שלום. שאלה: כבר זמן רב שאני שם לב שאני חסר מעצורים, לא מוכן לקבל סמכויות בעבודה, וגם לא עבודה מרובת שעות. אני גם חסר איפוק בנושא מזון: חייב לאכול או לשתות מיד כשמתחשק, ובקיצור- חסר דחיית סיפוקים. עושה מה שמתחשק מיד כשמתחשק. מאובחן כסכיזואפקטיב ואוסידי. מטופל בסוליאן 200 מיליגרם, מירו 45, וויפאקס אקס אר 300. יתכן שהחוסר דחיית סיפוקים וחוסר סבלנות ואיפוק שלי, קשורים באבחנות ו/או בתופעות לוואי של התרופות, איני יודע, ובכל מקרה, באתי לשאול - כיצד ניתן להתחיל תהליך של ריסון עצמי? האם צריך לבד או שצריך עם פסיכולוג או ייעוץ כלשהו? האם זהו מאבק תמידי או שמתחלש עם הזמן עד שכמעט נעלם? האם באם מתחילים בגיל יותר צעיר- יש יותר סיכוי להצלחת ה״טיפול״ בריסון עצמי, ובאיכות הטיפול? באם אכן בגיל צעיר יותר קל וטוב, אם אני בגיל 23. האם זה כבר מתחיל להיות גיל שהטיפול בו יותר קשה, או שזה די צעיר ביחס לזה? אשמח לתשובה כשתוכלו. תודה (כמובן שאפרט יותר באם תגידו לי מה לא ציינתי ומה חסר לשם מענה)
שלום מנחם.
כאשר קשיים שליטה עצמית מגיעים על רקע קשיים רגשיים ונפשיים אחרים, אכן כדאי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עמם, וגיל 23 הוא גיל טוב מאוד להתחיל בו עבודה נפשית והתנהגותית- אתה צעיר, ונשמע שיש לך מוטיבציה לשינוי, וזו נקודת פתיחה מצוינת.
בהצלחה!
ליטל
תוכל למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
