שלום וברכה, כעובדת בתחום בריאות הנפש בסל שיקום, אני נמצאת בהנחייה פרטית ומקצועית שבחרתי, מעבר להנחייה הרגילה שמקום העבודה נותן. התחושה מייטיבה איתי מאוד, והצלחתי לפתוח ולגעת בדברים, שנותנים לי מענה אישי ומקצועי כאחד. המטפלת מדהימה, ונותנת לי תחושה של דאגה, חום ואכפתיות. שתינו מאוד שומרות על המרחב המקצועי. בתוך הסטינג יש לי חשש שמשהו יקרה והגבול הטיפולי יחצה. חייבת לציין שהגבולות נשמרים מאוד, אך גמישים לפי הצורך הטיפולי. כשאני יוצאת ממנה אני מרגישה שאני רוצה לחבק אותה, אבל כמובן עוצרת בעצמי ושומרת על הרצון הזה. בתקופה זו הטיפול קשה מאןד מאוד עבורי , והיא מודעת לזה. לפעמים אני עוצרת את עצמי מלבכות. אך לומדת לפעמים לעשות גם את זה. מה יקרה אם יום אחד אבכה הרבה? אם יום אחד רק אומר לה שאני צריכה חיבוק? אני רוצה לשמור על הגבול. אבל לפעמים ככ צריכה חיבוק, או מגע של לחיצת יד. אך מודעת מבחינה מקצועית כמה חשיבות יש בשמירה על המרחק הזה. רוצה...צריכה...וחוששת מאוד . אשמח לעצתך. תודה, אילת.
שלום אילת.
אני שמחה לשמוע על הקשר הקרוב והמשמעותי שיצרת בהדרכה, ועל המענה שהוא מספק. על אף שכמיהה למגע היא תחושה שכיחה שעולה לא פעם במסגרת קשרים הדרכתיים וטיפוליים, ציינת מספר פעמים את החשש מחציית גבולות ולכן אני תוהה היכן וממה החשש שלך: האם יש בלבול לגבי היותו של הקשר הדרכתי או טיפולי? האם מתעוררים גם רגשות אינטימיים יותר שמעוררים בך חשש או אי נוחות? כך או כך, אני מציעה לשתף את המדריכה בתחושותייך לגבי החיבוק ובכלל, ולנסות לדייק ולהבין יותר לעומק מה מטריד אותך, ואילו צרכים מתעוררים ומקבלים או לא מקבלים מענה. מתוך שיח ישיר, סביר להניח שתצליחי להבין טוב יותר את מקור אי השקט שלך, ולעבד אותו
ליטל
