בשל קשיים טכניים במהלך הכנס, הוקלטה הרצאתו של יעקב גוטרמן, שורד שואה, בשנית ומובאת כאן כעת. בהרצאתו שיתף גוטרמן בסיפור חייו כילד בזמן השואה, תיאר את תהליך העלייה לארץ, הקליטה, ההסתגלות וההשתרשות בה, וחלק בכאב של אובדן בנו הבכור, רז גוטרמן, אשר נפל בקרב על הבופור במלחמת לבנון הראשונה. בנוסף, סיפר על יצירותיו כמאייר וצייר.
יעקב גוטרמן נולד בוורשה שבפולין, כאשר במהלך מלחמת העולם השנייה עברה משפחתו תלאות רבות. ביניהם, שהייה בגטו, במחנה הריכוז סולדאו, נדודים מעיירה לעיירה והסתתרות במקומות מחבוא שונים. זהותו של גוטרמן הומרה בתעודות מזויפות, ובחלק מן הזמן נאלץ אף לחיות במנותק מהוריו. אביו הצטרף למחתרת הפולנית ונפל בקרב ביום הראשון של מרד ורשה. בסוף המלחמה התאחד גוטרמן עם אמו ועלה לארץ בשנת 1950. לדבריו, חבלי הקליטה וההסתגלות היו לא קלים וכללו מעברים בין אוהלים ומעברות, עד שבסופו של דבר קבע את מגוריו בקיבוץ העוגן.
גוטרמן החל לצייר בגיל 10, לאחר המלחמה, וממשיך לעסוק עד היום ברישום וציור. במהלך חחיו הציג 3 תערוכות יחיד, ואייר כ-170 ספרים בארץ ובחו"ל, בהם ספרי ילדים ונוער רבים לצד ספרים הקשורים לעולם ולהוויה הקיבוצית. ב-6 ביוני, 1982, בלילה הראשון למלחמת לבנון הראשונה, נפל בנו הבכור של יעקב, רז גוטרמן, בקרב לילי על מבצר הבופור. לאחר נפילת בנו, הפך גוטרמן לאחד ממובילי המחאה נגד המלחמה. כיום, עוסק גוטרמן בחינוך והסברה לנוער, מעניק עדויות לתלמידים על זיכרונותיו מהמלחמה, ומשתתף בסיורים בפולין עם בני נוער ואחרים. משנת 2006 הוא משמש יו"ר ההנהלה הציבורית של "מורשת", המרכז לחקר השואה ולהוראתה ע"ש מרדכי אנילביץ'.
