פורום פסיכולוגיה

שלום מירית.

מאחר ואת מתארת תסמינים של חרדה ולחץ בעקבות אירוע טראומטי ספציפי שתרחש לפני זמן רב, אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי אשר יסייע בהתמודדות. לאורך השנים מאז האירוע סביר להניח שהתקבעו דפוסי חשיבה והתנהגות אשר משמרים את החרדה ומשפיעים על היבטים נוספים בחייך ולכן לא קל להתמודד לבד עם המצב. באמצעות טיפול פסיכולוגי ניתן לעבד את משמעות האשפוז עבורך, לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות המשמרים את החרדה ולסייע בהיבטי חיים נוספים המקשים עלייך.

ליטל

שלום אבי.

פסיכולוג אכן יכול לסייע בהתמודדות עם התמכרות לסוכר, בהנחה שמדובר במצביו שנובע מגורמים רגשיים-אישיותיים. בהתאם להתמודדות עם דפוסים התנהגותיים בלתי יעילים אחרים, שיטת הטיפול של הפסיכולוג תותאם למצבו של המטופל ושליטה בה המטפל עובד. למשל, מטפל שגישתו קוגניטיבית התנהגותית יתמקד בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות המשמרים את ההתמכרות למתוק ואילו פסיכולוג שגישתו פסיכודינית ינסה לעבד את גורמי העומק העומדים בבסיס דפוסי האכילה הלקויים. לכן, ממליצה לפנות לטיפול ולבדוק עם המטפל כיצד להתמודד עם הקושי.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים

שלום,

OCD - Obsessive Compulsive Disorder, בעברית ׳הפרעה טורדנית כפייתית׳ היא הפרעה הכוללת שני חלקים: מחשבות טורדניות ופעולות כפייתיות. מחשבות טורדניות הן מחשבות חוזרות לא נעימות, שהאדם אינו מצליח לשלוט בהן ומופיעות בראשו באופן חזרתי. פעולות כפייתיות הן פעולות שהאדם מרגיש שהוא חייב לעשות על מנת להפחית את המצוקה שהוא מרגיש כתוצאה מהמחשבות הלא נעימות, על אף שהוא יודע שהן לא הגיוניות או מופרזות. במצב בו יש OCD, המחשבות הטורדניות והפעולות הכפייתיות נמשכות יותר משעה ביום, וגורמות מצוקה או פוגעות בחיי האדם. 

על מנת לאבחן הפרעה טורדנית כפייתית, יש להתייעץ עם איש מקצוע כגון פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. לאנשי מקצוע יש את האפשרות להעריך אם מתקיימת ההפרעה לפי רמת הסמפטומים על סמך דיווח עצמי של המטופל. 

הטיפול הפסיכולוגי המומלץ, כפי שתוכלי לראות בקישור שהכנסתי למעלה הוא CBT שהינו טיפול קוגניטיבי התנהגותי ונמצא יעיל בטיפול בהפרעה זו (עקרונות הטיפול מפורטים בקישור). כמו כן, לעתים יש צורך להיעזר גם בטיפול תרופתי ולשם כך יש צורך להתייעץ עם פסיכיאטר כמובן. 

הפרעה זו יכולה לגרום לסבל רב ולייצר מגבלות בתחומי חיים שונים ועל כן כדאי לפנות בהקדם לעזרה שכן הטיפול בה יכול להיות יעיל ואינה חייבת ללוות לכל החיים, אך כל מקרה לגופו כמובן. יעילות הטיפול תלויה בגורמים שונים כגון רמת הסימפטומים, שילוב עם הפרעות נפשיות נוספות, ושיתוף הפעולה של המטופל/ת. 

אני ממליצה לא לנסות לעשות אבחון עצמי ולגשת לאיש מקצוע מוסמך שיוכל לאבחן ולהמליץ על הטיפול המתאים. בהצלחה,

יעל 

שלום אבי.

