מאוד קשה לי עם עצמי מרחמת על כל מי שאני קשורה אליו בכלל על אבא שלי , על אמא שלי, על אחים ואחיות שלי איך הגעתי לשפל כזה מאחת שהייתה ה"ילדה הטובה" /ה"חלקה" / זאת שאיתה אין בעיות / ה"חזקה" / זאת שתומכת ומגשרת בין כולם. הפכתי לנטל לכל הסביבה. גם בלי מילים אני מרגישה. מתגעגעת לימים שהכל היה עמוק בפנים. שלא הכרתי אף אחד. שחייתי את עולמי לבד לבד. שהצלחתי להעמיד פנים ולשמור על כולם. שאפילו הקרובים ביותר לא הכירו אותי בכלל. שהצלחתי להיות 2 אנשים. זאת של בחוץ וזאת של בפנים . ועכשיו אני רק רוצה להיעלםםםםםםםםםםםם שלא יכירו אותי. שלא אפריע לאף אחד
שלום לך.
נדמה לי שאני יכולה להבין כמה קשה להיפרד מהחוויה את עצמך כחזקה, יכולה ועצמאית. אלו חלקים יקרי ערך שלך, אשר לא תאבדי. עד כה, נשמע שחלקים אלו יכלו להתבטא במחיר של נתק מעצמך ומחלקים יותר נזקקים וכואבים- נתק שאני משערת שהיו לו מחירים נפשיים ובין אישיים שונים. המטרה בטיפול היא להביא לכך שתוכלי להינות מהחלקים החזקים שלך מבלי לוותר על חלקים אחרים של עצמך וזה, כפי שאת יודעת, קשור ב"מפגש" מאוד כואב עם חלקים אלו דרך הטיפול. זה קשה, וכואב מאוד, ולפעמים בלתי נסבל, אבל בסופו של דבר אמור לאפשר לך יותר כוח, שלמות ויכולת.
אל תתייאשי.
ליטל
