פורום טיפול נפשי

אחרי תקופה כל כך ממושכת בטיפול ציפיתי שאחרי שהפגישה נגמרה בצורה כל כך קשה, ושהוא פגע בי והוא יודע את זה, שיכתוב שיבדוק מה שלומי... איך הוא יכול פשוט לא לומר כלום... מה ההגיון מאחורי זה?
גם פגע בי וגם אני זאת שצריכה לדבר אתו? כמה הטיפול הזה יכול להיות משפיל.
מי הוא בכלל. מה שכואב לי שאני מכירה את עצמי ואני יכולה לנתק קשר על דבר כזה ולעולם לא לסלוח לו

שלום, יש קצת רקע לשאלה שלי-
אני נוטה לנסות לערב את המטפלת שלי בדיון כאילו היא חלק מהטיפול או כאילו היא סתם ידידה שאני מדבר איתה ואני שואל אותה לפעמים שאלות אישיות, דברים פרטיים, אני חושב שהמערכת יחסים בטיפול לא הוגנת מבחינת כוח, למטפל יש את כל הכוח הוא בעצם לא חושף כלום על עצמו, רק המטופל רגיש שם, גם כשאני עושה את זה אני משער שזה יהיה "לא מקצועי" מצידה לענות לי, אבל אני מקווה ליצור איזה תחושה שהיא אמורה לשתף את החיים שלה וזה יהיה רגיל כזה.

מצד שני לפעמים כשיש לי תחושה שהיא נענית להזמנה שלי לשתף, ואז זה מפריע לי, כי זה לא מקצועי שנתעסק בחיים שלה, היום לדוגמה היא שאלה מה אני חושב על נשים, אמרתי לה דברים שהיא עלולה לקחת באופן אישי, לדוגמה אמרתי שאני מרגיש שנשים לא יוצרות שיחה שלא קשורה לרגשות, הן לא מוסיפות נואים לשיחה אלא מוסיפות רבדים לנושאים, ובגלל זה הן לא מעניינות אותי בפאן האישי ואין לי סיבה לתקשר איתן, ולכן אין לי דעה על נשים כי אין לי מספיק תקשורת איתן, כי אין לי צורך בתקשורת.
הרגשתי שעומד לה משהו בגרון שהיא מתה להגיד, שאלתי מה את חושבת על נשים, היא חייכה כאילו יש לה הרבה להגיד, ואמרה זה לא משנה בטיפול מה שאני חושבת אלא מה שאתה חושב, הפה שלה אומר משהו אחד והפנים משהו אחר, זה חציית גבולות שאני מרגיש שהיא נכנסת לי לטיפול?

שלום ליטל,
תודה על התגובה זה קצת מקל להרגיש שאת מבינה את הקושי כי זה קשהה שבא לי מאוד להתיאש
אני רוצה לשאול עוד שאלה, אני לא מרגישה שהמטפלת שלי מבינה את הקושי הזה בהרגשה הפנימית זה כאילו אני היחידה שהיא מתמודדת איתה עם כזה דבר. היא גם אמרה לי כבר פעם אחת שהיא דיברה רוב השיחה והיא לא רגילה לזה... אמרתי לה בהזדמנות אחרת שזה קשה לי שהיא אומרת את זה ויצא אחר כך עוד פעם שהיא אמרה לי בסוף השיחה "אני דיברתי בעיקר אבל זה בסדר גמור" וזה לא עוזר לי המשפטים האלה שלה זה רק יותר נועל אותי כי זה בלי שליטה ואני גם ככה מרגישה נורא דפוק ותקועע ושלא יעזור לי שום דבר כדי לצאת מזה ואני לא אצליח לבד ואני צריכה שיעזרו לי אני באיזה מקום מרגישה כאילו אני מאתגרת אותה ממש ומעמידה אותה במצב לא נעים ושהיא לא מספיק חזקה בשבילי ומבינה אותי. ושאני קולטת את החולשות שלה הרבה יותר ממה שהיא קולטת אותי. אני לא יודעת אם זה נכון התחושות האלה או שזה מגיע מקשיים רגשיים שלי וזה משגע אותי כי זה רק מוסיף לי בלבול וחוסר ביטחון. איך אני יכולה להבדיל אם זה בעייתי או שאני באמת מרגישה נכון?

