פורום טיפול נפשי

שלום, עד לא מזמן הייתי חלק מצוות רפואי. כלומר בצד המטפל.
היום נמצאת במצב שנאלצת להיות בצד השני (ברור שכל מטפל הוא גם מטופל בכללי) אבל עצם העובדה שאצטרך כאשת מקצוע שמבינה דבר או שניים בטיפולים השונים ולהיות במקום שזקוק לעזרה.
עברתי הטרדה מינית לא מזמן שהותירה אותי עד חלשה, בוכייה, מגיבה בכעס על מצבים שאפשר היה להגיב אחרת. כלומר במודע מבינה הכל אבל בפועל מתנהגת ממש כמו אדם שנמצא במצוקה. הסובבים אותי רואים אותי כאדם עם כוח כי מסוגלת להביע כעס בצורה קולנית. אבל בפועל מבפנים מרגישה חולשה.
מעולם לא פגעו בי לא פיזית ולא מינית, לא חוויתי שום התעללות או חרם בילדות, המשפחה שלי בריאה ועוטפת.
אבל מאז הטרדה המינית שהייתה בתוך ביתי, תוך נגיעה באיבר מיני ובכלל בגופי ללא רשותי עשה אצלי משהו בתפיסה שלא יודעת איך להשתחרר מזה. פתחתי חרדה, לא מסוגלת לישון לבד במיטתי, לא מסוגלת להיות ליד עוד אנשים מבלי לוודא שאף אחד לא מתקרב אלי ולו קצת פיזית. ואיבדתי כל עניין בקשרים זוגיים.
ההשפעה כל כך גדולה שאני מודה שלא יודעת להתמודד עם זה.
אשמח לעזרה איך לצאת מהמצב הזה מבלי להיכנס לטיפול פסיכולוגי או טיפול אחר כי לצערי מתקשה לדבר על זה עם עוד מישהו פרט למשפחתי.

היי ליטל.

בזמן האחרון אין לי מצב רוח ואני ממש רוצה לחזור לעצמי, אשמח לטיפ בלי ללכת לרופא או לטיפול. ממש תודה

שלום, אני מותקף במחשבות לא חשובות הרבה ואני נכנס אליהם עם השקעה רצינית למרות שאני לא מבין את המשמעות שלהם, אני כל הזמן עוסק בהשוואות ובלהבין את עצמי ביחס לאחרים או לחשוב על איזה נוסחה להבין אנשים, להיכנס להם למחשבות העמוקות ולהבין אותם כאילו אני הולך מחר בבוקר להיות הפסיכולוג שלהם, ואני משווה את עצמי בלי הפסקה לאחרים כי המחשבות שלי על עצמי הן מאוד מוזרות לי, כלומר אני מצד אחד מקבל ומבין שאני כן ביני לבין עצמי עם יכולות יותר גבוהות מרוב האנשים ואני כאילו מנסה לפתור איזו חידה ביני לבין עצמי כמעט עושה תחרות עם עצמי על ההגדרה העצמית שלי והערך העצמי שלי, אני משווה את היכולות שלי ומגיע למחשבות שהרבה יגידו שהן לא הגיוניות, שאני אחד האנשים החכמים בעולם, שאני גאון הדור, וקשה לי להסביר למה אני חושב את זה אלא אני יכול רק להסתכל על מחשבות של מישהו אחר וזה מרגיש לי כאילו מסביבי יש קופים וקשה לי לקבל מציאות כזו.

קשה לי לקבל את המציאות הזו עד כדי כך שאני כאילו לא מוכן לשחק אם זו המציאות, אני בטיפול פסיכולוגי ומצד אחד מנסה להתקדם אבל מרגיש שאני לא מצליח ללכת "על כל הקופה".

זו בעיה מורכבת מידי אז אגיד בשני מילים שאני חושש עד מוות מהכרה או תשומת לב שאני לא אשלוט בה, ואני אפילו תוהה אם אני מאכיל את עצמי סרטים וממציא סיבות כי אני לא מסוגל להוציא ולבטא את עצמי, אני כל כך מתקשה לבטא את עצמי שאפילו מבט יכול להוציא אותי מריכוז כשאני מבטא את עצמי, ואני מרגיש שאני מתקרב לנקודת קצה שבה אהיה חייב לעצור את ההתקדמות, אני לא מסוגל לדעת בעצמי על עצמי, אני לא רוצה לגלות בכלל מה אני, ומצד אחד קשה לי שאנשים אוטומטית יגידו שאני הוזה ומגזים באמונות על עצמי, מצד שני אני רוצה לומר צודקים אני באמת מנופח וסתם העמדתי פנים שאני איזה גאון, ולהמשיך עם לא לדעת מי אני ומה אני מסוגל, אני לא יודע למה אני מסתיר את זה כל כך.

