בניתי לעצמי בעבר עתיד מסויים בו בגיל 25 אני נעלמת מתנתקת ולא חיה יותר. אם זה מתוך מחלה או מאמץ ממני
עברתי את גיל 25 נשואה ונמצאת עם בן זוג שנורא בקטע של משפחה וזוגיות.
אני בחורה של לחסוך כסף וקריירה.
כל פעם שאנחנו צועדים לעוד כיוון כמו לדוגמא החתונה או מעבר דירה
זה מתלווה בדיכאון ולחץ ליום /יומיים תלוי ברמה
ומתלווה בשוקיסטיות עד שאני מתרגלת לרעיון.
כמובן שאני לא מראה את זה.
האם משהו לא בסדר איתי?או מצביע על משהו?
למה כל צעד מלחיץ אותי כי אף פעם לא דימיינתי שיהיה לי את זה? האם זה עובר באיזשהו שלב?
שלום לך.
אני מציעה להפריד בין "משהו לא בסדר איתי" לבין "מצביע על משהו" מאחר ויש הבדל משמעותי בין השניים- את מתארת קושי סביב מחויבות, העמקה של הקשר ו"קשירה" נוספת של חייך בחייו של אדם אחר (בניגוד לניתוק שדמיינת בעבר) וזה לא "לא בסדר" אבל כן, ככל הנראה, מספר דבר מה על עולמך הפנימי ובאופן ספציפי- על האופן בו את חווה קשרים ומחויבויות רגשיות ובין אישיות. מאחר ואת מתארת קושי וכאב סביב צמתים הנוגעים באזורים אלו, נשמע לי שאכן כדאי להתייחס אל תגובותייך הרגשיות כמצביעות על דבר מה שראוי להתייחסות ועיבוד. לכן, מציעה לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר יותר לעומק את תחושותייך ומקורותיהן. במקרים רבים, התבוננות זו גם מקלה על מוקדי הקושי וגם פותחת ומרחיבה אפשרויות נוספות לקשר ולחוויה רגשית.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
