לא מודע קולקטיבי

כאשר אנחנו חושבים על האזורים הלא מודעים בנפשנו, אנו נוטים לקשרו לתכנים אישיים ואינטימיים ביותר. לכן, על פניו עשוי המונח "לא מודע קולקטיבי" להישמע בלתי מתקבל על הדעת. זיגמונד פרויד, מורו של הפסיכואנליטיקאי קארל גוסטב יונג, חילק במודל הנפשי הטופוגרפי שלו את הנפש לשלוש רמות: הרמה המודעת, הכוללת את כל הזכרונות, המחשבות והרגשות הזמינים לאדם ברגע נתון. רמת הסמוך למודע, הכוללת את החוויות שהאדם אינו מודע להם ברגע נתון, אך זמינות עבורו וניתנות לשליפה על פי הצורך. והרמה הלא מודעת, הכוללת את כל הזכרונות והחוויות אשר נחוו כמאיימים או כבלתי מקובלים חברתית, ולכן הודחקו, על מנת שלא יהיו נגישים בקלות. אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בין יונג לבין פרויד נגעו לחלוקה זו, עקב טענתו של יונג שהסתכלות על נפש האדם כדבר מה המורכב אך ורק מהזכרונות שלו עצמו, אינה מספקת. יונג לא חלק על פרויד בנוגע לעצם קיומו של הלא מודע, אלא טען כי הוא כולל בתוכו לא רק תכנים שהאדם חווה והודחקו באופן אקטיבי, אלא גם את כל החומר הנפשי שמעולם לא הגיע לסף התודעה. הוא טען שבחלומות ובהזיות של בני האדם ניתן לראות סמלים, תכנים ורמזים שניתן להסבירם רק בהסתכלות רחבה יותר, המחברת בין כל בני האנוש, ללא תלות בתרבות או בזמן הספציפי בהיסטוריה שבהם הם חיים. כך, בנוסף לרמה המודעת הוא הגדיר את הלא-מודע האישי (מורכב מהלא-מודע ומהסמוך-למודע של פרויד) וכן את הלא-מודע הקולקטיבי. מבנה נפשי זה מכיל בתוכו "זכרונות" שלא נרכשו ע"י האדם במרוצת ימי חייו, ואלו מושרשים כנטיות מולדות להגיב בצורה מסויימת לסיטואציות מסויימות. לדוגמא, לדבריו, כל הנשים המביאות ילד לעולם "מתוכנתות" להתנהגות אימהית פרוטוטיפית, כגון הנקה, טיפול, הענקת חום וכו', ללא תלות בנסיון הייחודי של כל אחת מהן בנפרד. הלא מודע הקולקטיבי מכיל בתוכו את הארכיטיפים, מבנים הנשמרים כמשקעים בזיכרון האנושי וקובעים את ההתנהגויות האינסטינקטיביות שלנו בסיטואציות רבות.

ביבליוגרפיה

יונג, ק. ג. (1973). האני והלא מודע. תל-אביב: דביר.

סטור, א. (1998). יונג. תל-אביב: דביר.

רוברטסון, ר. (2004). יונג: מדריך לפסיכולוגיה היונגיאנית. תל-אביב: משכל.