תודה

שלום ליטל
רק רציתי להודות לך לך על התשובה שענית לי אתמול. מדהים כמה הצלחת לדייק ולקלוע למה שאני מרגישה ובכך עזרת לי להבין את מה שקורה לי...
נפגשתי היום עם הפסיכולוגית ורק בזכותך היה לי קל יותר לשתף אותה במה שקורה לי. וכמו שאמרת היא באמת לא נבהלה
אני מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב אני יודעת שמה שלא יהיה יש מישהי שתעזור לי לצאת מזה
ויש לך חלק גדול בזה
מעריכה מאד

אני מרגישה מאוד רע התחלתי טיפול עם מטפלת בגלל כל מני בעיות חלק שידעתי עליהן וחלק שאני מגלה ומאוד קשה לי אני מרגישה שביום יום כשאני ליד אנשים אני מתנהלת רגיל לגמרי ומראה שהכל בסדר אבל בתוכי וכשאני לבד עם עצמי אני מרגישה רעע אני לא יודעת לתאר את מה שאני מרגישה קורה לי הרבה שאני מרגישה מוצפת (פעם ביום לפחות) תחושות קשות מאוד הרגשת רצון לבכות אבל אין בכי הכל אטום ואפל חוסר רוגע מזעזע שאני לא מסוגלת לחשוב על עצמי אני מנסה לברוח מהמקום הזה כי הוא בלתי נסבל מרגישה ריקנות איומה ששום דבר לא ימלא אותי מועקות גופניות חזקות הרגשה שאף אחד באמת לא יכול לעזור לי ושאני לא מצליחה לתאר את מה שאני מרגישה ואפילו להסביר לעצמי זה מאוד קשה לי כי בתחושות אני מרגישה שיש כל כך הרבה בפנים ובא לי שהמשהו הזה בפנים שאני לא יודעת מה הוא יתפוצץ מצד אחד מצד שני אני מרגישה שהוא מאוד עמוק ויקח הרבה זמן להגיע אליו ואני רוצה להצליח אבל אני לא יודעת למה זה קורה לי בפגישות עם המטפלת קבוע הכל מחוק לי אני לא זוכרת כלום אין לי על מה לדבר אפילו אם יום לפני הפגישה הרגשתי גרוע בפגישה עצמה אני שוכחת מזה וגם אם נזכרת זה רק בחלק הרוב חסר אני לא מרגישה שזה מגיע ממקום שאני לא רוצה לשתף את המטפלת ולכן אני שותקת אלא שפשוט אין לי כלום בראש וגם אם עולה לי משהו זה בצורה מאוד שטחית ומעומעמת וחסרת נתונים . אני יודעת ומבינה שהאטימות הזאת זה משהו שלי ולא קשור למטפלת (ורואה את זה קורה לי עם כל אחת אחרת) המטפלת אומרת לי שזה לא חוסר זיכרון אלא ניתוקים אני לא יודעת מה זה באמת. אבל זה מרגיש לי כאילו זה משהו שלי שגם לא ישתנה ולא רק עם המטפלת גם עם עצמי אני תמיד מרגישה משהו מאוד אטום דל מעומעם בלי יכולת לבטא גם כשאני מרגישה מאוד רע אני לא יודעת מה באמת אני מרגישה . זה מתסכלל מאוד כי לא טוב לי ואני גם לא מצליחה לעזור לעצמי אני לא מצליחה להבין מה אני לא יודעת מה אני מרגישה אני לא מצליחה כל כך להסביר גם לך ומקווה שאת מבינה אותי גם בלי מילים. יש איך לצאת מזה? אני רוצה שתחווי את דעתך ותתני לי הסבר בלי להגיד לי לפנות למטפלת אני אדבר גם איתה אבל רוצה שתגידי לי משהו על זה כי זה קשה מאוד

