פורום טיפול נפשי

שלום בת28
בזמן הקורונה עברתי סוג של הטרדה מינית (לא יודעת להגיד עם מרצון או לא)
הייתי בבית בשיחה עם משהו תוך כדי שיחת טלפון הוא נגע לי ביד,
הזזתי את היד והא שוב נגע בי אח"כ התקדם ודיברנו ולא כ"כ זוכרת איך המשיך
אבל הגעתי למציב שהו פשוט שוכב ע"י לבוש הכל בסדר ומתקרב אלי נגעה בי קלות
ונצמד אלי וזה ממש הבהיל אותי
והרגשתי ממש לא טוב עם עצמי שהוא מנצל את המקום שלי
המקום שלי היה :היה לי תקופה לא קלה עם עצמי הייתי בשלב של פרידה מחברה
והקושי גבר עלי. ועם הפוגע דיברתי על הקושי כי הכרתי אותו וקצת עזר לי לא חשבתי שזה יגעיה לכזה מקום
תקופה ארוכה וקשה עברה ואני לא יצאתי מהבית ולא הייתי עוברת במקום מגוריו בזמן שידעתי שאמור לצאת
שבתות היה רואה אותי ברחוב היה נעצר כך גם הלב שלי מפחד היה נעצר
והיה עובר ליד ביתי ומסתכל ....
לא סיפרתי על כך לאף אחד ממש כך הכל בתוך הלב והבטן
אני יכולה להגיד שאי מפחדת עדין יש לי חרדה קלה מאנשים לא יכולה לראות אותו
ועם יצא ועלינו לאותו אוטובוס אני פשוט יורדת (וירדתי כמה פעמים)

הדבר משפיע עלי קצת במהלך של סוף יום שרוצה לצאת לטייל קצת פוחדת!!!
לא יכולה לצאת לדייטים (פגישות )
ומה ניתן לעשות על התגברות על הפחד
בכללי מה לעשות עם הכל ??
ואם ללכת לטיפול?
ואיזה?

תודה רבה
(מה שנתן לי את הכוח לדבר (לכתוב ) זה השאלות והתשובות של פורום מאנשים אחרים עם תשובות חדות וברורות..

האם תסמונת קונדליני היא בעיה נפשית ולמי צריך לפנות כדי לטפל?
תודה

שלום רב
תודה על הפורום והאפשרות לפניה.
אני בן 52, לא נוטל תרופות קבועות.
ללא תופעות חרדה או נפשיות בעבר.
לא שותה אלכוהול ולא משתמש בסמים.
תמיד בכל השנים אני קשוב לגוף שלי
עד לפני חצי שנה ביצעתי בדיקות -
בדיקות דם, אקו לב, בדיקת מאמץ
(אני רץ למרחקים ארוכים ומתחרה)
והמלצות רפואיות של רופאת המשפחה.
בתקופה האחרונה אני קשוב לגוף אך מתנגד לו
אני מרגיש רע ויש לי תחושה חזקה שמתרחש
מתחולל, מתפתח בי בתוכי מחלה
אני מרגיש שזה באזור החזה העליון
(אני מרגיש שזו מחלה סרטנית )
אני לא ניגש לבדיקות, לא עונה לשיחות מהקופ"ח ולא ניגש לייעוץ .
* מצד אחד אני מוותר ולא ברור לי למה
*מצד שני במידה ויש מחלה חבל על הזמן
*ממבט מהצד יש לי משפחה יקרה ומקסימה
משפחה גדולה ונכדים מתוקים ויקרים
*ואם עצמי נראה שהשלמתי שאולי יש מצב שאני יכול למות בשל החמרה והזנחה
לא יודע להסביר ההתנהגות וההתנהלות שלי
זה חזק ממני. אני בתחושה שאני לא ממש
מחובר לעצמי למציאות כנדרש .
שהרי אני לא מצליח לפעול אחרת.
אולי תוכלו בהתרשמותכם לומר מה קרה לי ?
*תודה רבה על התייחסותכם
בכבוד רב

שאת כאן
את כל פעם נותנת עוד קצת כוח לנסות להחזיק

שלום,
צריכה דעה חיצונית של אשת מקצוע-
הסיפור קצת ארוך אבל קריטי


בת 30, שתי אחיות -33,27
עם האחות בת ה-27 היה קשר אדוק ועם הגדולה היה קשר צולע שנים.
שתיהן לא חיות בארץ.

