טיפול בקשר הורה-ילד: הכירו את הטיפול הדיאדי

04.06.25

חיותה קפלן

ישנן תקופות בחיים שהורים לילדים צעירים שואלים את עצמם בדאגה: מה קורה לילד שלי? למה הוא מתנהג ככה? בבית, בגן או בין חברים?

במצבים כאלה, ייתכן כי הילד או הילדה חווים קשיים המוצאים ביטוי בהתנהלות סוערת או נסוגה, בחיי הבית או במסגרות החינוכיות, ולעתים אף מפתחים סימפטומים מגוונים אחרים המעידים על מצוקתם. שינויים אלה יכולים להיות תוצר של נסיבות חיים טעונות בהווה או בעבר בחיי המשפחה, או מחוצה לה.

לעתים זו אפיזודה זמנית במהלך התפתחותי תקין של ילדים, וההורים מקווים ש"הזמן יעשה את שלו". מתוך אהבתם ומסירותם הם מנסים להבין, לתת פשר, לנקוט בדרך כלשהי כדי לשנות, אבל לא תמיד מצליחים לסייע. התנהגותו של ילד, שמעידה על קשיים בעולמו, יכולה במקרים מסוימים להעיב על חיי הבית ולשבש את היחסים בינו לבין הוריו ובין שאר בני הבית.

בצומת זה של מבוכה, דאגה ואובדן מסוים של אינטואיציה הורית, לא מוכרחים להישאר לבד. אפשר וכדאי להיעזר באנשי מקצוע שהתפתחות הילד וחיי הנפש שלו ושל משפחתו הם תחום המומחיות שלהם. אחת הדרכים היעילות לסייע לילד ולהוריו היא טיפול דיאדי.

מהו הטיפול הדיאדי?

ניסיון קליני עשיר, תיאוריה וממצאים מחקריים, הובילו להבנה כי היחסים בין הילד לכל אחד מהוריו וחווייתו בתוך המשפחה מהווים מפתח להבנת עולמו הפנימי. במקביל, הם גם מהווים מנוף להתפתחות ושינוי.

תפיסה זו הובילה לגיבושו של מודל טיפולי שנקרא בשמו המלא "הטיפול הדיאדי, אם-ילד, אב-ילד", גישה דינמית לטיפול בהפרעות ביחסים בילדות. זהו מודל טיפולי שפותח לפני יותר משלושה עשורים בחיפה על ידי מרים בן-אהרן וצוות מטפלים. הוא נשען על ניסיון קליני עשיר ומחקר, ומטרתו לטפל במצבים אלה אצל ילדים צעירים, לרוב בגילאי טרום בית-ספר.

דיאדה פירושה שניים, ובטיפול הדיאדי החיפאי אכן הילד נפגש עם כל אחד מהוריו בנפרד בנוכחות המטפל. ההנחה העומדת בבסיס הגישה היא שהילד יוצר עם כל אחד מהוריו קשר ייחודי, ושההורה הוא השותף הטבעי והאינטימי של הילד במהלך ההתפתחותי והטיפולי.

המודל הדיאדי החיפאי הוא אחד מתוך מודלים טיפוליים נוספים הקיימים בארץ ובעולם. ישנם מודלים אחרים אשר אינם יוצרים הפרדה בין האם והאב במפגשים הטיפוליים ופוגשים את הילד בנוכחות שני ההורים. בנוסף, ישנם מודלים אשר מטפלים בילדים צעירים יותר במצב טרום-שפתי.

בגלל נקודת המבט השמה דגש על יחסים בין הורה וילד, הטיפול הדיאדי החיפאי מיושם במצבים מאוד מגוונים של התפתחות וחיי נפש של ילדים. האופן בו מתנהל הטיפול מותאם לסימפטומים או לקשיים מהם סובל הילד ולמשאבים הרגשיים שיש למשפחה. המודל מיושם בהיקף רחב מאוד במכונים להתפתחות הילד, במרפאות לבריאות הנפש של ילדים צעירים ובקליניקות ברחבי הארץ.

עקרונות מנחים של הטיפול

על בסיס התנהגויות ואינטראקציות בחדר הטיפול – בדיבור, בפעילות או במשחק – המטפל או המטפלת לומדים להכיר את התמות המאפיינות את היחסים בין הילד והוריו, את מוקדי הקשיים בהווה או בעברה של הדיאדה, או המשפחה.