פספסת את השאלה בתוך השאלה- שאלתי אם היכולת לקשר בין מה שהרגשתי בעבר ולספר עליו "מגוף ראשון" היא הכרחית לשינוי בתהליך פסיכולוגי, זתומרת אני לא אוכל לכנות את הקושי מהיומיום שלי "קושי שאני מתמודד איתו", כי ברגע שאני לא מתמודד איתו אני פשוט לא מתמודד איתו יותר, לא מרגיש אותו יותר, הסיבה שאני שואל כי אנשים קוראים לדברים קשים שקורים באופן שכיח "בעיות", ואני לא מבין מה הקשר בין מה שקרה לי לפני כמה שעות לעכשיו כשזה עבר, אצלם יש איזה קשר

אני בת 31 ובטיפול כבר הרבה זמן בגלל כל מיני בעיות שמפריעות לי בחיים לאחרונה התחילו לצוץ כל מיני נושאים מהעבר שמסתבר שהם מכאיבים לי יותר ממה שחשבתי בנוסף יש לי חרדות מהעתיד וכל מיני מחשבות מה יצא ממני...
קשה לי מאד לשתף עד הסוף את המטפלת בכל זה. חייבת לציין שהבעיה בי ולא במטפלת כי באופן כללי יש לי קושי בלתת אמון ולסמוך ואם יש מישהו שאני בכל זאת נותנת בו אמון אז זה בה. לאט לאט אני משחררת יותר אבל כנראה שהנפש שלי דורשת את שלה והיא ממשיכה לעבוד שעות נוספות בלי לחכות שיהיה לי קל יותר לשתף ובזמן האחרון המחשבות מהעבר ועל העתיד מציפות אותי וכתוצאה מכך אני במצב נפשי ממש לא טוב רע לי מאד ואני מדוכאת וחסרת חיות. אף אחד לא יודע מזה כי כלפי חוץ אני ממשיכה להציג עסקים כרגיל אני בן אדם ממש נורמלי ביום יום אני עובדת ומתפקדת מצוין בתור אמא. רק כשאני לבד פתאום אני מישהי אחרת..
אבל גם בשגרה היומיומית מבפנים אני מתה. אני לא מצליחה להירדם בלילה והמחשבות שבאות לי לראש מספרות לי איזה בן אדם נורא אני ואז אני מרגישה שאין פתרון לבעיה ושפשוט הכי טוב שאני לא יהיה... זה משהו שעובר לי הרבה בראש אבל היום חלפה לי מן מחשבונת בראש שאולי פשוט כדאי לקפוץ מהחלון ולסיים עם זה כמובן שאני לא מתכוונת לעשות את זה... אבל באותה שניונת של יאוש זה מה שעבר לי בראש ואחרי רגע קלטתי על מה חשבתי ופרצתי בבכי. אני כל כך רוצה לשתף את המטפלת שלי בזה כל כך רוצה שהיא תעזור לי לצאת מהמקום הנורא הזה. אבל כל כך פוחדת שהיא תתייחס לזה כאל אירוע חמור. אשמח לדעת מה זה אומר. המחשבות האלה ואיך פסיכולוגים מתייחסים ומגיבים אליהן בטיפול..
תודה רבה

הדברים שלך עזרו לי לעצור רגע את ה"צלילה" ולעלות לקחת אויר..

מה אני אמורה לעשות
זה הגיוני שהיא גורמת לי אימה וכאב ברמה שאני רוצה לחתוך את עצמי ולמות ולהיעלם
זה הגיוני להישאר או שזה אומר שזה אינטנסיבי מדי ושצריך להפסיק וללכת לטיפול אחר למישהו אחר שלא יעורר את זה ככה
אין מרפא
נכון?
זה רק יקרה שוב ושוב
כל פעם מחדש
תעזרי לי להבין מה אני אמורה לעשות לא נראה לי שזה צריך להיות ככה

אני באמת לא יודעת אם זה הפורום שבו אני יכולה לכתוב מה שאני הולכת לכתוב. אולי זה קשוח ואני צריכה לפנות לגורם פרונטלי אבל יאללה..
מאז שהייתי קטנה נמשכתי לקשרים לא אפשריים שיש בהם כביכול מכשול ואז כמו בסיפור האגדה, נתגבר על כל הקשיים והריגוש וניהיה ביחד.
ההארה הזאת שיש לי את זה היא פשוט משנים של מערכות יחסים ודייטים שלא הבנתי למה אני לא נמשכת, כי הרעיון של קשר נורמטיבי שיעמם אותי.

