לא מזמן סיימתי טיפול ארוך מאוד כי הבנתי שאין ברירה, לא כי רציתי. מאז ממש קשה לי, יש לי דברים שנשארו פתוחים שלא אמרתי, יש לי שאלות שנשארו עם סימני שאלה. הגעגוע אליה מציף וכואב, מורכב לי להתרגל לזה שזה נגמר, כמו גמילה, הראש שלי פשוט תקוע בה. לחזור אליה או לכתוב לה מרגיש לי כמו התנהגות של ילדה בלי עמוד שדרה, גם מה היא תענה לי? למרות שאני מוכנה לספוג כל תגובה העיקר לכתוב לה, גם בידיעה שאולי התגובה לא תספק אותי ואולי תפגע בי. ההפך, אולי אם זה יקרה יהיה לי להתרחק ממנה.
שלום לך.
סיום טיפול הוא אכן התמודדות מורכבת, ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא מסתיים בתחושה קשה או אמביוולנטית.
הקצוות הלא-סגורים ממשיכים להכאיב ולעורר שאלות ומגוון רגשות ובכך, בדרך כלל, מצביעים על כך שנותרו היבטים נפשיים הזקוקים לעיבוד.
במובן זה, במידה והתחושות אינן נרגעות תוך מספר שבועות, יתכן וכדאי לשקול פנייה לטיפול חלופי ו/או לקבוע מספר פגישות עם המטפלת כדי לחשוב שוב על ההחלטה לסיים על הטיפול, או לסגור טוב יותר את התהליך.
מה שחשוב בהקשר זה הוא שהמצפן יהיה לא הגעגוע למטפלת אלא השאלה מה יכול לקדם את חייך, ומהי הכתובת המקצועית שיכולה לסייע.
לא תמיד קל להפריד בין השניים, אך זוהי הפרדה משמעותית.
ליטל