שלום לכולם, מזה כחודשיים אני סובלת מתופעות של חרדה, פחדים, לחצים בחזה, תחושת ריקנות, חוסר תיאבון, נימול וכאבי פרקים ונדודי שינה. שייכתי זאת לזאבת ובעיית קרישיות מהן אני סובלת. מאחר והבדיקות הרבות שעברתי היו תקינות, חיפשתי כיוונים נוספים ויש לי סיבה להאמין שאני חווה את משבר גיל המעבר בגיל 46. הסיממנים הם בדיוק כפי שקראתי תחושות בדיקה עצמית, בחינה מחודשת של מי אני, תחושות של חוסר מסוגלות וחוסר חיוניות, דאגות לגבי הזדקנות ושינויים פיסיים. חשיבה על אב חולה, ילדים עצמאיים שפחות זקוקים לי. מציינת שמטבעי אני אדם סופר אופטימי ויצירתי לכן התקשיתי מאד מאד לאבחן מה לעזאזל עובר עלי, מה יש לי, מה קרה לי וכו. אבל זה הגיע בלי הודעה מוקדמת והכניס אותי לערבול חושים. ומכאן, לשאלתי איך אתם ממליצים לטפל? האם תרופתית? התנהגותית? שיחות? שלכם, גלית
שלום גלית.
במידה והגעת למסקנה שהקשיים מהם את סובלת מושפעים ממצבך הרגשי, אני מציעה לא למהר ו"לאבחן" אלא לפנות אל טיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה להתבונן בסבלנות ובדייקנות על רגשותייך ותחושותייך, ולאט לאט להבין מה קורה לך ומדוע. במקרים רבים, התבוננות זו מביאה איה הקלה משמעותית וזיהוי דרכי התמודדות ושינוי. הטיפול המתאים לתהליך זה הוא טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול פסיכודינמי להתייעצות ובחינת טיפול
.jpg)