כן זכיתי בגיל 17 להכיר בחור מקסים ומתוק! שהייתי איתו בזוגיות מעל 6 שנים כולל מעבר מגורים ביחד אבל גם הקשר הזה היה עם המון פרידות וחזרות בגלל חוסר תקשורת והייתי משתעממת ממנו די מהר וגם בסקס רציתי שהוא יהיה יותר אגריסיבי והוא לא אהב את זה. כשעברנו לגור יחד שם נרגעתי סופסוף ולמדתי לקבל את השיגרה את הקשיים ולא לברוח. לבסוף הקשר לא צלח כשהוא אמר שהוא לא אוהב אותי יותר. זה שבר אותי אבל ידעתי שהקשר צריך לבוא לסיומו.

הקשר אחריו היה הרסני, זה לא משהו שראיתי כשהייתי ממש בו.
זה היה קשר של יחסים פתוחים בלי לדבר על הרגשות שלנו וזה נמשך חודשיםםם עד שאני רציתי יותר והוא לא וזה נגמר. נשבר לי הלב קצת פעם ראשונה..

ואז הכרתי בחור חדש שנכנסתי איתו למערכת יחסים יציבה והסקס היה קינקי מאוד כמו שאני אוהבת. לצערי אני הייתי בו הדומיננטית ולא התחברתי לזה, זה נגמר בבגידה שלו בי. כן כאב לי! אבל השתחרר לי די מהר כי הרגשתי גם ככה שיש לי ספקות בקשר.

כשהקשר נגמר.. הבחור הקודם חזר - כמעט שנה עברה.
הוא רצה שניהיה ביחד ומשהו שם לא התיישב לי פתאום. לא יודעת אם זה הרגשות שכמעט נעלמו או הפחד לסמוך עליו שוב. אבל הוא היה פתאום מקסים! ועדין.. שברירי אפילו, משהו שלא הכרתי אצלו ולא היה שנה אחורה, ואני לא מדברת עדין בסקס.
שנה אחורה הוא היה מרוחק והיה קשה לקרוא אותו ובסקס הוצאנו את כל הרגשות שלנו החוצה. הוא היה הדומיננטי, אגרסיבי, קינקי... בקיצור עפתי על זה.
אמרתי לו שאני מעדיפה שנשמור על היחסים שלנו ככה ביזיזות כמו פעם והוא הסכים.
ואחרי כמה זמן התחלתי להרגיש.... כעסתי על עצמי. אמרתי לעצמי מה אני אשגע אותו עכשיו? מקודם לא רציתי, עכשיו כן.... הבנתי שהתחלתי לסמוך עליו שוב פשוט אז נתתי לעצמי להרגיש.
אז כן התחלתי קצת לגשש לשאול איך הוא מרגיש לראות אם הוא התחיל להרגיש כמוני והוא אמר שלא וטוב לו ככה. בשלב הזה גיליתי לו שוב שאני מרגישה בהרגשה ש״נפלתי״ וזה נקטע מהצד שלי שוב. הפעם שיברון לב אמיתי... בלי רצון לאכול לקום מהמיטה עברו כמה חודשים אני כבר יותר בסדר עכשיו.


המקום הנמוך הזה שהרגשתי ..
אני כנועה-הוא דומיננטי.
אני רוצה- הוא לא רוצה
עשה לי את זה במיטה!
וכן גם בחיים.... ויש בי את הידיעה שזה דפוק ומעוות שאני עדיין רציתי להישאר בקשר הזה. ואני לא רוצה את זה יותר!!
כי אז באה לי ההארה
תמיד זה היה לי בback of my mind אבל לא נתתי לזה מקום. עם הזמן היו קופצות לי הארות וחלומות על חוויה שחוויתי כשהייתי קטנה בערך בגיל 6-7 שעברתי הטרדה מינית משכן שלי שהיה בן 13 אז... שיחקנו אמא ואבא והוא הרחיק לכת ועשה דברים בניגוד לרצוני, כל הדברים שבעולם רק לא חדירה כמובן את זה אני זוכרת בבירור, הוא החזיק את ידי ולא נתן לי להתנגד עד שנכנעתי ועשה את מה שעשה.