במרבית המקרים הטיפול בסכיזופרניה כולל טיפול תרופתי במקביל להתערבויות פסיכולוגיות ושיקומיות- מחקרים מצביעים על כך שברב המקרים טיפול משולב זה הוא הטיפול היעיל ביותר. לכן, ממליצה להתייעץ עם איש מקצוע המתמחה בטיפול בסכיזופרניה ולבקש מידע והכוונה המתאימים באופן ספציפי למצבך ולקשייך.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע ומטפלים

שלום לך.

ניתן להיעזר באתר כמוני אשר מאפשר שיח בין חברי קהילה המתמודדים עם קשיים דומים.

מאמינה שתוכלי לקבל המלצות רלוונטיות.

ליטל

תוכלי גם לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המטפלים דרך האינטרנט

שלום אייל,

סודיות בין מטפל למטופל היא אחת מאבני היסוד של חוקי האתיקה של הפסיכולוגים וכמובן שחובתו של המטפל לשמור עליה גם לאחר סיום הטיפול. מתוך כללי האתיקה של הפסיכולוגים: ״פסיכולוגים ישמרו על כבודם ועל פרטיותם של לקוחותיהם. לשם כך יקפידו על סודיות המידע שהגיע אליהם תוך כדי עיסוקם המקצועי, וזאת גם לאחר שהסתיים הקשר המקצועי עם הלקוח, ואף לאחר מותו״.

עם זאת, לפי הקוד האתי, "פסיכולוגים אינם מחויבים בשמירת הסודיות במקרים שבהם על פי חוות דעתם המקצועית המטופל נמצא במצב של סיכון לעצמו או לאחרים", אך גם במקרה כזה העברת המידע מתקיימת ככל הניתן בידיעתו של הטופל. במקרים חריגים, מתקיימת דרישה לקבלת מידע מגורמים כגון הצבא (במקרה של טיפול פרטי - רק בהנחה שהמטופל עדכן את הצבא שהוא בטיפול) או מערכת המשפט. גם במקרים אלו העברת המידע לא נעשית ללא ידיעת המטופל ורק לאחר תהליך של הבנת צרכי המערכת ושמירה ככל הניתן על פרטיות המטופל. 

שיתוף בתכנים שעלו בטיפול של גורמים טיפוליים נוספים לדוגמת פסיכיאטר יכול להתקיים בהתאם לגורמים שונים וביניהם רצון המטופל, הגדרת החוזה הטיפולי שנעשה ביניהם בתחילת הטיפול, הערכת סיכון אובדני, האם יש גורמים טיפוליים נוספים בתמונה ועוד. כל העברת מידע מסוג זה נעשית בכפוף לחתימת המטופל על הסכם ויתור סודיות לגורם ספציפי ונעשית בידעתו המלאה. 

בהנחה שבמהלך הטיפול הפסיכולוגי לא נחתם ויתור סודיות שבו הסכמת להעברת מידע לגורם כלשהו, הפסיכולוג/ית מחויבים להמשיך בשמירת הסודיות גם לאחר סיום הטיפול.

מקווה שהצלחתי לענות על שאלתך,

יעל 

שלום דניאל,

אני מצטערת מאוד לשמוע שכך את מרגישה ושחווית אכזבה שכזו בתוך הטיפול. לצערי אין לי מספיק מידע על המקרה בכדי להביע חוות דעת מקצועית בנושא.

טיפול נפשי צריך להיות מרחב בטוח שבו מתקיימת הזדמנות לשיח פתוח גם על מורכבויות שעולות בקשר בין המטופל למטפל. איני יודעת אם ניסית להעלות את אכזבתך ואת תחושותיך מול המטפל. במידה ולא, אני מאמינה שיכול להיות לכך ערך טיפולי. במידה ואינך מרגישה בטוחה לעשות זאת מול המטפל הספציפי, ועל אף האכזבה שחווית, אני מקווה שלא תאבדי את האמון בכלל המטפלים, ושתאפשרי לעצמך חוויה מתקנת בהמשך.