לפני כמה חודשים-האחות הגדולה באה לבקר ושהתה כמה ימים בבית ההורים. יש לה OCD-ניקיון במצב קשה.

ביני לבין אמי היה הסכם שאני לא מעירה לה בכלל על הניקיון, המים , הכביסות ועוד. כך היה .אף מילה לא אמרתי.

באחד הימים ,לפני שהורי הגיעו מהעבודה ,הגעתי הביתה ,היו מים בכל מקום ובכל זאת, נכנסתי למטבח לאכול ללא ציוץ על הבעיה. משום מקום האחות הגדולה החלה לקלל קללות איומות ולהשתלח בי. כמובן שהגנתי על עצמי והגבתי לה.
בהפתעה מוחלטת ,קרה דבר שלא אירע לפני והיא החלה ממש להכות אותי, מכות מוות ודחפה לי סבון לעיניים (אין בי עצם אלימה). אני טוענת ויודעת חד משמעית שזה לא ה-OCD כי בהוריי היא לא נוגעת.

בראות עיניי ,הוריי היו צריכים להגן עלי כשסיפרתי להם את המאורע ומאוד לכעוס עליה שלא תעשה זאת יותר לעולם . קלף המיקוח נמצא אצלם והוא באיום שאם היא תרביץ לי שוב היא תצא מהבית. זו הייתה ההגנה שהייתי אמורה לקבל מהם. לא קיבלתי זאת . (יש לציין שבחיי הוריי היו אוהבים ,אכפתיים וכו ,ללא שמץ של ריחוק או ניתוק).

ארעו כך עוד שני מקרים ביומיים העוקבים עם האחות הגדולה כלפי והוריי לא "הגנו" עלי. אני הפסקתי לדבר איתם . אמרתי להם כי עד שלא יתנצלו ואדע שהם יודעים שטעו אני לא יכולה "להחליק " את הסיטואציה של שלושה ימי תופת שעברתי על לא עוול בחפי.

אמי מאוד נפגעה מעצם העובדה שסירבתי לדבר איתה ואמרה זאת לאחות הקטנה. האחות הקטנה אומרת שאני לא בסדר כי אני מצפה להתנצלות מהוריי על שלא "הגנו" עלי וכי אני לא בסדר כי אני "עונה" לאחות הגדולה כשהיא משום מקום מקללת אותי.

אני טוענת-כי כל אדם יכול לטעות וגם ההורים. עד שלא אדע שהם מבינים את הטעויות שלהם, אני אגן על עצמי ואשמור דיסטנס .

רציתי אבחנה אמיתית ,מציאותית-
לבקש מהורים להתנצל (ממקום של שמירה עצמית ולא כוח) זה מדי?
לא לדבר איתם (על אף שהרעיפו אהבה אמיתית כל חיי ואני בחזרה אליהם) זו טעות?
לרצות שיבינו שפגעו כדי שלא אחווה זאת שוב מתישהוא ,זו טעות?

מציינת כי הייתי בת אוהבת שלא עושה "בעיות" כל חיי ושוב,הקשר כל השנים היה מצויין.