ההיכרות ההולכת וגדלה של הילד ושל יחסיו עם כל אחד מהוריו מאפשרת למטפל או למטפלת, עם הזמן, התערבות מתווכת, מבהירה ומתרגמת, המסייעת להורים להתבונן ולחשוב על תהליכי הנפש ביסוד התנהגותו של הילד ומשמעותם.

עבודה טיפולית זו מסייעת ביצירת שינויים חווייתיים בהתנהגות ובדפוסי האינטראקציה המאפיינים את הדיאדה. הנחת בסיס של המודל היא ששינויים בדפוסי האינטראקציה יובילו לשינויים ביחסים, ולהבנה הדדית עמוקה ומיטיבה, שתאפשר לדיאדה לנוע מאזור של תקיעות לקראת התפתחות.

איך מתנהל הטיפול הדיאדי?

מבנה הפגישות

הטיפול מתחיל בפגישות היכרות מעמיקה עם דיאדת ההורים והערכה (לרוב פגישה אחת או שתיים) המתקיימות עם כל אחת מהדיאדות. בסיומן מתגבשת הערכה קלינית שמובילה להחלטה משותפת לגבי ההמשך.

במידה ומחליטים להמשיך בטיפול הדיאדי, המטפל או המטפלת פוגשים את הילד עם כל אחד מהוריו, לרוב לסירוגין, ואת דיאדת ההורים אחת לשבועיים-שלושה. מפגשי ההורים עם המטפל נועדים להבנה ועיבוד התכנים שעלו במפגשים הדיאדיים עם הילד. על פי מודל זה, האב שותף מלא בתהליך הטיפולי מתוך הנחה שנוכחותו בחיי הנפש של הילד נושאת ערך מוסף בכל אחד משלבי התפתחותו. לצד זאת, מבנה טיפולי זה ניתן ליישום בכל מערך משפחתי בו גדל הילד.

הדיאדה המגיעה לחדר פועלת באופן חופשי מתוך בחירה, ללא אג'נדה מכוונת כלשהי, במטרה לאפשר לילד להוביל את התהליך ולתת ביטוי אותנטי לעולמו. הילד מזהה את חשיבות המפגש ומבטא בדרכו, את התכנים הרגשיים המשמעותיים בעולמו.

התהליך הטיפולי

נוכחות ההורה בחדר מאפשרת למפגש להיות דומה במידה רבה (גם אם לא זהה) לאופן בו מתנהלים ההורה והילד בביתם. בהנחה שניתן יהיה ליצור רצף בין העבודה הטיפולית וחיי הבית, הדבר מאפשר למטפל ללמוד על היחסים ואפיוניהם. במקביל לפעילות משותפת עם ילדו, ההורה מוזמן אף הוא להתבונן ולחשוב בעזרת המטפל על המתרחש ביניהם.

המטפל שותף/מתבונן במפגשים הדיאדיים ומתערב כמתרגם וכמפרש את האינטראקציה בדיאדה ואת משמעותה עבור כל אחד מהשותפים. המפגש הטיפולי מתבסס על הבנה ואמון הנרקמים בין המטפל למשפחה ועל אף המבוכה שהורים עלולים לחוות בתחילת התהליך, הניסיון מלמד על שותפות בטוחה הנבנית ביניהם עם הזמן לקראת התפתחות ושינוי.

משך הטיפול ויעילותו תלויים בעוצמת הקשיים של הילד ומורכבותם, ובמשאביהם של ההורים להיות שותפים בתהליך. הטיפול הדיאדי מסתיים מתוך הסכמה בין המטפל וההורים שהתהליך הטיפולי הוביל להיכרות עמוקה יותר והבנה בהירה יותר של עולמו הפנימי וצרכיו הרגשיים של הילד. הישגים אלה של התהליך הטיפולי מהווים תשתית יציבה להמשך התפתחותו של הילד ושל היחסים במשפחה.

על הכותבת – חיותה קפלן

פסיכולוגית קלינית והתפתחותית. מרצה ומדריכה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ובמסגרות טיפול שונות. שותפה מרכזית בגיבוש החשיבה על ה"טיפול הדיאדי" החיפאי וממקימות בית הספר לטיפול הורה-ילד בתל אביב. עבדה שנים רבות ב"מרפאה לטיפול פסיכולוגי התפתחותי" של משרד הבריאות בחיפה, כיום עובדת בקליניקה פרטית.