לפעמים התחושה הזאת של להיות כנועה ככה ושכופים עליי דברים מדליקה אותי.
הפנטזיה הזאת של בחורה כנועה שהגבר דומיננטי שעושה מה שבאלו כולל קשירות וכו׳ זו פנטזיה סופר-סופר נפוצה וידועה! אז אני לא מרגישה שזה כזה חריג ומיוחד, העניין הוא שאצלי זה ממש ממש מדליק שאני צמאה למקום הזה.
בקטע גם שהקשר צריך להיות מאתגר והגבר דומיננטי ממני בצורה כזאת.
דווקא גבר שלא מרעיף אהבה בכמויות ועדין אלא יש בו משהו מרוחק ואפל מדליק אותי. אני יודעת כמה פאקט-אפ זה נשמע... אבל זאת הארה שיש לי.
במקום שהרגש הזה שהרגשתי בתור ילדה רק ירתיע אותי ואני אתרחק מגברים כאלה, זה דווקא מדליק אותי ואני רוצה להרגיש ככה. כשראיתי למשל את הסרט המטומטם הזה עם כריסטיאן גריי ואנה - חמישים גוונים של אפור, הרגשתי שאני כן יכולה לעשות את מה שהיא עשתה ולהיות ״כנועה״ ככה למישהו. שיש מישהו שהוא דומיננטי bdsm קיצור קוראים לזה. מרגישה שאני צריכה עזרה כדי שאוכל להיות בזוגיות נורמלית. פחד אלוהים לשחרר את זה ככה לאינטרנט כי זה מרגיש לי המקום הכי אינטימי ונמוך אבל אני חייבת להבין מה קורה לי.

