שלום רב, לפני כשבוע סיימתי טיפול אצל פסיכולוגית, טופלתי אצלה תקופה לא קצרה, והטיפול נפסק זמנית עקב אילוצים (חופשת לידה) ולא מכיוון שמצבי מאפשר סיום טיפול. נושא הפסקת הטיפול דובר כבר תקופה לא קצרה והיה ידוע מראש, אבל מאז הפגישה האחרונה עם המטפלת קשה לי מאד, אני במצב מורכב מאד, יצרתי קשר מאד קרוב ופתוח עם המטפלת ואני מרגישה שנשארתי לבד בלי שום כתובת. אני אמורה להתחיל טיפול חלופי לפחות לתקופה הקרובה עד שהיא תחזור אך נרתעת מזה מאד,מרגישה שאין לי את היכולת והכח להתחיל תהליך טיפולי מחדש ולבנות שוב אמון ומערכת יחסים עם מטפל. החוסר יציבות הזה שבו אני לא יודעת מה יהיה ואיך יתנהל הטיפול וגם אם ומתי אוכל לחזור למטפלת הקודמת שלי מקשה עלי מאד ואני מרגישה שאין לי את הכלים להתמודד עם זה. אני מבוהלת מאד, כבר כמה ימים לא מצליחה להירגע, בוכה הרבה ובעיקר מרגישה לבד, וגם כועסת על המטפלת שלי- למרות שאני יודעת שאין על מה. אשמח לעצות איך מתמודדים עם הקושי הזה בפרידה ועם חוסר היציבות והתלישות שאני מרגישה, וגם איך בכל זאת לתת הזדמנות למטפלת החדשה בצורה נכונה.
שלום לך.
קטיעה של טיפול אשר אינה נובעת ממיצוי אלא מקטיעה חיצונית הוא אכן חוויה קשה, ובמובן הזה טבעי שאת כואבת ומתאבלת וגם כועסת גם אם הכל מובן ברמה הרציונלית. לכן אני גם חוששת שאין קיצורי דרך בהתמודדות עם הפרידה- תני לעצמך להתאבל, וגשי לטיפול החדש לא כאל תחליף בו את אמורה להרגיש דבר כזה או אחר אלא כאל קשר בו תוכלי גם לעבד את הפרידה. מציעה לא לצפות מעצמך להיקשר אלא להרפות את הציפיות ובעיקר לבוא ולדבר על מה שעל ליבך- גם אם כרגע מה שעל ליבך הוא סיום הקשר הטיפולי הקודם והקושי לגייס כוחות לקשר חדש.
בעיקר, זכרי שפרידה היא תמיד קשה וכואבת. תני לעצמך את הזמן.
ליטל
