אני תוהה..
לאחרונה הבנתי שיש הרבה אנשים סביבי שלא עושים לי טוב. מרוכזים בעצמם ורק דורשים ממני עוד ועוד הכלה. אני מתקשה להתמודד ולהתאמת מולם בנושא זה וגם לא מאמינה שהם ישתנו. מצד שני, אני נשארת יותר ויותר לבד.
האם זאת אני שלא בסדר? שלא מאמינה באף אחד שבאמת אכפת לו ממני? האם זה עושה לי טוב ההתרחקות או שזה רק מחמיר את הקושי עם האחר?
שלום רעות.
קשה לי להשיב קונקרטית על השאלה "מי לא בסדר", אך נשמע מדברייך שאת כרגע חיה משוואה לא פשוטה ומכאיבה לפיה צריך לבחור בין קשרים שיש בהם תובענות, פגיעה והשתקה, לבין בדידות. זו בחירה קשה, אשר לא לחינם מטרידה אותך. "משוואות" מסוג זה הן פעמים רבות לא רק תגובה למציאות חיצונית אלא גם ביטוי של מציאות פנימית הקשורה בקשרי העבר ודפוסי היחסים שאלו לימדו אותנו, ובאופן בו אנו בוחרים קשרים ואנשים קרובים. לאור זאת, אני מציעה לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר יותר לעומק מה קורה לך בקשרים ומדוע. מנסיוני, ההתבוננות והעיבוד המתאפשרים בתוך טיפול מביאים פעמים רבות לשינוי באופן בו קשרים נחווים וגם לאפשרות להתנהל בקשרים באופן נכון ומיטיב יותר. הכמיהה שלך להיות ביחסים אך לא במחיר של ביטול עצמי היא חשובה ולגיטימית, וכדאי לפעול כדי לממש אותה.
ליטל
תוכלי למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
.jpg)