תודה! מקווה שוב שזה המקום לפרוק את זה

ליטל שלום, תהיתי לגבי נושא החיסיון שבין מטופל למטפל. למרות הצורך הדחוף שבפנייה, אני עדיין נמנעת מלעשות משהו בכיוון, בעיקר בשל החשש מלסמוך על אדם אחר ומפגיעה בפרטיות, ולכן חשוב לי לברר מס' דברים .
(מצטערת מראש שזה ארוך, אך בבקשה, חשוב לי לקבל תשובה והתייחסות לכל אחת מהשאלות שפה. לא אוכל לקבל החלטה מבלי שיהיה לי מענה על כולן, אז זה ממש חשוב לי)
ברור לי שבטיפול פרטי קיים חיסיון גדול יותר מאשר בטיפול של קופ"ח. עם זאת, למרות שמדובר ב"חיסיון מלא", הרי למעשה הוא לא באמת מוגן ב-100%, ופה מתחיל החשש שלי.
חשוב לי לבדוק עד כמה באמת החיסיון הזה תקף. האם המטפל מחוייב עפ"י חוק לנהל תרשומות אישיות ורשומות (בנפרד)?
במידה ואכן ישנה הפרדה ברורה בין השתיים, הבנתי כי גורם חיצוני כן רשאי לבקש לידיו את הרשומות, כך שעדיין קיימת פה פירצה בחיסיון. האם מישהו גם יכול לדרוש לקבל לידיו את התרשומות האישיות? (למשל באמצעות צו בית משפט או פנייה לועדה)
איזה מידע יש ברשומות (אליהם כן נחשפים גם גורמים חיצוניים)? ואיזה מידע אסור שיופיע ברשומות אלה.?
האם כאשר מקום עבודה, או גורם אחר, מבקש ממך לחתום על ויתור סודיות רפואית, יש בכך אפשרות גם לקבלת מידע על טיפול פסיכולוגי? (יש לו דרך לגלות שהיה קיים בכלל טיפול כזה?)
במידה וחתמת בעבר על ויתור סודיות, ואינך משתמש בשרותיו של אותו גורם או בקשר ישיר איתו, האם הוא עדיין יכול לעשות שימוש בחתימה זו ולקבל מידע עכשוי ? (או שיש תוקף לויתור)
ראיתי כי יש אפשרות למטפל להפר את הסודיות במידה ויש על כך חובה בחוק, או במקרים בהם החשיפה היא לטובת הטיפול. אם כך באילו מקרים מדובר? באיזה נושאים למשל כן יכול המטפל לחשוף ולהפר את הסודיות? (הרי ניתן להפר כל דבר בטענה שזה לטובת הטיפול)
כמה מהמידע הזה גם נחשף לצורכי הדרכה, ייעוץ ומחקר? (הרי מספיק שמישהו מעביר רשומה, כבר שם יש את הפרטים האישיים שלך) אני באמת חושבת שעצם העובדה שיש שם של מטופל זו חשיפה, וגם אם מדובר רק בתוכן פורמילי, ללא התרשמות אישית, מדובר בחשיפת מידע רגשי לכל דבר (יש דרך לסרב להעברת המידע?).
במידה ומישהו, למשל מעסיק עתידי, עו"ד או בית משפט, מעוניין לבדוק האם מישהו היה בטיפול כלשהו בעבר, יש לו אפשרות לקבל את המידע הזה? כלומר, במידה ומישהו נשאל על עברו האם היה פעם בטיפול, האם יש לו אפשרות לא לחשוף את המידע הזה (להכחיש) ולהישאר בטוח שזה לא יתגלה (שאין למישהו דרך לבדוק זאת)?
מדובר במסמכים שכל הפרטים האישיים כתובים בו (כולל השם) ולכן אני לא רואה שום ביטחון שזה לא בטעות יחשף לגורם אחר בזמן העבודה או בהדרכה כלשהי. בדיוק כפי שרופא מחוייב בחיסיון ולצערי גם זה מופר לפעמים (יצא לי כבר לשמוע שיחות פרטיות ולראות מסמכים של מטופלים שהיו לפני עם כל המידע הרפואי ופרטיהם האישיים), מה יתן לי ביטחון שזה לא יקרה גם במקרה זה? אני גם לא יכולה לדעת מה קורה שנים אחרי עם כל המידע הזה, הרי המסכמים האלה נשמרים ואין ערבות מי יחשף אליהם גם בעתיד ומה יקרה איתם. ברגע שמשהו כתוב ויש תיעוד, הפרטיות כבר נמחקת.
אני באמת תוהה איך אוכל להתגבר על החששות והספקות האלה. אני לא יודעת איך לעבור את הקושי בלסמוך ולאבד את הפרטיות. חוויתי יותר מדי אכזבות מאנשים וכך גם האמון נעלם. אפילו במערכת שכביכול אמורה להיות אתית ולפעול במקצועיות ויושרה נוכחתי לדעת שזה לא באמת כך. למרות שיש חוק ואתיקה, נוכחתי לדעת שבסוף אי אפשר לסמוך גם על זה. כבר היה לי מקרה בו אפילו רופא חרג ממקצועיותו וע"י ניצול סמכותו זייף מידע רפואי בתיק האישי שלי (כתב כי ביצע בדיקות ורשם ממצאים, שבפועל שום דבר מזה לא קרה), מה שגרם לי פשוט לאבד את האמון במערכת. למרות פניות חוזרות ונשנות לקופ"ח ולמשרד הבריאות, ולמרות שיש בידיי את כל ההוכחות שמציגות שאכן מדובר בארוע שלא קרה, לא זכיתי לשום מענה משום גורם. כל מה שקיבלתי היה ביזוי, נסיונות הסתרה והשתקה, ופשוט מסכת ארוכה של התעללות רגשית (אני שנתיים אחרי ועדיין לא מצליחה להתאושש מזה). אם גם מי שאמור להיות כפוף לחוק ולאתיקה לא עומד בכך, וגם המערכת שאמורה להבטיח זאת ,לא עושה את תפקידה, אני לא רואה איך אני אמורה לבטוח שוב באותה המערכת שהוכיחה שלא ניתן לתת בה אמון.
כמובן שמכך גם נובע עניין נוסף, ואולי מה שמטריד אותי יותר מכל, זה שאני לא יכולה להיות בעצמי חשופה לתרשומות שהמטפל כותב. איך אני יכולה לסמוך על מה שנרשם שם?. אם רופאים מפרים את אמינותם ופשוט כותבים מה שבא להם, אני ממש לא יכולה לבטוח גם במה שירשם פה, וזה ממש בעייתי מבחינתי לאפשר למישהו להעלות על כתב כל דבר שירצה. חוויתי זאת מספיק בשביל לא לבטוח יותר אי פעם במישהו עד כדי כך.
אני יודעת שאם אחליט לעשות את הצעד בכיוון ואתאכזב שוב, לא תהיה הזדמנות שנייה. אבל באמת שאני מתלבטת אם אני רוצה בכלל לתת הזדמנות לתהליך הזה מלכתחילה. אני יודעת שהמצב הנוכחי לא יכול להישאר כפי שהוא, זה כבר בכיוון לא טוב. גם פעמים רבות התלבטתי ובסוף תמיד החלטתי לוותר מהחשש שאפגע בפרטיות שלי ואתכזב. אכזבה במקרה הזה תגרום לנזק יותר מכל דבר אחר. אני גם מאד קנאית לפרטיות שלי והרבה פעמים זה חשוב לי יותר מהכל. אני כן הפעם מנסה לגלות פתיחות, אבל לא אכול לעשות זאת כשיש לי מידע חסר ושאלות לא פתורות, ולכן חשוב לי לקבל את התשובות הללו כדי שיהיה לי את כל המידע לשקול את הדברים ולחשוב מה נכון לי לעשות.
תודה מראש!

