היי, רציתי לשאול אם יש פה עוד אנשים כמוני, אני מבחינת חברה, בהתחלה קל לי (ברוב המקרים) לדבר עם אנשים ולא להתבייש, לפתח שיחה, אבל אחר כך שעובר הזמן מאוד קשה לי הביטחון שלי יורד לריצפה, מרגישה שאנשים רואים את זה עליי וזה מביך אותי ואני נעלמת , לא רוצה שיראו אותי או ישמעו עליי וזה לא בסדר אני יודעת, אני אמא ל2 ילדים ולא קל לי בחיים , קשה לי מאוד בעבודות ובכללי עם האופי שלי , בעלי מאוד חברותי ופתוח ולא סופר אנשים הוא חופשי ואני לא , תמיד אני צריכה להכין את עצמי נפשית לפני כל דבר, כדי להיות רגועה, ניסיתי טיפולים ניסיתי האזנות בלילה למסרים תת הכרתיים, ולהצהרות חיוביות, לא באמת עזר, מרכזיה שאין לי דחף, תשוקה, רצון לחיים , מאוד מצער, אשמח לתשובה
שלום זהבית.
קשה לי לומר מתוך הדברים שאת מתארת מה מקור קשייך, אך התחום האישי והבין אישי מזינים זה את זה ככל הנראה: כאשר את חשה "נעלמת", חרדה ובודדה כל כך, טבעי שאת כואבת וחסרת שמחת חיים ולהיפך- כאשר אינך מסופקת ובטוחה בעצמך, קשה לפתח קשרים ולגשת אליהם מתוך ביטחון ואמון. לאור זאת, אני חושבת שגם אם ניסית לפנות לטיפול פסיכולוגי בעבר, כדאי לנסות שוב להיעזר בטיפול פסיכודינמי אשר יאפשר לך לזהות, למקד ולעבד באופן מועיל את מקור קשייך. בהמשך, יתכן וכדאי יהיה לפנות גם לטיפול קבוצתי אשר יאפשר "תרגול" וחקירה בזמן אמת של האופן בו את מתנהלת בקשרים בין אישיים.
ליטל