בהצלחה,

יעל 

שלום נאוה, 

ראשית, יש להבחין בין טיפול פסיכולוגי לבין סוגי טיפולים המשתייכים לאסכולת הרפואה המשלימה. בטיפול פסיכולוגי, בו הכלי המרכזי הוא השיח המילולי, מתקיים איסור על מגע וכמובן על כל ביטוי של מיניות בין המטפל/ת למטופל/ת. 

עם זאת, באסכולת הרפואה המשלימה יש סוגי טיפול אחרים שכן כוללים מגע, לדוגמא, פסיכותרפיה גופנית. בכל מקרה, ובכל סוגי הטיפולים שכוללים מגע, הוא כמובן צריך להיעשות בהסכמה ובצורה מקצועית ואך ורק למטרות טיפוליות. בבחירת מטפל/ת מומלץ מאוד לשים לב לחוויית הביטחון שהוא/היא משרים עליך ולשים דגש על הסכמה, בייחוד לאור העובדה שאת מתארת רתיעה ממגע. 

לגבי הסיבות לרתיעה ממגע, הן יכולות להיות מגוונות ואני ממליצה לך להעלות את תחושותיך בטיפול שכן זה בהחלט משהו שניתן לחקור בתוך המרחב הטיפולי, בין אם מדובר בטיפול במגע או בטיפול בדיבור.

בהצלחה,

יעל 

שלום עומר,

את מיטיבה לתאר את חששותיך ואת הפחד מתלות. נשמע שאת מתלבטת זמן רב ושהתלבטות זו מעיקה עליך וייתכן שאף מותירה אותך בחוויה של בדידות בתוך הקשר הטיפולי. 

אכן, ההתמסרות לטיפול פסיכולוגי ולקשר זה יכולה להיות מורכבת ולהעלות תחושות שונות, פחדים וחששות. כמו כן, לעתים בטיפול עולים רגשות וחוויות שמזכירות דפוסים בקשרים אחרים בחיים. כל אלו הם מצע חשוב וחומר משמעותי לעבודה הטיפולית ושיח פתוח עם המטפלת עליהם יכול להוות הזדמנות לתיקון ולשינוי של דפוסי קשר מוכרים.

מאחר ואת מתארת שהמטפלת משתדלת ומזמינה, אני ממליצה לך להעלות את חששותיך מולה שלך ולראות אם שיח שכזה יכול לפתוח משהו ולייצר שינוי בתחושותיך כמו גם בקשר ביניכן.

בהצלחה,

יעל 

שלום אלונה, 

במקרים מסוימים טיפול יכול להתקיים באמצעות שיחת וידאו, אך טיפול בטלפון (או במיילים) ללא וידאו יפספס את האפשרות לראות את הבעות הפנים ולשמור על קשר עין, שהינם גורמים משמעותיים במרחב הטיפולי.

טיפול בוידאו מתקיים לרוב בשל אילוצים משמעותיים, לדוגמא כאשר המטפל והמטופל לא מתגוררים באותה המדינה. יש מטפלים שעובדים באופן הזה ויש שלא, ולכן יש צורך להתייעץ עם המטפל/ת הספיציפיים.
אפשר לקרוא כאן על טיפול דרך האינטרנט

משאלתך אני מבינה שאת כבר נמצאת בטיפול ולכן הייתי ממליצה להעלות את השאלה הזו מול המטפל/ת שלך ולחשוב ביחד על ההשלכות של שינוי כזה והאם הוא מתאים כעת. 

בהצלחה,

יעל

שלום לך.

