מוגבלות שכלית התפתחותית (בעבר נקראה פיגור שכלי) היא שם כולל לקבוצת הפרעות התפתחותיות מולדות אשר מאופיינות ברמת משכל נמוכה מהממוצע, הפוגעת באופנים שונים וברמות חומרה שונות בתפקודו של האדם בהיבטי חיים שונים. מוגבלות שכלית התפתחותית אינה ניתנת לריפוי, אך כיום ידוע כי טיפול מתאים, מוקדם ככל האפשר, יכול לסייע במימוש מלוא הפוטנציאל האינטלקטואלי והתפקודי של האדם המתמודד עם מוגבלות שכלית התפתחותית. מהם הגורמים למוגבלות שכלית התפתחותית? מהם הסימפטומים? כיצד מאבחנים מוגבלות שכלית התפתחותית? וכיצד ניתן לטפל?
.png)
מוגבלות שכלית התפתחותית נובעת במרבית המקרים מפגיעה מולדת במערכת העצבים. ככל שרמת הפגיעה חמורה יותר, כך האדם יסבול מרמת מוגבלות שכלית עמוקה ומגבילה יותר. פגיעות אלו במערכת העצבים עשויות לנבוע מגורמים שונים, ביניהם תסמונות כרומוזומליות שונות (למשל, תסמונת ה-X השביר או תסמונת דאון), סביבה רחמית לקויה (אלכוהוליזם או תת תזונה של האם במהלך ההיריון) וסיבוכי היריון ולידה הנובעים מווירוסים, זיהומים, טראומות בלידה (כמו מחסור בחמצן) וכן הלאה.
מוגבלות שכלית התפתחותית מתאפיינת ברמת משכל נמוכה מהממוצע, ובהיעדר כישורים ההכרחיים לניהול חיים עצמאיים. מוגבלות שכלית התפתחותית מתבטאת בשני תחומים עיקריים: תפקוד אינטלקטואלי (הכולל פתרון בעיות, למידה ושיפוט) ויכולת הסתגלות (הכוללת תפקוד יום-יומי ותקשורת). דרגות החומרה של מוגבלות שכלית התפתחותית משתנות, ונעות בין מוגבלות קלה לבין מוגבלות עמוקה. הסימפטומים כוללים: עיכוב התפתחותי, קושי לרכוש כישורים אקדמיים, היעדר סקרנות, ילדותיות או חוסר בגרות, קושי בוויסות רגשי, קושי להתנהל באופן עצמאי במשימות יום-יומיות, ומגבלות שפה.
במידה שהילד או התינוק מפגינים עיכוב התפתחותי מוטורי, שפתי או קוגניטיבי, יתכן חשד למוגבלות שכלית התפתחותית. במקרה של חשד כזה, יש לבצע אבחון מקיף על ידי איש מקצוע, אשר יכלול מבחני IQ, מענה על שאלונים, והערכה של רמת התפקוד של המטופל. האבחון יאפשר לאשש או להפריך את החשד לקיומה של מוגבלות שכלית התפתחותית, יאפשר לדרג את חומרת ההפרעה, ולבחון את קיומן של אבחנות אחרות.
מאחר שמצבי מוגבלות שכלית התפתחותית עשויים להתבטא בסימפטומים שונים וברמות חומרה שונות, הטיפול באנשים המתמודדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית עשוי להיות שונה מאדם לאדם, וקיימות אפשרויות טיפול מגוונות. חשוב להתאים את סוג הטיפול לקשיים הספציפיים איתם האדם מתמודד.
ריפוי בעיסוק: תינוקות וילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית עשויים להיות זקוקים לעזרה ברכישת מיומנויות מוטוריות ותפקודיות אשר ילדים אחרים רוכשים באופן טבעי. ריפוי בעיסוק לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית מסייע בגירוי המוטיבציה של הילד לפעולה וברכישת מיומנויות בסיסיות בהן הוא מתקשה. יש לציין כי ריפוי בעיסוק יכול להתאים גם למבוגרים, לעזור להם ברכישת מיומנויות חדשות, להרחיב את יכולותיהם התפקודיות ולסייע להם בהתמודדות עם אתגרים חדשים (למשל, יציאה לעבודה, נסיעה עצמאית באוטובוס וכן הלאה).
קלינאות תקשורת: רבים מהילדים המתמודדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מתקשים לרכוש מיומנויות שפתיות תקינות. טיפול באמצעות קלינאות תקשורת מסייע ברכישת שפה, עידוד המוטיבציה לדיבור, למידת קודים חברתיים של דיבור ובמקרים בהם הילד סובל ממגבלה שפתית חמורה ביותר- גם ברכישת מיומנויות תקשורת חליפית (למשל, שימוש בלוח תקשורת אשר מאפשר לילד להביע את עצמו באמצעות הצבעה על תמונות).
טיפול פסיכולוגי: בעבר, טיפול לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית התמקד בהיבט התפקודי-שיקומי בלבד, אך בשנים האחרונות התרחבה ההכרה בכך שאנשים המתמודדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, ובפרט בדרגות חומרה קלות, יכולים להיתרם גם מהתערבויות פסיכותרפויטיות. טיפול פסיכולוגי לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית יצטרך כמובן להיות מותאם למגבלותיו וצרכיו של המטופל, אך יוכל לסייע לו בהתמודדות עם התנהגויות בלתי רצויות (למשל, כעסים), עם חרדות, סימפטומים של דיכאון, דימוי עצמי נמוך, קשיים חברתיים וכן הלאה.
טיפול תרופתי: טיפול תרופתי לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית אינו מכוון לטיפול במוגבלות בפני עצמה, אלא בקשיים הנלווים לה. חלק מהמתמודדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית עשויים לסבול מבעיות התנהגות, חרדה, דיכאון או קשיים רגשיים נוספים, אשר ניתן להקל עליהם בעזרת טיפול תרופתי.
טיפול מיני: טיפול מיני לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית מכוון לסייע במצבים בהם האדם המתמודד עם מוגבלות שכלית התפתחותית זקוק להכוונה והדרכה סביב תפקודו המיני עם בן/בת זוגו, או במצבים בהם המטופל מתקשה לשלוט בדחפיו המיניים או להפנים קודים תקינים של התנהגות בהקשר זה (למשל, האיסור לגעת באדם אחר ללא רשות).
