מוסיפה שבגלל שהאין לי אפשרות להיפגש יותר מפעם בשבוע כרגע מבחינה כספית... אני מרגישה שהפגישה השבועית לא ממצה ומשאירה אותי עם "רעב" ואני מרגישה שאולי לא כדאי לפתוח נושאים כי עד שאני נכנסת..לנושא הפגישה נגמרת וזה מאד מכאיב ומבלבל.... מה לעשות? יש פיתרון להרגיש טוב עם המצב?(ובכלל יש לי צורך במרחב ובהרבה זמן....ותמיד קשה לי שהפגישה נגמרת)
שלום חנה.
יציבות הסטינג הטיפולי היא אחד ההיבטים המרגיעים ונוסכי האמון של הקשר הטיפולי ובהתאם, טלטלות כפי שחווית בטיפול אכן עשויות להציף תחושות של חוסר אמון, אובדן וחסך. היבט זה יכול להיות קשה ומציף במיוחד כאשר מלכתחילה ישנו קושי סביב סיומים, פרידות וקטיעות (סיום השעה למשל). עם כל הכאב הכרוך בכך, אני חושבת שהעניין אינו למצא דרך "להרגיש טוב עם המצב" אלא במובן מסוים להיפך- השאלה היא איך אפשר להשתהות עם התחושות הקשות שמתעוררות בך, לעבד אותן ולהקנות להן משמעות. עיבוד של התחושות שמתעוררות בקשר הטיפולי הוא לפעמים קשה מאוד ומצריך עבודה עם "פצעים פתוחים", אבל גם מתגמל בסופו של דבר מאחר והוא מאפשר עבודה עם אזורי נפש משמעותיים ועמוקים. לכן, אני מציעה להעלות שוב ושוב את הקושי מול המטפלת ולראות לאן תיקח אתכן העבודה המשותפת.
ליטל
