היי, עברתי לטיפול אצל מטפל גבר. עד כה הייתי אצל מטפלות, ובאמת כל קשר טיפולי כזה הגיע לקצה בדרך כלל. האישיו שלי הוא בעיקר מול נשים, סוג של דמות אֵם אולי שמחפשת בכל אחת, לא קורה לי מול גברים. ההתלבטות שלי מה נכון יותר, ברמה הרעיונית, האם זה שהקושי לא יצוף באותנטיות בטיפול יפריע לטפל בענין, שלא תהיה ״העברה״ וכל זה. או שההפך, הרי עד כה בטיפולים עם הנשים, הקושי הזה היה נוכח, איתגר והרס כל אפשרות להתקדמות בדרך כלל, הכל היה מדי סוער עד שנטשו או שנטשתי לפני שינטשו. אולי דוקא להסתכל מבחוץ, במקום שהסערה לא קורית בעוצמה הזו (עדיין יהיו עוד כמה אישיוז של בינאישי... אבל המקום העיקרי הזה יחסך) יהיה השינוי שיוכל סופסוף לקדם משהו?
שלום טל.
מאחר והנפש היא דבר ייחודי ואישי כל כך, אני חושבת שאין טעם של ממש להתבונן על הדברים מ"הרמה הרעיונית". אני מאמינה כי הנפש מביאה לטיפול את מה שהיא צריכה לטפל בו ולעבד אותו, ובמובן זה, אם נפשך זקוקה למענה סביב היבטים מסוימים, היא תמצא את הדרך לחוות אותם ולעסוק בהם הן מול גבר והן מול אישה. אמנם יכולים לעלות היבטים נפשיים שונים ובאופן שונה מול מטפל ומול מטפלת אך אני מאמינה שכאשר נוצר קשר טיפולי טוב, המציאות הפנימית תופסת את מלוא מקום ולא המציאות החיצונית. במובן זה, אני מציעה להסתמך בעיקר על תחושת הבטן שלך לגבי מה שאת רוצה עכשיו, ולא לנסות לנבא או לתכנן מה יעלה או לא יעלה בקשר ובתהליך הטיפולי. תני לדברים פשוט להיות ולהתהוות. לצד זאת, אני מציעה להכניס את המטפל לתכנים ולהתלבטויות שתיארת כאן ולא לנסות להתבונן עליהם רק "מבחוץ" לטיפול. מתוך השיח, אני מאמינה שאפשר יהיה לגעת בהיבטים חשובים של חוויתך אשר נוגעים בלב הדברים שמעסיקים אותך.
ליטל
