יש לי שאלה שמציקה לי הרבה זמן. לפעמים אני מרגישה שמבפנים אני קצת כמו גבולית. יש לי נטייה להיות מוצפת. אני מאוד כנה ומחוברת. ומתקשה לתת אמון. וחשה הרבה שלאף אחד לא אכפת ממני. וכשאני נפגעת יש לי רצון פראי לנתק מגעים, אני כועסת על מי שפגע בי, ובאותה מידה לא רוצה להינטש. ולמרות שאני שולטת בעצמי, ולא מנתקת קשרים, אני חוששת שאולי אני קצת בורדרליין. אני גם מאוד מתחברת ומזדהה עם נשים גבוליות, ומרגישה שאני באמת מבינה אותן, למרות שאני לעולם לא חציתי גבולות, וגם בוחן המציאות שלי תקין. האם יכול להיות שיש בי חלק מופרע שפתאום ייצא ממני? או שרק כמעט ונהייתי גבולית??? חוששת שאולי אני מצליחה להסתיר מהסביבה את המופרעות שמקננת בי.
שלום לך.
מעבר לכך שאין לי אפשרות לאבחן דרך האינטרנט או "לנבא" אילו חלקים וביטויים נפשיים יתעוררו או לא יתעוררו, אני חושבת שחבל להשקיע אנרגיות נפשיות באבחנות אשר הן בסה"כ אוסף קריטריונים שמאפשר לאנשי מקצוע לתקשר ביניהם. מה שחשוב הוא החוויה הסובייקטיבית שלך- התחושה של ההצפה, קשיי האמון ופחדי הנטישה, החוויה הפנימית של פראות, זעם ומופרעות מרוסנים שעלולים להתפרץ. כל אלו חוברים בעיני לתחושה שאת מנסה להבין טוב יותר את האופן בו נפשך פועלת ולהכיר טוב יותר גם היבטים פחות מודעים ומאורגנים בעולמך הפנימי. מאחר והנושא מעסיק אותך אני חושבת שכדאי לתת לו מקום ולהתבונן בו אך לא דרך אבחנות יבשות אלא דרך שיח טיפולי בו תוכלי להתבונן, להכיר, לעבד ולתת מילים לחוויות הפנימיות.
ליטל
