת ולמוכנות של הפונה.

מרכיב מרכזי נוסף בפגישה הוא הבהרת המסגרת הטיפולית וה"חוזה הטיפולי": כללי הסודיות והגבולות של הטיפול, תדירות ומשך המפגשים, מדיניות תשלום וביטולים וכללים הנוגעים לקשר בין הפגישות. אף שמדובר בהיבטים טכניים לכאורה, הם מהווים תנאי בסיסי ליצירת יציבות, בהירות ואמון בתהליך.

סימני אזהרה: מתי נכון לעצור ולבחון מחדש?

לצד אי הנוחות הטבעית המאפיינת תחילת טיפול, חשוב להבחין בין מבוכה לגיטימית לבין חוויות המעוררות דאגה. תחושות של שיפוטיות, זלזול, לחץ לחשיפה מוקדמת מדי, היעדר הסבר על גבולות הטיפול או הבטחות לפתרונות מהירים לקשיים מורכבים מצדיקים עצירה ובחינה מחודשת של הבחירה במטפל.במקרים מסוימים, ניתן להעלות תחושות אלו במסגרת השיח הטיפולי אך במקרים אחרים, ייתכן שנכון יותר לפנות לאיש מקצוע אחר. תחושת כבוד, הקשבה ותחושת בטיחות רגשית מהווים תנאים בסיסיים לקיומו של תהליך טיפולי מיטיב.

לסיכום, הפנייה הראשונה לטיפול אינה נדרשת להיות שלמה או מדויקת. עצם הבחירה לפנות מעידה על נכונות להתמודד ועל רצון להשקיע ברווחה הנפשית. הקשר הטיפולי נבנה בהדרגה, מתוך רצף מפגשים והעמקה משותפת. טיפול הוא תהליך מתמשך ולא פתרון מידי, והוא מתחיל בצעד ראשון – ברור ומוגדר.

על הכותבת – מאיה סבן רוזנפלד

פסיכולוגית שיקומית מומחית, נוירופסיכולוגית.