פורום טיפול נפשי

אני מתנצלת ממש שאני מציפה אתכם בהודעות. רוצה לשאול עוד משהו: העניין ההוא עם המדריך קרה לפני כ10 שנים. כל השנים הללו הייתי מידי פעם אומרת לבעלי שלדעתי זה לא היה מטפל תמים אלא אדם בעייתי. בעלי שלל תמיד את העניין, והיה בטוח בצדקתו ובתמימותו של הנ"ל. כעת כשהבנתי שאין שום מקור מקצועי להתנהגות ול"שיטה הטיפולית" סיפרתי על כך לבעלי, הייתי בטוחה שהוא יזדעזע מכך שאדם זה באיצטלה טיפולית עושה מעשים שאינם ראויים. אך תגובתו של בעלי ממש פגעה בי וערערה את בטחוני. הוא ממש לא התרגש, אמר שגם אם אין שיטה טיפולית כזו הוא בטוח שהנ"ל עשה את מעשיו מתוך רצון לעזור ומתוך אמונה בשיטתו, ולא מתוך כוונות אחרות. הוא אמר שאם אספר על כך לאחרים באופן לא מחמיא זו ממש הוצאת דיבה, כי ברור לו שהאדם הזה ומעשיו כשרים. כשעימתתי אותו עם העובדה שאין שום שיטה כזאת לא מקצועית ולא הלכתית, הוא טען שאינו זוכר בדיוק מה היה. כשהזכרתי לו הוא טען שזוכר משהו במעורפל, אבל לא מבין מה אני "עושה עסק" הרי בסוף לא קרה שום דבר מעשי ביננו, אז למה פתאום נזכרתי בזה? ולמה אני מתעקשת לעורר את העניין שקרה כבר לפני זמן רב? כשהסברתי לו שזה בגלל שעד היום היה לי ספק, חשבתי שיש שיטה מקצועית כזו, והיום כשנודע לי שאין שיטה כזו אני מבינה שזה היה ניצול. היה נראה שהוא ממש לא מבין מה אני רוצה. התגובה של בעלי פוגעת בי, יותר מהידיעה שאין שיטה טיפולית כמו שהציג המדריך. הוא זה שתמך בכל ליבו במדריך, על אף שזה היה נראה תמוה מאוד, בטח במגזר כמו שלנו שהריחוק בין גבר לאישה הוא הרבה יותר ברור. הוא בעלי ואמור להיות פגוע/ מופתע / כעוס מכך שהאדם הזה השתמש בי למטרותיו. הוא זה שאמור לזכור לפחות כמוני את הסיפור הזה כי הוא תמך בזה והאמין בזה. ופתאום- התנערות. לא זוכר מה היה. לא מוכן להבין שכנראה יש פה ניצול כי אין שיטה טיפולית כזו. וגם אם בסוף הוא מסכים לזכור ולהבין שאולי היה ניצול- לא מבין למה אני עושה עסק. זה פוגע בי, משפיל ומבלבל. אולי תוכלו לתת לי את חוות דעתכם הברורה? האם זה נקרא ניצול? האם יש מקום לחשוב שהמדריך מאמין בשיטתו ועושה מה שושה במטרה טהורה? האם אני סתם "עושה עסק" או שיש מקום לרגשות הלא פשוטים שלי?