שלום,
אני חיילת משוחררת, בת 20.
כבר מספר פעמים יצא לי להגיע לטיפולים פסיכולוגיים, שאליהם הגעתי בעיקר מתוך קשיים שעלו בקשרים זוגיים. קשר אחד בגיל התיכון, וקשר נוסף בזמן הצבא. בכל פעם שהגעתי לטיפול (הייתי אצל שלוש פסיכולוגיות שונות, ומטפלת בNLP), הרגשתי שהגעתי עם מוטיבציה גבוהה מאוד לשינוי, ובעיקר מתוך רצון לעשות שינוי במערכת היחסים ולגרום לה לעבוד.
בפגישות הראשונות שתמיד היו פגישות היכרות, וניסיון להבין במה הטיפול יעסוק, הייתה בי תקווה אמיתית שברגע שההיכרות תעמיק כעבור מספר פגישות, הטיפול יעזור לי להגיע לאזורים עמוקים בעצמי, ולגעת בדברים אמיתיים בפנים. אך ככל שהזמן עבר והפגישות התקדמו, הרגשתי איך שלב ההיכרות הולך ונמתח על פני חודשים, ואין כל התקדמות לעבר השלב שבו מועלות הסוגיות האמיתיות באמת, שמגרדות מתחת לפני השטח.
הרגשתי איך אני נשארת תמיד במקום שבו אני מדברת על דברים באופן יבש, מאוד שכלתני, ואפילו שאני משתפת במידע רגיש באמת, זה נעשה מתוך מקום מאוד מודע ובשליטה.
התגובות מצד המטפלת לא עזרו לי להגיע לרבדים שאליהם הייתי רוצה, ולא עזרו לי להשתחרר על אף שאני מאוד רוצה בכך.
מסיפורים של חברים מסביבי, נשמע תמיד שטיפול פסיכולוגי עזר להם לחשוף צדדים אמיתיים בעצמם, לגעת בדברים עמוקים, להיחשף בפני עצמם, ולהציף דברים. נשמע מהם שגם כאשר הם מדברים באופן שכלתני יותר, המטפל מכוון אותם ועוזר להם להשתחרר ולחשוף את מה שעומד מאחורי הדברים שנאמרו על פניי השטח.
אצלי תמיד הרגשתי שאני שומרת על מעטה שלא מאפשר לי להיחשף, על אף המוטיבציה המאוד גדולה שלי לשתף ולהתמסר לטיפול. על אף העובדה שאני משתפת בפרטים אישיים וכביכול מוסרת כל פיסת מידע שיכולה לסייע ולעזור למטפלת להבין את המצב ואת התחושות שלי, ולא מסתירה כלום, הטיפול נשאר תמיד ברובד שמרגיש לי יבש, שלא מגיע למקומות אמיתיים ועמוקים יותר.
ואחרי תקופה של מספר חודשים (בין חודשיים לחצי שנה) אני מאבדת עניין בטיפול ומפסיקה אותו, מטעמי חיסכון בזמן בכסף ובעיקר מתוך אכזבה שאני לא מרגישה שאפילו מתחילה תהליך כלשהו. ובעיקר- שלא נוגעת בדברים אמיתיים.
ברור לי שטיפול יכול להצליח רק כאשר נותנים לו זמן, וכאשר יש חיבור, ושיתוף פעולה אמיתי של שני הצדדים. אבל מבחינתי תמיד הרגשתי שאני משתדלת לשתף פעולה באופן מלא, אך בכל זאת צריכה את ההכוונה של איש המקצוע כדי לחדד, להכווין ולהבין דברים יותר לעומק, ושיעזור לי להתמסר באמת לתהליך שלשמו הגעתי, ולא ממש מקבלת אותה.
אשמח לחוות דעתך מה לעשות במצב כזה, ואיך לא לתת לתסכול הזה למנוע ממני להגיע לטיפול על אף שמרגישה בכך צורך. וכמובן- מה אוכל לעשות כדי להגיע לטיפול שיעזור לי להתחיל תהליך אמיתי ועמוק.