קשה לי עם כל זה בהרבה מובנים- מה התגובות של אנשים אם "שיקרתי עליהם כל החיים", שיחקתי אותה טיפש כדי לנטרל התלהבות ממני או שידברו עליי, קשה לי שאני מרגיש שאני משקר לעצמי ומשכנע את עצמי שזה מחשבות מוגזמות, כי באמת ככה אנשים מגיבים, בשיא הרצינות כל אדם ברחוב יגיב ככה לטענות שלי, קשה לי כי אני כן רוצה שהפסיכולוגית תאמין לי, אני חושב שהיא מודעת ושמה לב שאני לא מעלה את הנושא הזה בצורה ישירה, אני רגיש בזה מאוד, ואני מאוד נמנע לשמוע את דעתה בנושא, כשמדברים על זה אני מעלה את זה בצורה ניטרלית, "נגיד שהייתי מה שאני אומר... אז (ואז שואל שאלות)" כדי שהיא לא תשלול או תאשר.

בקיצור זה פשוט כמו סוד שיושב עליי במשך 30 שנה שמאוד קשה לי להסתיר וגם קשה להראות, בא לי לעשות וידוי כמו שעושים הנוצרים

בערך בגיל 13, ביקרתי אצל בת דודתי עם המשפחה לשבת. ילדתה, דאז בת 5 בערך (היום היא 11-12), ישבה עליי בחדר המשחקים שלהם (למיטב זכרוני היא שיחקה במשהו). למשך דקה בערך או אפילו כמה עשרות שניות עשיתי תנועות מיניות עם האגן והידיים (לא זכור לי אם ממש נגעתי בה בידיים, אני סבור שלא, אך ייתכן שכן).

כולי אכול אשמה כבר שנים על המקרה הזה (אני עוד מעט בן עשרים. עשרים אביבים ימלאו לחיי בקרוב, מאורע כה משמח ואני מרגיש רע ואני עצוב).

שאלתי היא האם לדעתך זה יכול להשפיע עליה. בד״כ שמתי לב, גם מידידה טובה שלי שדיברה איתי על זה, שפגיעות מיניות בילדות שורטות הן קורות בתדירות גבוהה והן ממש גסות, כוללות מילים ומגע מאוד אלים. אצלי זה היה חד פעמי ולזמן מועט.
שאלה נוספת היא איך אני בכלל יכול להתמודד עם זה. נניח והיא כן זוכרת וזה חילחל לנפשה ויתפרץ בעתיד או שכבר התפרץ, איך אני יכול להמשיך לחיות בעולם בשמחה ובצחוק כשעשיתי מעשה כזה ופגעתי כך בילדה וגרמתי לה נזק). החרדה והאשמה אופפות אותי וסוגרות עליי.
אשמח לייעוץ,
תודה רבה מעמקי הלב

ניסיתי לפיגוע קשה בשנת 2001.
מאז אני מטופל ברמב"ם
לפני חמש שנים לאחר נסיון לסיים את הסבל.
לקחו אותי הבנו. שלי למיון רמב״ם שם דיבר איתי פסיכיאטר.
מכייו שהייתי עדיין תחת השפעה של הכדורים שבעלתי לא הייתי צלול
אחרי שיחה של דקות החליט לאשפז אותי בכפיה בטענה של התקף פסיכותי
לאחר ארבע ימים שוחררתי בטענה של איבחון שגוי.
מאז אני לא אני.
המלחמה האחרונה הורידה אותי נמוך יותר מכל חשבתי שאני כבר בתחתית אך הסתבר שיש לאן לרדת
ברמב"ם הציעו לי אשפוז
האישפוז לאחר שלושה שבועות הרגשתי שאני משועמם השניה במקום דיכאה אותי ואז פרצה מלחמת חרבות ברזל ושוחררתי
ברמב"ם לא רוצים לאפשר לי שיחות בטענה שאין להם אנשים לשיחות ובכלל אין פסיכולוג מתאים למצבי.
הכסף נגמר לי מכל הטיפולים שעשיתי ומאנשים שניצלו את מצבי
אני חסר אונים מרגיש שאני לא יכול עוד לסבול
לא מוכן בשום אופן ללכת לבית חולים
אני יודע זאת בעיה אבל לא אלך לשם מחששות לאישפוז נוסף.
אני לא יודע מה לעשות
אולי יש למישהו כאן רעיון?
תודה מראש

