הי צוהריים טובים. אני בן 37. רווק. ללא ילדים. מאוד קשה לי במפגשים משפחתיים עם בני הדודים. המוצלחים. הנשואים. בעלי משפחות. עם דירות משלהם. קריירה. שלתחושתי מתייחסים אליי כמו לחייזר שנפל ממאדים. אני מופנם וסגור ומרגיש ממש כישלון לידם. האם הפיתרון הוא להימנע ממפגשים משפחתיים?
שלום לך,
אני מצטערת לשמוע על החוויה שמתעוררת בך בנוכחותם. זה לא נדיר שאנשים שאנשים נשואים זוכים לתגובות לא נעימות מהסביבה ומרגישים ציפייה חברתית מהם להתאים את עצמם לאיזושהו ״מסלול״. עם זאת, אני חושבת שהתחושה שאתה ״כישלון״ קשורה גם בחוויה פנימית כלשהי, שניתן לתת לה מענה במסגרת טיפול נפשי. ייתכן והמפגש מעורר בך תחושות פנימיות שאתה מסתובב איתן בכל מקרה, אך המפגש ״מגרה״ עוד יותר. במסגרת טיפול, תוכל לתת מקום לתחושות אלו ולעבד אותן, ואולי גם בהמשך, להרגיש בעל ערך ללא קשר לסטטוס המשפחתי שלך. אני לא ממליצה על הימנעות ממפגשים ללא התמודדות עם הקושי הרגשי שמתעורר בך, שכן יש לתת מענה לקושי שמתעורר ולא לנסות לשכח אותו על ידי הסתגרות והתבודודת - שיובילו בהמשך לתחושות קשות עוד יותר וליותר התכנסות.
בהצלחה,
יעל
