עוד נקודה שאני מבקשת להבין: אני הגעתי לטיפול במצב של תלות קשה בקרובתי, ממצב של החזקה עצמית מוחלטת התפרקתי למצב של התלות הזאת שבה לא הצלחתי להחזיק את עצמי. הייתי זקוקה לה כמו תינוק לאימו. לא העזתי כמובן לממש את הצורך הנואש הזה בקשר איתה, כי בטבעי אני לא אדם שמסוגל להזדקק ולהכביד, וייסורי הנפש היו בהתאם. המטרה שלי בטיפול היתה להצליח להפסיק את הצורך הרגשי הנואש הזה בה. בעבודה עצמית קשה ומייסרת הצלחתי להפסיק את הקשר איתה. אני יודעת שזה לא נקרא שנרפאתי, אני יודעת שאם קצת יקלפו, קצת יאתגרו לי את ההגנות, אני עלולה בקלות לחזור שוב למצב הזה. איתה או עם המטפלת. ואני לא רוצה להתייסר שוב! לא רוצה תלות באף אחד! גם לא בטיפול! השאלה האם כשמטופל מגיע מראש לטיפול במצב רגרסיבי יש אפשרות בחירה? יש אפשרות לשלוט שלא תיווצר תלות במטפל? יש אפשרות לעבוד בלי להעיר את הדוב?
שלום חניתה.
גם דרך השאלה הנוכחית וגם דרך שאלתך על כתיבת סמסים אני שומעת אותך נעה בין בהלה מהתלות לבין הכרה גם בכוחה בקשר הטיפולי. לכן, אני חושבת שמענה לשאלות ה"טכניות" כמו מה אפשר או אי אפשר אינן הנושא המרכזי. נדמה לי שהעניין הוא לעבד עם המטפלת את הפחד מהתלות ואת משמעות התלות עבורך בכלל, ובפרט כאשר היא מתעוררת דווקא בקשר טיפולי שמסתמן כבעל פוטנציאל חיובי. תלות היא אחד ההיבטים המורכבים והכואבים של קשרים ושל הקשר הטיפולי, ועיבוד שלו- ומה שיקרה בנפשך ובקשר בעקבות העיבוד הזה- הוא בעל פוטנציאל עצום לצמיחה ולכן לא הייתי מוותרת עליו או מנסה לעקוף אותו דרך היבטים תיאורטיים ורציונליים.
ליטל
.jpg)