שלום, אני בת 30 ואני נורא סובלת מחרדת בריאות, אני חושבת לפחות.
התמודדתי בדיוק כמו כל עם עניינים בריאותיים לאורך חיי ועם בעיה בריאותית כרונית אחת אשר כואבת נורא והחמירה את הפחד שלי.
מספיק תחושת דקירה קטנה כאב קטן והעולם שלי מתמוטט, אני על הקצה מרגישה שהנפש שלי מתה שזהו, נגמר, שאני הולכת לחוות משהו קיצוני, כיוון שחוויתי בעבר, ואין דבר כזה נדיר עבורי, טכנית, כל מה מה שהוגדר כ"נדיר" קרה לי, מה שמחמיר את הפחד יותר.
המצב מחמיר כיוון שאני אפילו כבר לא מאמינה לבדיקות, תלוי מה, למשל בדיקת הדמייה של איזור מסויים שמראה שהכול בסדר וטכנית יש לי סימפטומים בדיוק באיזור הזה, אני מבחינתי כמעט ולא מאמינה לבדיקת הדמייה.
העניין הוא, שיש בזה היגיון, יכולים להיות מצבים שיש משהו שלא רואים בבדיקות הדמייה, אני עצמי יש לי בעיה בריאותית שלא ניתן תמיד לראות בבדיקות הדמייה.
בשבוע האחרון המצב היה גרוע כי הרגשתי לא טוב ולא ידעו ממה ושאני מרגישה לא טוב באופן שלא מוכר לי, המוח שלי נהיה מעורפל, אני משלימה עם גזרת הגורל ועושה סוג של פרידה מעצמי, שזהו, אולי זה יגמר ואולי זה לא אבל אני נפרדת בראש מהכול.

אני לא יודעת אם זה נורמלי לחיות ככה, אני כזו מאז שאני זוכרת את עצמי, זה פשוט החמיר נורא בגיל 18 עקב בעיה בריאותית כרונית, ועבור מישהי כמוני, שפוחדת מכל פיפס, להתמודד עם בעיה בריאותית כרונית ומסובכת שבאה ליידי ביטוי בכאבים, זה לא בדיוק הולך יחד.

מה לעשות..? למי פונים? מה עושים?

היי , אחרי שנים של הימנעות הבנתי שאני חייבת מישהו שיעזור לי עם ה'לופ' שאני מתמודדת איתו.
אני בן אדם מאוד חרדתי בעיקר בפן הכלכלי (ובחרדות איך אני מממנת חתונה/ איך מכלכלים ילד ומשפחה..) מחשבות שדיי.. רחוקות ממני כרגע .
בנוסף, מאוד קשה לי להאמין בעצמי .
אני מרגישה שאני בלופ שלא נגמר של חוסר הערכה וחרדה מדברים עתידיים.
איזה טיפול לדעתך אני צריכה?
תודה רבה!

שלום, אני בת 57 שנים רבות מתמודדת עם עניין המשקל והאכילה שלי, ניסיתי הכל מהכל, דיאטניות, תוכניות שונות, טיפולים פסיכולוגיים, אימון אישי, תטא הילינג, אמא חטובה, חלי ממן, מאמנת לאכילה רגשית ופשוט כלום לא עוזר לי .
בזבזתי כל כך הרבה כספים שיכולתי לקנות כבר בית...אני עם עודף משקל של 30 קילו, עושה ספורט, מאוד מודעת לעצמי ולדפוסי האכילה שלי, על פניו אני אוכלת אוכל בריא אבל כשבא הדחף אינני עוצרת. כל יום אני מבטיחה לעצמי שהפעם אני אוכל מסודר, יהיה בשליטה כשהדחף מגיע אבל זה חזק ממני. אני ממש רוצה להצליח לרדת במשקל אך מרגישה שכבר אין לי כוחות , אין ליאת הדרייב, ואין לי אמונה שאי פעם אצליח להגשים את החלום, לא טוב לי עם המשקל שלי, זה מכביד עליי ובטח גם לא טוב בגילי להיות במשקל עודף...למרות כל זה אני לא משלימה עם המצב הזה, מה אני יכולה לעשות כדי שסוף סוף משהו יעזור לי להגשים את החלום ולהצליח לשנות הרגלים ולרדת במשקל.

