שלום, קוראים לי מיכל בת 32. אני כבר שנה פלוס מובטלת. אין לי תואר בשום מקצוע, עשיתי כמה קורסים במהלך חיי אבל לא הלכתי על קו אחיד של תחום אחד, כל הזמן ניסיתי לגשש ולהבין מה יעשה לי טוב. אני מגיעה ממשפחה שכולם עם קריירה ״מפוארת״ וכמובן קריירה יציבה לאורך שנים. אני היחידה במשפחה שלי שנמצאת באבטלה כל כך הרבה זמן ולא ידוע מתי זה יגמר. ניסיתי ללכת להמון ראיונות עבודה אבל הגעתי למצב שאני מיואשת כי כמה כבר אפשר לשמוע סירוב? זה נמאס! ההורים שלי + בן הזוג לוחצים עליי לעבוד. בגלל הייאוש הזה והאבטלה התחלתי עם הזמן לפתח סוג של דיכאון שאני מסתירה אותו ועושה ״הצגה שהכל בסדר״ ומספרת שקרים שאני ממשיכה לחפש עבודה, רק כדי שיפסיקו לשאול אותי שאלות. שמתי לב שיש הרבה תחומים שמצריכים עבודה פיזית ובגלל בעיות רפואיות שיש לי, אני לא יכולה לעבוד בעבודות כאלה - אז אני מרגישה שיש לי פחות אופצויות לתעסוקה (וגם אין לי תואר בתחום ספציפי). אני מרגישה שיותר ויותר אני נכנסת לייאוש ולמחשבות ש-״ אין מהות לחיים הללו אם אין פרנסה״, כי הרי כולם מדברים כל הזמן על פרנסה וכסף, ואם אני לא מצליחה להשיג את זה כמו כולם - אז בשביל לקום בבוקר? אז בשביל מה לחיות? אני יודעת שהמצב שאני מתארת כאן הוא מורכב, משהו שאי אפשר לפתור אותו בהודעה אחת וזהו.... אבל אולי בכל זאת, יהיה לך איזה קרן אור בשבילי... תודה רבה!
שלום מיכל.
תקיעות מהסוג שאת מתארת, ובפרט כאשר את מתארת שניסית קורסים וכיוונים שונים שלא צלחו, עשויה לנבוע מגורמים רגשיים לא מודעים אשר מביאים להכשלה ועיכוב עצמיים. לאור זאת, מציעה לפנות אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר יותר לעומק מה קורה לך ומדוע ומתוך כך, בתקווה, למצא את דרכך.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
.jpg)