תודה

יכול להיות שהנושא של הפרעת האכילה שלי מכניס את המטפלת למצוקה לא מודעת וגורמת לכך שבאופן לא מודע היא לא מסוגלת לטפל בי כראוי? משהו בה מאשים אותי כל הזמן. מפרש אותי לא נכון - לכיוון שלילי. אני מרגישה שהיא קצרת רוח איתי. שהיא לא איתי בחוויות שמה שאני רק רוצה זה שהיא תבין אותי / את המצוקות שלי וזה לא קורה כבר תקופה. אני חסרת אונים. מדרדרת בהכל - עוזבת תעבודה כבר הודעתי רשמית על התפטרות . לא מצליחה לתפקד. תחושה שהכל סוגר עלי שאני במצוקההההההה ואף אחד לא מבין את עוצמתה. אני מאבדת אחיזה. היום בפגישה המטפלת שלי הוציאה מהפה את המילה פרידה ככה משום מקום אמרה שהיא לא יודעת אם אנחנו בתהליך הזה או לא - זה תלוי אם התור שנקבע לדיאטנית יתקיים ולא יתבטל. אני השתתקתי. התבלבלתי. סתמתי. 45 דקות של שקט מוחלט והיא מולי שותקת גם ואני רוצה לצרוחחחחח לה שתעזור לי. אני מבולבלת מאוד. אני לא מצליחה לחשוב כלוםםם והיא כאילו במלחמת שתיקה מולי לא מוציאה הגה מהפה במשך 40 דקות. אני הרגשתי נורא עד שקמתי לפני זמן הסיום ואמרתי שאני רוצה לצאת ויצאתי אני לא מבינה כלום ממה שקורה לי בטיפול. לא מבינה כלום ממה שהיא בוחרת לעשות / לומר. אני מבולבלת ברמות קשות. מרגישה שהיא ההוכחה לכך שאין לי זכות קיום בעולם שאי אפשר לטפל בי אי אפשר להכיל אותי אין סיכוי להבין אותי. אני רועדתתתת ממנה והיא מסוגלת לפרש אותי כמתנצחת וכד'. אני מפחדתתת ממנה ממש לא מצליחה לשתף אותה. התחושה שהיא מבקרת אותי כל הזמן. שאני לא יכולה באמת להיות אני. כמה שהיא אומרת שזה המקום שלי והטיפול שלי והיא רוצה שאני אתבטא / אביא את עצמי, בפועל כשזה קורה- כשאני קצת מתבטאה אני מותקפת מצידה
אני לא יודעת מה לעשות
היא מפתיעה אותי בלי סוף - הפתעות לרעה
היא לא צפויה אני אבודההההה

טופלתי כשנה וחצי אצל פסיכולוג קליני ומרגישה שהגעתי להישיגים משמעותיים.. לאחר שנה וחצי ילדתי ויצאתי לחופשת לידה.. ומאז נפרדתי מהמטפל..אומנם פרידה פיזית אך רגשית עדיין לא..לא מסוגלת לחזור למטפל כדי להיפרד ומאדקשה
לי העניין..אולי יש לך עיצה מה לעשות?? כי עדיין מרגישה קשורה אליו..תודה רבה

שאלה על ההבדל בין סכיזופרניה להפרדה דיסוציאוטיבית.

אם אדם חווה התקף פסיכוטי שכלל קולות בראש, מחשבות יחס והזיות.
במהלך שנה מאז ההתקף הפסיכוצי הראשון הוא ממשיך לשמוע לעיתים קרובות קולות בראש, והוא יודע לזהות שזה קולות אצלו בראש ולא קולות חיצוניים, הוא מרגיש שמדברים איתו בתוך הראש ושיש קולות שונים לקולות האלה שמדברים. ובנוסףיש לו סיוטים לטענתו שזה בעצם זה או תמונות מפחידות או ממש חוויות שמרגיש שחווה אותם.

2 פסיכאטרים ראו וכל אחד אמר שזה נראה הפרעה אחרת.

אני יודעת שזה נשמע יותר מתאים לסכיזופרניה מכיוון שאין דמויות ברורות של אישיות שכל פעם אותו אדם מרגיש אחת מהן,
אבל מצד שני הוא לא מרגיש שהקולות הם חיצוניים (שאדם חיצוני מדבר איתו) אלה שזה קולות בראש שלכל אחד קול שונה.
ולטענתו הוא מרגיש שזה פיצול אישיות אבל הוא לא יודע את ההגדרה של הפרעה דיסוציאטיבית או סכיזופרניה.

האם זה יכול להיות התחלה של הפרעה דיסוציאטיבית או שיתכן שזה סכיזופרניה?

רציתי לדעת אני בת 36 ובתקופת הקורונה לקחתי כדור חרדה שנקרא פריזמה. התחלתי ברבע כדור 5 ימים וכל 5 ימים העליתי במינון עד לכדור שלם כמו שהפסיכאטר אמר.
התחילו לי תופעות מפחידות כמו מחשבות שווא רואה כמו צלליות בתוך העיניים בדימיון שעושים את הפעולות ואז אני מרגישה שאני זו שעושה אותם שאני יכולה לחשוב על משהו כמו בזמן שאני נוהגת בדימיון יש יד שפותחת את הדלת ואז אני מרגישה שזו אני שפתחתי אותה. או שעוברת ליד תיק של מישהו ויש תחושה שאני פותחת לו אוטו. כל מיני דברים מפחידים. אני מפחדת שהכדור גרם לי לתופעות האלה ואין דרך חזרה. יש לציין שאני נקייה כבר שנתיים מהכדור ועדיין חווה את התופעות הללו. האם הכדור הזה יכול לגרום נזק בצורה כזו ואין דרך חזרה? האם העלו לי מהר מידי את המינון ובגלל זה קרה לי מה שקרה??
בבקשה תעזרו לי