אני מבינה את הרצון למצא מענה ותשובה חד משמעיות סביב סוגיות העולות מול המטפלת וסביב סיום הטיפול, ויכולה לדמיין מתוך אילו כאב ותסכול אתה מעלה מעלה שאלות אלו. אלא שלצערי אין אפשרות ל"קיצור תהליכים" דרך התייעצות חיצונית: אתה מתאר קשיים ותחושות עמוקים ומכאיבים המלווים אותך בסביבות חברתיות רבות ובמובן זה, טבעי שקשיים אלו באים לידי ביטוי גם בקשר הטיפולי. אלא שהפעם יש אפשרות לבדוק, לעבד ולהתבונן- בניגוד לחיי היומיום בהם הדברים פשוט קורים, ואין אפשרות לנתח ולעבוד עליהם. במובן זה, אני חושבת שהדרך היחידה היא להמשיך להעלות את הנושא שוב ושוב מול המטפלת ולתת לעצמך את האפשרות לעבד רגשית לעומק את הנושאים הכ"כ רגישים וכואבים שאתה מתמודד איתם.

ליטל

שלום רינת.

אני שומעת ומבינה את המצוקה אך כפי שכתבתי לך בעבר, אין דרך "להעלים" רגשות ובמובן זה, אני חושבת שחשוב לפנות לטיפול אשר מתמקד בהתמודדות עם החרדה, או לפחות להשקיע ברכישת טכניקות של הרגעה עצמית- מיינדפולנס, נשימות, יוגה וכן הלאה. בינתיים, מציעה לנסות לקטוע את מצבי החרדה- לנסות לשנות פעילות או אפילו מיקום כאשר החרדה מתגברת (למשל לצאת לטיול בחוץ) ולדאוג שימייך יהיו פעילים ומלאים כמה שיותר בפעילויות פנאי. במקביל, כדאי להיעזר בקרובים לך ולשתף בהרגשתך או להיעזר בקווי מענה וסיוע טלפוניים או אינטרנטיים.  

ליטל

תוכלי לראות כאן רשימה של אנשי מקצוע שמטפלים בתחום החרדה

שלום לך.

התמודדות עם אתגרים חברתיים כמו לגלוג ועינות אינה לפי "מתכון" ולכן קשה לי לייעץ באופן כללי: לפעמים עדיף להתרחק ממקור הלגלוג והעוינות, לפעמים אפשר ליזום שיחה ישירה שתבהיר את הקושי ותעורר בצד השני מוטיבציה להתנהגות חיובית יותר, ולפעמים כדאי להתבונן פנימה ולבחון האם משהו בהתנהגותנו הוא שמגרה את הלגלוג והעוינות. 

בכל מקרה, במידה ואתה חווה דילמות וקשיים מתמשכים וחוזרים בתחום הבינאישי, כדאי מאוד להיעזר באיש מקצוע אשר יוכל לסייע באופן אישי ומותאם יותר.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע

שלום אמנון.

אני מתארת לעצמי כמה קשה ההרגשה שאתה נשאר איתה. אכן קשה מאוד לסיים כך קשר טיפולי.

איני יודעת איזה גבול חצית והיכן חציית הגבול פגשה את המטפל ובמובן זה, נדמה לי שהדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לשלוח למטפל מכתב או מייל בו תשתף בהבנתך את האירוע ותבדוק איתו את האפשרות לבנות חוזה טיפולי אשר יאפשר לכם לחזור לטיפול, או לפחות לעבד את האירוע ולהיפרד ממקום שלם ותקשורתי יותר. במידה והמטפל לא יסכים, אני חושבת שחשוב מאוד לפנות לטיפול אחר למרות הקושי העצום הכרוך בכך. כפי שאתה עצמך מתאר, סיום כזה יכול להיות טראומטי ולשחזר את חווית חוסר האמון באנשים, ובמובן זה זהו סיום מאוד פוגע וקשה אותו כדאי וחשוב לעבד כדי שלא יהפוך לעוד שבר בחייך. אולי לא קל לחשוב על כך עכשיו, אבל אני מקווה שבמידה והמטפל יסיים את הקשר, עם הזמן תוכל לחשוב על כך ולקחת את הסיכון-סיכוי של פנייה לטיפול נוסף.

ליטל