היי, אני שנים חיה עם סוג של דיכאון - מחשבות שליליות על עצמי ועל החיים, חוסר באנרגיה, תיאבון מוגבר, לא מצלחה לייצר קשרים חדשים או לשמור על ישנים. מיואשת ובודדה. כשמצב מחמיר יש לי מחשבות על רצון לסיים את החיים. לצד זה אני בתפקוד מלא, מחזיקה עבודה משמעותית עם אחריות וכל זה. שנים של טיפול לא הועילו.
האם אני צריכה לפנות לפסיכיאטר? לנסות טיפול תרופתי? אם כן, איך עושים את זה בצורה מוזלת וללא רישום בתיק כלשהו?..
תודה
שלום סתיו.
ראשית, מוערך ומרשים שאת מצליחה לשמור על תפקוד ועשייה לצד הדיכאון. זה בוודאי לא קל ומתיש.
טיפול של שנים ללא שינוי אכן מצביע בעיני על צורך ב"ניעור" וחשיבה מחדש על התכנית הטיפולית המתאימה לך ביותר. טיפול תרופתי הוא אופציה שאכן יכולה לסייע ואף לדחוף קדימה את התהליך הטיפולי הפסיכולוגי- לפעמים רק כאשר רמת הדיכאון יורדת מעט נוצרים מספיק כוחות כדי לעמיק ולקדם את התהליך הטיפולי. כדי להימנע מרישום ניתן לפנות לפסיכיאטר פרטי, אך העלויות הן אכן לא זולות בדרך כלל. לכן, במידה וקיים קושי כספי, לא הייתי שוללת פנייה לפסיכיאטר מטעם קופ"ח- הרישום הוא כמובן חסוי, ובמרבית התפקידים והתחומים רישום של טיפול תרופתי סביב דיכאון לא יפגע בך. בכל מקרה, כדאי שהטיפול הפסיכיאטרי יתקים במקביל לטיפול פסיכולוגי ולא במקומו- מחקרים מצביעים על היעילות הגבוהה של שילוב בין שתי השיטות, כאשר קיים בכך צורך.
כמו כן, כדאי לבדוק האם יש כיוונים טיפוליים נוספים שכדאי לבדוק- העלאת תדירות מפגשי הטיפול, שינוי שיטת הטיפול ושיח פתוח עם המטפלת (במידה ואת בטיפול כרגע) על תחושת תקיעות והצורך בשינוי.
ליטל
.jpeg)
