פורום פסיכולוגיה

שלום אבנר.
לעתים, ובפרט בטיפול באנשים שחוו מערכות יחסים פוגעניות בעברם, אכן מתעוררות בקשר המטפל-מטופל דינמיקות המשחזרות חוויות של התעללות. במצבים אלו, בהנחה שאין מדובר במצב של סיכון ממשי למטפל, על המטפל לפעול באופן אותו הוא תופס כמקדם ביותר לתהליך הטיפולי. לעתים דרך זו תהיה של הצבת גבולות ולעתים של הכלת ה"התעללות". הכל תלוי באופן בו המטפל מבין את התהליך הטיפולי ואת טובת המטופל וכמובן- בין אם ירצה בכך ובין אם לא- בהתאם לגבולות יכולתו האישיים-מקצועיים.
אני משערת, מתוך דבריך, שאתה חווה חוויה לא פשוטה עם המטפל/ת שלך בהקשר זה וממליצה בעיקר לתת לדברים זמן ומרחב, ולהמשיך להתבון עליהם. אם דינמיקה זו עלתה בטיפול שלך, היא כנראה חשובה וראויה להתבוננות וחשיבה מעמיקים.

ליטל

שלום אינה, את מוזמנת לפנות למוקד ההפניות של פורטל בטיפולנט בטל' 1800-200-205

או להסתכל ברשימת המטפלים בפוסט בטראומה באזור הקריות בפורטל

ליטל

שלום לך.
אני משתתפת בצערך.
אבדן של חיית מחמד הוא אובדן של ממש, לפעמים אובדן של קשר יקר ערך בפשטותו ובחום שהוא מציע. אני כמובן יכולה להבין גם כמה מקשה ההתמודדות עם האובדן כאשר את לבד- גם ברמה המציאותית וגם בתוכך, בתחושה שאי אפשר לעזור ואין עם מי להיות.

למרות שכתבת שאת לא מאמינה באפשרות לעזור, אני מציעה לך לשקול בכל זאת פנייה לטיפול פסיכולוגי, בין אם כבר פנית בעבר ובין אם לא. מעבר לשינויים- המפתיעים והדרמטיים לעתים- שטיפול יכול להביא איתו, עצם קיומו של קשר יכול לקל בצורה משמעותית. הגירה ואובדן הם שניים מאירועי החיים המטלטלים ביותר, ואני נוטה להאמין שקשר בו יהיה לך מקום יכול להקל על ההתמודדות.

ליטל

שלום יעל.
סיוטים וקשיי שינה מתעוררים בדרך כלל על רקע התמודדות רגשית מציפה ומאתגרת- הנפש מוצפת בתכנים, דאגות, חרדה, אי שקט וכן הלאה, ולא יכולה להרפות מהם באופן שיאפשר שינה טובה. אני מציעה לנסות לברר בינך לבין עצמך או עם אנשים שאת מרגישה בנוח איתם מה מקור התחושה והעומס הרגשי- האם קרה אירוע משמעותי (חיובי או שלילי) כלשהו? האם משהו מדאיג אותך? האם את נמצאת במהלך או לקראת שינוי בהיבט חיים משמעותי? אם כן, כדאי לתת מקום לאירוע ולנסות לעבד אותו. במידה ותהליך זה אינו מביא להקלה, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי להבין מה עומד תחת קשיי השינה והסיוטים ולתת מענה להיבט רגשי זה.

ליטל

שלום אפרת.
תיארת בבהירות ודיוק מרשימים את הדינמיקה הרגשית-התנהגותית אשר מחבלת ביכולת שלך ליצור קשרים אינטימיים ומספקים, אך נשמע מדברייך כי ההבנה והתבונה בהן ניחנת אינן מצליחות להביא לשינוי של ממש: כאילו מתחת להבנה הרציונלית רוחשים היבטים ורגשות לא ידועים ולא מודעים אשר מניעים אותך שוב ושוב לבחור במסלול שפוגע בך והורס לך.אני שומעת בדברייך את הכמיהה להבין ולשנות, אך במרבית המקרים בהם דינמיקות רגשיות חותרות תחת ההתנהגות הרציונלית, יש צורך בבירור מעמיק ואישי ועצות "כלליות" נוטות שלא לסייע. לכן, אני ממליצה שתפני לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר יותר לעומק מה מניע אותך בקשרים, מה תפקיד המיניות בחייך, מה מקור הקושי החברתי וכן הלאה. העיבוד המעמיק המתאפשר במסגרת טיפול פסיכולוגי מביא במרבית המקרים להגברת המודעות ולהחזרת השליטה לידיו של המטופל. במקרה שלך, אני מאמינה שטיפול טוב יוכל להקל על החרדה, לסייע ברקימת קשרים בין אישיים טובים ועמוקים יותר ולשחרר אותך מהפנייה למיניות במקומות בהם את מרגישה שהיא אינה משחקת לטובתך.

