תמיד הייתי רגשן. אבל לאחרונה עברתי לגור במרכז הארץ (חצי שעה מהעיר המרוחקת שהייתי גר 22 שנה אצל ההורים)
אני גר לבד, כל פעם נעלב על חברים. נעלב על כולם כולם. כל אחד בתורו. נעלב שאחד חבר רק בשביל לשחק בסוני כשמשעמם לו, ואחד רק חבר לבירה ואחד רק לחדר כושר ויש לי רק 2 חברים ממש קרובים. וגם הם מאוד מאכזבים אותי
נסיתי כבר להחליף חברים
נרשמתי לחדר כושר, עבדתי בעבודות כאלה ואחרות, משחק כדורגל אבל שום חברה הם לא בראש שלי. אולי כן, אבל ממש מעט.
מה גם, שאני בא להורים שלי, קשה לי לחזור לפה. אני נשאר לשם יתר זמן
קשה לי לחזור לעיר. גם מבחינה כספית אני מתבאס על כל הכסף שנשרף לי כל חודש, במקום "לחיות את החלום" אני חי בתסבוכים על אחרים. אחיין שלי מבקש ממני דברים, גם שאני לא רוצה ולא בא לי. קשה לי להגיד לו לא. אני נתקף מצפון על כל דבר.
מה אפשר לעשות ? זה מצריך טיפול?
שלום עידו. נשמע מדבריך שלצד הסבל והעלבונות שאתה חווה אתה מצליח גם "להסתכל מהצד" על תגובותיך ולזהות שהבעיה אינה בסביבה החיצונית (החברים או מקום העבודה) אלא ברגישות גבוהה שלך. במקביל, נשמע שאתה מזהה כיצד היציאה מהבית- שהיא אירוע משמעותי ומטלטל, לטובה ולרעה- מגבירה את הרגישות באופן שמקשה עליך בחיי היום יום ובקשרים האישיים. לאור זאת, אני חושבת שטיפול פסיכולוגי אכן יכול להקל עליך ולשפר את איכות חייך. במסגרת הטיפול ניתן יהיה לברר יותר לעומק את מקור הרגישות, לעבד את הגורמים הרגשיים העומדים בבסיסה ובכך לחזק את היכולת שלך לשאת התנגשויות כאלו ואחרות עם הסביבה, ולקיים חיים בין אישיים נינוחים ומספקים יותר. ליטל
.jpg)
