היי קוראים לי לילי אני בת 15 אני מרגישה שאני שוקעת יש לי את אותה שגרה ואני מרגישה שהיא לא משתנה.אותם חברים שמשאירים אותי לבד,אותו זום, אותו אוכל, אותם ריבים עם ההורים . שום דבר לא מעניין אותי יותר לא תחומי עניין שהיו לי , כלום.. כל דבר שאני עושה גם אם הוא לכיף אני מרגישה שהוא חובה אף אחד לא מכריח אותי לצאת עם חברות, או לטיולי צופים . אבל אני מרגישה שזה חובה שיש מישהו שצופה עליי ומכריח אותי . אני לא מתרגשת מכלום . אני רק רוצה להיות במיטה כל היום . הגעתי למסקנה שאני אוהבת להיות לבד יותר. אני מבריזה הרבה ממפגשים , אני נהנת יותר לאכול בחדר שלי לבד מאשר ללכת לאכול עם אנשים. זה גורם לי להרגיש כמו פריקית .... אני לא מכירה אנשים שאוהבים להיות לבד כל כך הרבה קשה לי לפתח דיון עם אנשים . לפעמיים אני יכולה פשוט לעמוד שם במרכז עם מלא אנשים , ולהבלע פשוט לעמוד שם כמו דג , גם אם יהיה לי משהו להגיד, אני אבלע ויעמוד שם.
שלום לילי.
נשמע מדברייך שלצד התמודדות עם התקופה הלא פשוטה בה אנו חיים, אשר עשויה להשפיע באופן משמעותי על היבטים רבים שציינת (מריבות עם ההורים, "שעמום" מהחברים), את מתמודדת עם תחושות לא קלות של בדידות, עצב, חוסר התאמה וחוסר ערך. על אף המאמצים שאת עושה לתפקד ולהכניס יותר שמחה לחייך, את מתארת חוסר שקט שמלווה אותך ויוצר כאב והסתגרות. לאור כל אלו, אני חושבת שכדאי אולי לבדוק עם הורייך אפשרות לקבלת עזרה מקצועית- שיחות בהן תוכלי לשתף, להבין יותר את מקור הכאב ולמצוא דרכים להתמודד עם הנושאים שמקשים עלייך.
ליטל