ליטל

שלום לך.
כפי שאת כותבת, אכן עולה מתיאורך כי הקשר הגיע לנקודת קצה.חתונה היא אקט משמעותי ומחייב לא רק במובן הפורמלי אלא גם ברמה הרגשית ולכן, אולי, המשבר הנוכחי הוא הדרך שלכם לסמן את הצומת בה אתם נמצאים ובה אתם צריכים לבחור בין הסכמה שבשתיקה לפיה ההתנהלות העכשווית מקובלת עליכם, פרידה או עריכת שינוי משמעותי בדפוסי הקשר וההתנהלות הזוגיים.
מאחר ואת מתארת עבודה מתמשכת ומאבק על הקשר שלא הביאו עד כה לשינוי משמעותי, אני חושבת שכדאי מאוד לפנות לטיפול זוגי ובו לבדוק יותר לעומק מה אתם רוצים ויכולים. במידה ובן זוגך מסרב לטיפול זוגי, מציעה שתפני בעצמך לטיפול כדי להבין טוב יותר מה קורה לך, למה ומה נכון עבורך.
בכל מקרה, אני מציעה להקשיב ולקחת ברצינות את הדאגה והקושי שלך ושלכם, ולא לאפשר לדברים להמשיך כמו שהם.

ליטל

שלום כרמלית,
מציעה שתפני למוקד ההפניות של האתר בטל' 1800-200-205 או תעזרי באינדקס אנשי המקצוע של האתר

ליטל

שלום לך.
האישיות מתעצבת על בסיס מגוון רחב מאוד של נטיות מולדות ונסיבות סביבתיות ולכן, בדרך כלל, לגורם נקודתי אין השפעה כל כל כוללני על האישיות.

ליטל

שלום לך.
ראשית, אם הדברים עוררו בך עניין, אני מציעה לבדוק אותם יותר לעומק בתוך הטיפול שלך כדי לאפשר מענה אישי ומותאם יותר, ולא התייחסות כללית.
מעבר לכך, לשאלתך הראשונה- התכוונתי בדבריי שהרגשתי בדברים שכתבת שאת חוששת לאכזב את המטפלת ומגבילה את דברייך בשל כך, וחבל. הרגשתי- ואולי לא צדקתי- שאת חוששת שלמטפלת יש פנטזיה "לתקן אותך" בעוד שבפועל, אני מאמינה שלמרבית המטפלים יש הבנה של מורכבות הדינמיקות העומדות בבסיס המצב דיכאוני. הכוונה אינה שתמשיכי תמיד לסבול, אלא שהנפש היא מורכבת ודינמית, ולא תמיד עושה מעבר נקי בין "חולי" ל"החלמה".
לשאלתך השניה, אני חושבת שהשגת שינוי נפשי חיובי היא תמיד לא רק נחשקת אלא גם מעוררת חששות מאחר והנטייה האנושית היא להיצמד למוכר, שמקפל בתוכו את סגנון החשיבה והיחסים המוכרים. במובן זה אני חושבת שלפעמים הפרידה ממצבי קושי היא מורכבת, כאשר יש חלקים בנפש שדוחפים לשינוי וחלקים אחרים שדוחפים לשימור. בכל מקרה, כאמור, אם משהו בדברים אלו נוגע בך אני חושבת שכדאי לבדוק אותו באופן אישי יותר, ולא להישאר רק ברמה התיאורטית שמתאפשרת בפורום.

ליטל

שלום שמוליק.
השאלה שאתה שואל שנויה במחלוקת, וקשורה בין היתר לאופן בו אתה מגדיר "הפקת תועלת"- האם כוונתך לפתרונם של סימפטומים? לשיפור התחושה הכללית? להשגת שינוי נפשי והתנהגותי?
באופן אישי אני מאמינה כי פסיכותרפיה פסיכואנליטית הנערכת באופן מקצועי ועמוק יכולה להביא תועלת מסוימת כמעט לכל אדם, אך היא לא בהכרח הטיפול היעיל ביותר במצבים מסוימים, בהם שיטות אחרות יכולות להועיל יותר. בכל מקרה, אני חושבת שבמידה ושאלתך מתעוררת בתוך טיפול כדאי לנסות לבדוק אותה לעומק עם המטפל/ת ולבחון יחד הן את התהייה והן את הצרכים שלך כמטופל, והאם סוג הטיפול בו אתה נמצא אכן עונה עליהם.

