שלום.

כבר תקופה לא קצרה (כמה שנים) שאני מרגישה כמעין עצב שבא והולך ללא שום סיבה מוצדקת או נראית לעין, ביקורת עצמית קשה, מצבי רוח קיצוניים, ביקורת עצמית, כעס והרגשה שפשוט אף אחד לא מבין מה אני מרגישה אבל עדיין בכל זאת מנסים לתת לי עצות עקרות ומלמדים אותי איך אני אמורה להרגיש.
ניסיתי המון, לשתף את בן הזוג והמשפחה, קראתי המון ואפילו מיידפולנס ומדיטציה אבל זה מרגיש כמו פלסטר על גדם, עוצר את ״הדם״ לכמה ימים אבל הכל חוזר לקדמותו מיד אחרי.
אני מייסרת את עצמי במחשבות שאני לא מספיק טובה, יפה, מוכשרת ומה לא.
ביקשתי מההורים ובן הזוג עזרה מקצועית אבל איך שהוא זה תמיד התמוסס.
אני אובדת עצות וכבר לא יודעת מה לעשות או למי ולאן לפנות, אולי כאן אמצא לי קרן אור.

המון תודה מראש ומחכה בקוצר רוח לשמוע ממך.
ח