שלום ליטל. מאז שעברנו לפגישה פעם בשבוע, לפני זה, זמן רב היו שתי פגישות. מרגישה שהתרחקנו. ממשיכה לשתף אותה בדברים שקורים אבל די מצנזרת. פחות מדברת על עצמי ויותר על הסביבה. מרגישה כבר הרבה יותר חזקה ובימים שעוברים בין הפגישות עסוקה במחשבה האם נכון להמשיך. מרגישה שהפגישות כבר לא בוערת לי ונחוצות כמו פעם. עדיין ביום שלפני הפגישה קשה לי להרדם וחושבת במה לשתף והאם להגיד שאולי אפשר לסיים. ובנתיים בחודש האחרון היו כל מיני דברים לדבר והזמן בפגישה עבר מהר. וההתלבטות שם כל הזמן וגם ההתרחקות. ואני לא סגורה על עצמי. מציק.
שלום לך.
כל שינוי של מסגרת הטיפול, ובוודאי שינוי כמו ירידה בתדירות המפגשים, הוא טלטלה משמעותית לנפש אשר נוגעת בנושאים רבים ומשמעותיים, ביניהם נפרדות, קרבה-מרחק, תלות, תחושות נטישה וכן הלאה. במובן זה, אני חושבת שהפתרון אינו לסיים את הטיפול אלא להתבונן, לעבד ולבחון לעומק כיצד נפשך מתמודדת עם השינוי. מתוך עיבוד כזה, מושגים בדרך כלל גם הקלה, גם שיקום של האמון והקרבה וגם יכולת טובה יותר לקבל החלטות לגבי המשך הדרך הטיפולית. בעיקר, כדאי לחשוב על מה שקורה לך כעת לא כעל "עדות" לגבי המשך הדרך הטיפולית אלא כחלק חשוב ויקר ערך מהחומר הטיפולי שאת מביאה לשיח ולעבודה הנפשית.
ליטל