ליטל

ליטל

שלום לך.
כפי שכתבתי לך, חוויה של תלות היא בעיני חוויה סובייקטיבית ולא אוסף של קריטריונים פורמלים ובמובן זה, אני חושבת שהדגש לא צריך להיות על ניתוח לוגי של רכיבי התלות אלא על התבוננות בחוויה הרגשית שלך ו/או שלכן.
למשל, מתוך דברייך אני תוהה מדוע הנושא מעסיק אותך כל כך? מדוע את עסוקה כ"כ בחווית התלות של חברתך, מדוע את מפחדת כל כך מהתעוררותה של תלות, ומתקשה לדמיין שתוכלו לצלוח אותה אם תתעורר? במילים אחרות, נדמה לי שהכיוון צריך להיות ניסיון להבין מה קורה לך שכ"כ מאיים עלייך בקשר עם חברתך מאחר ונשמע שיש פער בין החוויה הטובה והמאוזנת בפועל לבין עוצמת החשש שלך .

ליטל

שלום לך.
נשמע שעשית דרך משמעותית ולא פשוטה, ואני יכולה לדמיין כמה היית רוצה כבר להיות "אחרי הכל", ומתוך כך, אולי, כמה קשה להרגיש שלפסיכולוגית יש סבלנות ומקום לכך שההחלמה אינה "מושלמת".
לשאלתך, דיכאון הוא סימפטום של היבטים רגשיים שונים ובמובן זה, גם כאשר הסימפטום הדיכאוני נעלם, לא פעם נותרים ביטויים לקושי הרגשי שאצלך, אולי, באים לידי ביטוי בחוסר שקט וחוסר אנרגיות. כמו כן, הקשיים שאת חווה עשויים להצביע על היבטים נוספים כסיום הטיפול טרם זמנו וקושי להיפרד לגמרי מהמצב הדיכאוני המכאיב אך המוכר. במילים אחרות, אני לא חושבת שהקשיים מהם את סובלת כרגע לא צריכים להיות מקור לאכזבה או אשמה,אלא חומר להתבוננות וחשיבה משותפת. טבעי שהסתרת חלק מתחושתייך בטיפול מעיקה עלייך, ואני מאמינה שבאמת חבל לא להביא לטיפול את הדברים כמו שהם, באופן שיאפשר לך לעבד אותם וכך, אולי, גם לזוז מהם.

ליטל

שלום לשם.
קודם כל, אני חושבת שמה שחווית הוא הטרדה המלווה באיום ולכן, גם אם לא התבצעה פגיעה מינית "קלאסית", אכן חווית חוויה לא פשוטה של איום ושל חדירה כפויה לגבולותייך. חוויות מסוג זה, גם אם על פניו אינן "משהו רציני"מפגישות עם תחושות של חולשה, בושה, פגיעות וחוסר אונים ובמובן זה הן חוויות מטלטלות ולכן הנפש שלך מגיבה כך.
מעבר לכך, יתכן והחוויה נוגעת באזורים נפשיים נוספים- אולי חוויות מוקדמות יותר של פגיעות וחוסר אונים- ובמקרה זה יתכן וזו הסיבה לכך שאת מתקשה להתאושש ולהירגע.
לאור זאת, אני חושבת שכדאי כשלב ראשון לנסות להיעזר באנשים סביבך וגם בשיחה טלפונית עם קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית (1202). יתכן והתמיכה וההכרה ברגשות שתקבלי יביאו להקלה המצופה. לצד זאת, אם הרגשתך לא תשתפר בשבוע הקרוב אני מציעה לפנות לטיפול בכל זאת, כדי לעבד את האירוע ולהבין יותר לעומק מה קורה לא רק במציאות האובייקטיבית, אלא גם בנפשך.

ליטל

שלום אלי.
הצורך בשיתוף בחוויות עשוי לנבוע ממניעים שונים, אך אני משערת שבמרבית במקרים עומדים בבסיסו הצורך בעיבוד והצורך בתיקוף: השיחה והשיתוף בחוויה מאפשרים לספר שוב את הסיפור ולשמוע תגובות וכך לארגן ולעבד טוב יותר את החוויה (לכן, אגב, אנשים מרגישים צורך לספר שוב ושוב על אירועים "חזקים" ומטלטלים). במקביל, התוקף שהשומע נותן למספר (תמיכה רגשית, הכרה בכך שהמספר הבין נכון, הכרה ברגשות שנלוו לאירוע עליו מספרים וכד') הוא בעל ערך לביסוס תחושת הביטחון והאמון בעצמי.

ליטל