שלום. המטפלת פגעה מאוד לפני מספר חודשים ועדיין לא נרגעתי מהפגיעה. בהמשך המשיכה לפגוע פה ושם בקטנה. יש לה פתיל קצר ולפעמים פתאום קופץ לה הפיוז והיא פוגעת. בכל אופן נמאס לי להפגע והחלטתי לסיים את הטיפול. קבענו תאריך סיום ובשעה טובה כמעט הגענו אליו ואז קרה לי משהו לא פשוט. שתפתי אותה והיא הציעה שאולי נדחה קצת את הפרידה, יחד עם זה הבינה שהרקע לפרידה הוא כעס עליה. ושוב הציעה שנדחה את הפרידה. ואני כל כך מבולבלת, מרגישה שכבר רוצה להפרד בעיקר מהפחד להפגע. בנוסף עשיתי עם עצמי עבודה לקראת פרידה וטוויתי דרך שאני רוצה לעמוד בה. אז מה עושים? כרגע רוצה להפסיק את הטיפול לחודש לפחות על מנת לחשוב ולגבש את דעתי. מה דעתך?
שלום איריס. קשה לייעץ מהצד בלי להכיר יותר לעומק את טיב היחסים ומבלי לדעת כמה משמעותי האירוע ה"לא פשוט" שחווית וכמה כוחות ויכולת התמודדות יש לך איתו. לכן אני מציעה לקחת את דברי בעירבון מוגבל. הנטייה האינטואיטיבית שלי היא למימוש הפרידה כפי שנקבעה. כפי שתיארת בעצמך, הנפש מתארגנת לקראת הפרידה ובמובן זה דחיית הפרידה יכולה להפריע לתהליך הנפשי שאת עוברת. סיום טיפול, גם אם מתוך כעס, הוא חלק מהתהליך הטיפולי ויכול להיות גם חוויה בונה ומחזקת. בהקשר זה, אירועים לא נעימים המכוונים לדחיית הפרידה הם לעתים, באופן לא מודע, תוצר או ביטוי של הקושי להיפרד. במצבים אלו צריך לעבד את הקושי ואת העובדה שהאירוע מייצר מפגש עם ההתמודדות העצמאית ללא המטפלת, ולאו דווקא לדחות את הפרידה. בכל מקרה, כאמור, אלו מחשבות שאיני יודעת עד כמה הן מדויקות לגבייך מאחר ואיני מכירה לעומק את המצב. אני חושבת שמה שחשוב הוא להקשיב היטב לאינטואיציות שלך. ליטל
.jpg)
