לא רוצה לקרוא לזה דיכאון בשביל לא לברוא מצב... היי, הייתי בעבודה ופוטרתי ממנה בגלל איחור של 3 דק בבוקר אחד, זה היה בהפתעה ואחר זמן ככה חשבתי שזה היה תירוץ וחיפשו לפטר אותי... אני מבחינתי הייתי טוב והייתה דינאמיקה בין העובדים מאוד טובים עכשיו אני מחפש עבודה ולא ממש מוצא, מנסה להשווות כל משרה לקודמת שהייתה אולי בכדי להשיג תיקון או פתרון של הדברים שנגדעו. משווה בין השעות, מה התפקיד שלי, אם יכולה להווצר שם מערכת יחסים שתיתן לי משמעות מוספת וחשובה מאוד בשבילי .. והרבה מאוד פעמים פוסל בינתיים יש לי מלא זמן פנוי, והפרדוקס הוא שדווקא אז אני לא מספיק כלום ורק ישן, השעון הביולוגי שלי נדפק לסדר של זמנים אור יום וחושך, אפילו להתאמן בחדכ אני כבר לא הולך, גם לא ממש מחפש עבודה ודי שקוע ביכולות פיזיולוגיות שאבדו בגלל חוסר בשימוש, באי חשיפה לאור יום בימים של שמש , לא מבצע מטלות, לא מחפש ממש אקטיבית מקום אחר לעבודה.. אז מה עושים? אני לא מחפש רחמים או קיבוע של המצב, אני יודע שברגע שאתחיל במקום חדש ויהיו לי שם אינטראקציות טובות מעבר רק לעבודה עצמה זה יסדיר הכול, בוקר זה בוקר אחכ עיסוקים אחרים של אחר העבודה.. ובכל זאת מה לעשות כרגע, משהו שיתן לי מוטיבציה כי היא אבדה בחוסר סדר הזה ...??
שלום מקס. פיטורים, ובמיוחד כאשר הם מלווים בקושי למצוא מקום עבודה חדש, הם אירוע מטלטל אשר משפיע פעמים רבות על תחושת הערך, מצב הרוח העצמי והמוטיבציה. בכך נוצר לא פעם מעגל שלילי בו דווקא כשנדרשים כוחות ואנרגיות לראיונות והשגת עבודה חדשה, היכולת לכך היא בשפל. לכן, אני חושבת שכדאי לפעול בשני אפיקים מקבילים: באפיק העצמאי, כדאי להבנות מראש סדר יום קבוע אליו תהיה מחויב, כדי ליצר תחושת מחויבות לתפקוד. במקביל, ניתן להיעזר בספרי עזרה עצמית של פסיכולוגיה חיובית כדי לסייע לעצמך לווסת רגעים של "צניחה" במוטיבציה ובמצב הרוח. לצד זאת, מאחר ומהתיאור שלך עולה תחושה של דיכאון ו"אבל" על מקום העבודה שלא נפתר ונסר באופן שלם, ולכן אולי גם לא מאפשר לך לחפש עבודה חדשה בלי להשוותה לקודמת, אני מציעה לשקול פניה לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך להבין טוב יותר מה קרה לך בחווית הפיטורים, ולגייס כוחות לחיפוש ובחירת עבודה חדשה באופן אפקטיבי יותר. ליטל
.jpg)