בשנות העשרים והשלושים לחיי הייתי מינית ובעיקר רווקה ועל כן נהניתי מסטוצים פעם בחודש חודשיים בממוצע
אני בגיל 39 ולפני שנה נכנסתי למערכת יחסים אינטנסיבית וחלה ירידה חדה בחשק המיני.
ברצוני לדעת אם הסיבה היא פסיכולוגית או פיזיולוגית והאם קיימת דרך לבדוק ובעיקר לפתור🙏

אין לי חשק להתאפר לקנות לעצמי דברים אני גם לא יודעת מה יפה מה אני רוצה לקרוא ספר כלום איזה טיפול פסיכולוגי צריך בשביל זה טיפול בסיטואציות זה טוב?רציתי לציין שאני מקבלת גם טיפול תרופתי

היא מוזרה
כבר פעם שלישית (לא ברצף ) שבאמצע הטיפול כשנוצר שקט היא לוקחת דף ועפרון / צבעים ומתחילה לצייר. אומרת שלא נעים לה החד צדדיות הזאת ולכן היא בינתיים מציירת אבל היא לגמרי כאן.
ומה שאני רוצה לענות לה זה - למה לא, בואי תפתחי נטפליקס עכשיו.
זה לא יוצא לי מהפה כי אני פשוט משתתקת אבל אני באמת לא מצליחה להבין את התגובה הזאת מצידה.
קצת מרגיש שהיא מנסה להעניש אותי בזה / משהו בסגנון.
איך שהיא עושה את זה מיד אני מקבלת תחושה של כאילו עשיתי משהו לא בסדר עם השקט הזה עכשיו. כאילו אם אני מדברת = "מספקת את הסחורה" אז מצוין ואם לא אז אני לא בסדר
לא יודעת להסביר אבל כשהיא הפסיקה לצייר רגע לפני סוף הפגישה רציתי לומר לה - חבל. למה הפסקת? תמשיכי בכיף שלך. אסדר לך פופקורן לפעם הבאה.

לא
לא אמרתי.

שלום רב.
קוראים לי שי ועברתי פגיעה מינית בילדות ובנערות והדחקתי את זה במשך 18 שנים.
לפני שנתיים פתחתי את הסיפור שלי ומאז למעשה אני מטופל תודה לאל.
אני נמצא כרגע בתהליך פרידה מהמטפלת שלי שצריכה לצאת לחופשת לידה עוד חודש ומרגיש שהעולם חרב עלי(המטפלת מודעת לזה)
לפני חודשיים סבתא שלי נפטרה והיא היתה זו שגידלה אותי כ4 שנים לאחר הפגיעה שעברתי בתיכון וממש קשה לי מזה.
הבעיה העיקרית שלי זה ההורים והאחים שלי שמודעים למצב שבו אני נמצא ופשוט אדישים אלי או שהם מתחמקים.
כמו כן,אני מרגיש ככה גם מהסביבה הקרובה
(המטפלת שלי,עוסית משפחה,חברים,אשתי)
אני נמצא בחוסר אונים,תסכול וכעס נוראי.
לפעמים יש לי מחשבות רעות ממש על עצמי ובא פשוט לוותר על הכל וזהו!
אין לי כוחות להתמודד יותר!
מה עושים??

היי,
אני רוצה לפנות לפסיכולוג לגבי חרדה חברתית. נראה שגם פסיכולוג קליני וגם שיקומי עוסקים בטיפול והשיקומי אפילו עם הכשרה מורחבת על שיקום מפגיעות פיזיות.
מה בדיוק ההבדל ולמי כדאי לפנות?

הי, רציתי להתייעץ:
בשנה האחרונה יש מצבים שבהם אני יושבת בסלון ורואה טלוויזיה ופתאום צריכה להסתכל לרצפה כי בזווית העין אני חושבת שיש שם משהו זז או שמשהו זז בשולחן ואז אני מפנה מבט ורואה שאין שם כלום
אין בעיית ראיה , בת 35
חוץ מזה הכל רגיל