הרצאתו של שמואל גרזי עסקה בניסיון לייצר זווית התייחסות פסיכואנליטית לשאלת ההשפעות ארוכות הטווח של השואה על החברה הישראלית. בטענותיו התייחס גרזי לדברי שורדי השואה אשר סבורים כי השואה היא חוויה ייחודית שאין להשוותה לכל אירוע קשה אחר. מנקודת ראות זו, הציע להתבונן על השואה והשלכותיה מנקודת ראות דיאלקטית של שני כוחות משיכה (attractors): האחד מתבטא בחוויה של "חור" שלא ניתן להמשגה עקב קריסת הנפש, והשני במעטפת הנרקיסיסטית שעוטפת את החור ומאפשרת תפקוד לצד כאב וייסורים נוראיים של הרקמה העוטפת את החור. לדברי גרזי, דיאלקטיקה זו עוברת אל בני דור השני, שלישי ולעיתים גם רביעי, של ניצולי שואה. בתוך כך, לעיתים דומיננטי יותר כוחו של החור ולעיתים דווקא פעימתה של הרקמה החיה הנרקיסיסטית, המחוררת גם היא, אשר שומרת את החיוניות, הרצון ליצור, לבנות, לקדם, וליצור המשכיות.
מר שמואל גרזי הוא פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי מנחה, בחברה הפסיכואנליטית בישראל (IPA), מורה ומדריך בבתי הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת חיפה.
