שמי סימה ואני מטפלת באמצעות אומנות.
הדרך שלי אל עולם הטיפול התחילה דווקא בעולם התיאטרון וההפקות. לאורך השנים עבדתי כעוזרת במאי, מנהלת הצגה ומפיקה בפועל, והייתי שותפה לתהליך המורכב של הפיכת רעיון לעולם חי ונושם. עבודה שהפגישה אותי עם אנשים רבים, עם צרכים ונקודות מבט שונות, ועם הצורך להחזיק את כל אלה יחד — ברגישות, בהקשבה וביכולת להיות קשובה גם למה שנאמר וגם למה שנמצא בין המילים.
אבל מעבר לעשייה עצמה, תמיד ריתק אותי התהליך. הדרך שבה הצגה הולכת ונבנית דרך חזרות, ניסיונות, שינויים ותנועה. איך אותו טקסט יכול להיאמר בקולות שונים, בניואנסים שונים, ואיך שינוי קטן בהעמדה או באופן שבו משהו נאמר יכול לשנות את כל התמונה. אין דרך אחת נכונה להגיע אל התוצאה — יש הקשבה, התבוננות, ניסיון נוסף, ולפעמים גם גילוי של משהו שלא ידענו שנמצא שם. וגם כשההצגה כבר עולה על הבמה, היא ממשיכה להתפתח ולהפתיע, ובכל ערב יכול להתגלות בה משהו חדש.
עם השנים הבנתי עד כמה התהליך הזה קרוב לאופן שבו אני מבינה גם תהליכים של שינוי והתפתחות אישית. גם בטיפול אין תסריט ידוע מראש או דרך אחת נכונה. יש מרחב של קשר והקשבה, שבו אפשר לעצור, להתבונן, לנסות לראות דברים מזוויות שונות, לפגוש קולות וחלקים שונים בתוכנו, ולתת בהדרגה לדברים חדשים לקבל מקום וצורה.
מתוך ההבנה הזו בחרתי להפנות את היכולת והניסיון שצברתי ביצירת מרחבים וקשרים אל עולם הטיפול — להיות לצד א.נשים בתהליך שלהם, מתוך סקרנות, רגישות ואמונה ביכולת של משהו חדש לצמוח בתוך קשר.
מתוך ההבנה הזו בחרתי בטיפול באמצעות אמנות, ומאז אני פוגשת א.נשים בשלבים שונים של החיים ובמצבי חיים שונים — ילדי הפליטים, פעוטות עם גיוון נוירולוגי, ילדים/ות, נוער ובני הגיל השלישי והרביעי, ביניהם ניצולי שואה, אנשים המתמודדים עם סכיזופרניה ואנשים המתמודדים עם דמנציה.
אני מאמינה בהקשבה עמוקה ובנוכחות בתוך הקשר הטיפולי, ובהתאמת המפגש לקצב האישי של האדם שמולי. עבורי, היצירה הינה נוכחות נוספת בחדר — מרחב שנוצר בין המטפל, האדם והיצירה. דרך החומר, הצבע, התנועה והדימויים, יכולים להיפתח ערוצים נוספים של תקשורת, חוויה והיכרות עצמית, גם במקומות שבהם המילים אינן מספיקות.
אני מאמינה שלכל אדם יש זכות לשהות — לעצור, להרגיש ולהיות, בלי למהר להגיע למקום אחר. לכל אדם יש את הקצב שלו, ואת הדרך הייחודית שבה הדברים מבשילים בתוכו.
עבורי, להיות בטיפול פירושו גם לתת מקום לזמן, לתנועה ולמה שמבקש להיווצר — בקצב שלך.
האני מאמין שלי
אני מאמינה בקשר, בהקשבה ובמרחב שמאפשר להיות בדיוק במקום שבו אנחנו נמצאים.
אני מאמינה בחומרי היצירה כשותפים במפגש הטיפולי — במרחב שנוצר בין המטפל, האדם והיצירה. דרך החומר, הצבע, התנועה והדימוי, אפשר לפגוש ולבטא גם את מה שעוד אין לו מילים.
אני מאמינה ביכולת של כל אדם לחולל שינוי בתוכו, ושמתוך הקשבה, התנסות וקשר יכולים להיווצר רגעים חדשים של גילוי, תנועה ומסוגלות.
אני מזמינה אותך למרחב שבו אפשר לעצור, ליצור ולהקשיב — בקצב שלך
את דרכי המקצועית בטיפול באמצעות אמנות התחלתי בלימודי תעודה בתרפיה באמנות בקריה האקדמית אונו. בהמשך למדתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות בשילוב אמנויות במכללה האקדמית לחברה ואומנויות, ולאחריו תואר שני בתרפיה באמנות במכללה האקדמית בית ברל.
לצד ההכשרה האקדמית המשכתי להעמיק בתחומים שונים הנוגעים לעולם הטיפול והיצירה, בהם פוטותרפיה וליווי תהליכים באמצעות תקשורת חזותית, מודל הסטודיו הפתוח וטיפול במשחק עם מים (W.T.P).
ההכשרה המעשית לאורך השנים כללה עבודה טיפולית עם אוכלוסיות מגוונות — ילדים בגיל הרך, ילדים עם גיוון נוירולוגי, ילדי פליטים ובני הגיל השלישי והרביעי, במסגרות טיפוליות, חינוכיות ובריאותיות.
את דרכי המקצועית כמטפלת באמצעות אמנות התחלתי בעבודה עם ילדים בגילאי בית הספר היסודי. בהמשך עברתי לעבוד במעון תקשורת עם פעוטות עם גיוון נוירולוגי, ובהמשך הרחבתי את עבודתי למסגרות חינוכיות, טיפוליות ובריאותיות מגוונות.
במסגרת עבודתי בבית ספר ליוויתי ילדים ובני נוער, כולל עבודה עם כיתות תקשורת וחינוך מיוחד. במקביל עבדתי עם ילדים בגילאי בית הספר היסודי הנמצאים במצבי סיכון, וכן טיפלתי בילדים במסגרת בית חולים, ביניהם ילדים המאושפזים במחלקה כירורגית וילדים המגיעים ממדינות מתפתחות לקבלת טיפולים וניתוחי לב.
העבודה לאורך השנים עם אוכלוסיות שונות, מגיל הרך ועד הגיל השלישי והרביעי, ובמסגרות חינוכיות, טיפוליות ובריאותיות, אפשרה לי להכיר מקרוב דרכי ביטוי וצרכים שונים, ולהעמיק את היכולת להתאים את המפגש הטיפולי לאדם ולמקום שבו הוא נמצא.
יה"ת
