כל יום שמגיע הטיפול שלי אני נכנסת ללחץ השעה שלי היא יחסית מאוחרת ואני תוהה כמה אנשים הוא עבר לפני שאני מגיעה יש בי פחד עצום למצוא אותו תשוש ועייף מרגישה שזה יכאב לי כי אני כל כך מצפה למפגשים ואם הוא יהיה עייף יכול להיות שאני אחליט לשמור את מה שיש לי לעצמי.. ואז התחושה היא מאוד כואבת ומכאיבה לפתוח את זה? ומה אז.. להגיד לו שלא יקבע עם מלא מטופלים לפניי.. כי הוא באמת עושה מאמץ יש פעמים שהעיניים שלו נפוחות והוא שם אבל מה יהיה אם הוא ירדם לי פתאום ואני אשאר לבד מה יהיה אם כל מה שאני אומר ישכח אחרי כי מרוב תשישות הוא לא זכר אלו תחושות כואבות
שלום איה.
נשמע מדברייך שדרך היבטים של המציאות החיצונית (שעת המפגש, הנפיחות בעיניים) את פוגשת מציאות פנימית מכאיבה, בה מי שאמור להיות שם בשבילך ולהיות קשוב ופנוי אלייך- אינו נגיש ולא באמת נמצא איתך כפי שהוא מתיימר להיות. זו אכן תחושה מכאיבה מאוד, ואפשר להבין מדוע היא מעוררת בך חרדה. לצד זאת, אלו גם תחושות חשובות ובעלות משמעות אשר מלמדות על עולמך הפנימי ולכן חשוב מאוד לשתף בהן את המטפל ולהתבונן יחד איתו במה שהן מספרות על עולמך הפנימי. מנסיוני, שיח על התחושות שעולות בקשר הטיפולי הוא לא פעם השיח המקדם והמעמיק ביותר שנוצר בטיפול, ותורם משמעותית להנעת שינוי נפשי.
ליטל
.jpg)
