מטופל במרפאת חוץ רק במעקב פסיכיאטרי אחת לחודשיים בלוסטרל 200 מ"ג, ללא טיפול רגשי, עקב הפרעת אישיות תלותית שכיום פחות דומיננטית כיוון שהוריי נפטרו ונאלצתי להתמודד בכוחות עצמי אך בודד חברתית ומרצה את בני משפחתי שמהווים את עיקר החברה שאני נפגש איתה. די מתרחק מבני גילי, חשיבה אובססיבית- כרגע ללא תסמינים ואכילה רגשית עד לא מזמן צמצום וספורט מוגזם-כיום פחות קיים לאחר העלאת מינון לוסטרל ל200 מ"ג אך קיים יותר בהיגיינת שינה לא נכונה, הימנעות מ"הלבד של הערב" "בבריחה" לחדר כושר ולבסוף שינה עם כ2 יקיצות לפחות ואכילה לילית.
מתפקד די טוב בעבודה בהיקף של 90 % משרה אך מתקשה בתפקוד בבית. לאחרונה מוצא את עצמי נלחם ולבסוף מצליח לבצע רק מעט מהמטלות של הבית- ניקיון די לא מצליח להרים את עצמי לעשות , כביסה-כן עושה, סידור הבית- רק את מה שמוכרח. זה די מפריע לי. הדבר היחיד שנותן לי כוח זה העבודה ששם נאלץ לצאת ויודע מה אני נדרש לעשות. שם גם קל לי עם קשרים בין אישיים, אך מה שמחוץ למסגרת זו מתחמק מקשרים ומהתחייבויות.
מתקשה במעברים במשך היום, כשמסיים עבודה למשל ויוצא מהמסגרת עם האנשים לזמן פנוי. קושי בעיקר כשאין מסגרת ברורה ולוחצת- בקטע שמאוד מובנית ולא לחץ נפשי, מתקשה בימי שישי ושבת כשלבד וכשצריך לנהל את הזמן שלי
כן עם מצב רוח לא מוצלח בעיקר כשלבד.
אשמח לדעתכם האם זה סוג של חזרה לדיכאון?