היא מענה אותי מענה אותי
הכל נעצר
למה למה זה בכלל משפיע עליי ככה
היא לא המשפחה שלי
היא לא חברה שלי
היא לא תהיה תמיד בשבילי
למה זה משפיע עליי ככה

היי,

אני מחפש מטפל מהקופה (כללית) לטיפול דרך הזום. אשמח לרשמיה של מטפלים.

תודה,

שלום
שמי הודא ואני מחנכת כיתה י, השנה אני הכרתי תלמידה מקסימה מכל הבחינות הן לימודית והן התנהגותית. התלמידה סובלת מחרדה לעמוד מול קהל, רוב השיעורים שבהם לומדת המורה דורשת מהתלמידים להציג את העבודה שלהם מול קהל התלמידים בכיתה, פשוט מאוד התלמידה נכנסת ללחץ רב למרות שהיא ניסתה כמה פעמים לעשות את זה אבל זה עדיין מלחיץ אותה אפילו חולמת על זה .
שבוע הבא יש לה הצגה והיא כבר מבקשת מהמורה לא להציג, התלמידה פנתה אליי כדי להתייעץ איתי בכדי לבקש ממורת המקצוע לבטל את ההצגה או שתציג רק מולה. עכשיו רציתי לדעת איך אוכל לעזור לה בתור מחנכת, איך אפשר להתקדם בנושא?האם כן בכל זאת התלמידה תנסה להציג בשבוע הבא או כדאי שכן מורת המקצוע תתחשב בתלמידה ותתן לה להציג רק מולה? הרבה שאלות עוברות לי בראש מה טוב בשביל התלמידה ומה לא? אודה לכם אם תנחו אותי במה אוכל לעזור לתלמידה בנוש, והאם כדאי שנתחיל לעשות את זה בהדרגתיות עד שהתלמידה תרכוש אימון ותתחיל לבד לעשות ???

בהמשך לתשובתך מלפני מס' ימים אני מודה לך על המענה. אני לא יודעת אם אוכל להרשות לעצמי גם את התעריף המוזל, אך יותר מזה אני מנסה לברר לגבי מטפלים וכרגע פוסלת את כולם רק מכרטיס הפרופיל שלהם (בעיית אמון שאני לא מצליחה להתגבר עליה ולא רואה מישהו שאוכל לסמוך עליו). אשמח לדעת האם יש לך הכרות והמלצה על מישהי מתאימה באזור חיפה. תודה רבה