שלום, אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית מזה מספר חודשים. פניתי אליה בעקבות מצוקה גדולה בחיים האישיים שלי, בעיקר מורכבות במשפחה וההשלכה על ההתנהלות ביום יום, בין אם עבודה או מערכות יחסים. קשה לי לפתח אמון בקלות באנשים. הטלתי ספק בהתנהלות שלה ובכל הטיפול. חשבתי לא פעם לעזוב. רק חיפשתי מה היא עושה רע ואיך לתקוף אותה. הגעתי למצב שבו אני מחפשת במקביל טיפול אחר. הלכתי השבוע למטפלת אחרת מבלי ליידע אותה. הכניסה לקליניקה של המטפלת השנייה והמפגש איתה הוכיח לי כמה המטפלת הקבועה שלי היא נכונה עבורי. אני יודעת שהפגישות שלנו הרבה פעמים קשות ובעיקר כאלה שאני מבקשת לסיים את הטיפול בהן. כל הזמן אני רק רוצה לקחת הפסקה מהטיפול ולה חשוב הרציפות הזו והקביעות כי אחרת לא נוכל לקיים את הטיפול. אני מרגישה פתאום חיבה גדולה אליה ושהקשר איתה נכון וטוב לי. אני מבינה גם שלא אוכל לשתף אותה לעולם בדבר הזה שמבחינתי נחשב לבגידה. האם להמשיך לחיות עם החוויה ולהעצים את הקשר עם המטפלת?
שלום יעל.
חבל לכעוס ולהתאכזב מעצמך- יחסים טיפוליים הם יחסים שונים מיחסים רגילים ובמובן זה אינך "בוגדת", אלא מי שמחפשת דרך לבטא היבט נפשי שעדיין אינו מנוסח וברור דיו. על כן, ולאור התחושה שהמטפלת מתאימה לך בכל זאת, אני מציעה לשתף אותה בבדיקה שערכת כדי לחקור ולעבד את ההיבט הנפשי העומד תחתיה. יתכן, למשל, שתגלי שסוגיית התאמת המטפלת נוגעת להיבטים של קושי במתן אמון, חשש מהיות בלתי מובנת וכן הלאה. אם אינך מסוגלת לשתף, אני מציעה פשוט להמשיך בטיפול. אם וכאשר יגיע הזמן, תוכלי לשתף אותה.
ליטל