שלום. אני מעוניין לקבל פרטים על פסיכולוג קליני שמטפל בפחד קהל בטיפול קבוצתי. תודה

שלום, אני בת 30 ובשנים האחרונות אני מוקפת באנשים שמתעסקים בשטויות בעיקר, יש מונח שנקרא brain rot ידוע כרקבון מוחי עקב צריכה יתרה ובזבוז זמן ברשתות החברתיות וכו..
נוצר מצב בו אני מוקפת באנשים שפשוט מתעסקים בשטויות, כל היום ברשתות, מגוללים ללא הרף, אין לי שום שיח אנטלקטואלי, שום גירוי אינטלקטואלי, כל הזמן דיבורים על שטויות שראו באינסטגרם וכו..
אני מרגישה בודדה והמצב הזה דיי מאוס עליי.
התרחקתי מכל אותם האנשים הללו ועכשיו נשארתי לבד אבל לפחות אני לא צריכה לסבול יותר רק בשביל לא להיות בודדה.
הייתי שמחה לקבל עצה, עכשיו שנשארתי ללא חברים כלל ובמובן מסויים הבטחון שלי ירד, איך ליצור חיים מלאים ולחיות ללא חיי חברה, איך לבנות את הבטחון שלי ולחיות את עולמי הפנימי ללא אישור חברתי.
כיום (כבר תקופה) הפן חברתי מת ורציתי לדעת אם להתעלות על הבדידות בלת ברירה?
איך להפוך את החסרון ליתרון, למשהו שיכול בסופו של דבר דווקא לעזור לי?

שלום,

רציתי לשאול אם יש טיפול בדברים שקשורים למין, כמעט כל מה שקשור: תפיסה של האקט עצמו, חשש מקיום יחס מיני, הזדהות מינית, ...
יש טיפול לכאלה דברים? אם כן איך נקרה ?

תודה!

שלום
הכרתי מישהו ולאחר מס' פגישות מסתבר שיש לו הפרעת Delusional disorder .
מה הסבירות המשוערת שצאצאים שלנו יסבלו מפסיכוזה, לאור זאת שאמי סבלה מסכיזופרניה ולי יש Ocd?
תודה רבה

הנושא מאד מורכב יכול לנסות להעלות פה השאלה אם אין מיגבלת מילים יהיה קשה לי להסביר עם כמות מצומצמת של מילים .
ואם יש דרך אחרת מועדפת עלייך מייל למשל ( כרגע עקב מה שחווה לאורך 3שנים בציר עולה הסתדרתי עצמי בבית מזנגביל שנה כמשותק מתאבל על 35 שנות חיי …״״״
תודה לתשובתך 🌺

מרגיש לי שהטיפול שלי איבד כיוון. המטפל והיחסים איתו הפכו עם הזמן למוקד המרכזי. אני פחות מצליחה להגיע לגעת בדברים אמיתיים שקורים בחיים שלי והייתי רוצה לעסוק בהם גם. והחוויה הכללית כבר תקופה ארוכה מדי היא של קושי וכאב מתמשך.
הכל מדובר בנינו, ואני לא רואה אופק מה יכול לשנות את המצב. אולי זה טיפול שלא עובד? ושצריך להכיר גם בזה? המטפל עצמו כמובן כן רואה ערך בהמשך של הטיפול והיחלצות מהמצב הזה. אבל אני מרגישה שזה לא טוב לי ולא יכולה להפסיק אותו בעצמי, וגם לא יודעת איך אתמודד עם זה אחרי. מה דעתך? מה חושבת שצריך לעשות במצב כזה של תקיעות?

שלום,
אני בטיפול כשנה, פניתי בגלל משבר שעברתי. סובל בנוסף מחרדות ודיכאון כבר שנים.
בתחילת הטיפול הרגשתי סוג של תקווה וגם רצון לשתף (לא הייתי מטופל הרבה זמן, רק תרופות). בחודשים האחרונים אני מוצא שאני לא כל כך מעוניין בפגישות. אני לא מרגיש רצון לשתף את המטפלת בחיים שלי. זה מרגיש לי מביך לשתף אדם זר בקשיים. אני מרגיש בעיקר בושה. אין לי גם רצון לשתף משפחה או חברים. אולי זה אומר שטיפול בשיחות לא מתאים לי? אין לי כוחות לנסות ליצור קשר עם מטפלת נוספת. מנסה כבר תקופה להודיע שאני עוזב ולא מצליח.