פורום טיפול נפשי

האם פסיכולוגית קלינית רשאית לבדה לבצע הערכת מסוכנות במסגרת מסוגלות הורית?

האם ישנה מסגרת חוק ברורה לכך?

ליטל אני רק רוצה להסביר לך כי קצת נפגעתי (זה מוזר אולי לומר כזה דבר כשמדובר בתקשורת אינטרנטית אבל בכל אופן אני מרגישה צורך) אני שלחתי לך את השאלה אחרי שבאמתתת חיפשתי הרבה ולא מצאתי. וחיפשתי מעבר ל "חיפוש פשוט " מה שמצאתי זה רק דיאטניות שעובדות במחלקות / מרפאות שכוללות את כל השירותים יחד ואני רציתי דיאטנית שמקבלת בנפרד. כי אני כבר בטיפול פסיכולוגי. לזה התכוונתי בשאלתי ואת זה באמת לא מצאתי (אני מדברת על העיר שלי כמובן. )
זהו. הייתי צריכה לומר את זה.

לגבי האמביוולינטיות זה נכון. אני בכלל לא מעכלת שאני צריכה לעשות את הצעד הזה ולא רואה את עצמי עושה אותו זה מפחיד אותי מאוד, מאוד מאוד! אני כרגע לא משוכנעת בכלל, אין לי כוחות להכניס עוד מישהו לחיים שלי, גם ככה הטיפול שואב ממני המון כוחות שהמחשבה להוסיף על זה מאוד מעיקה עלי וגם בלי קשר אני לא מרגישה מסוגלת לזה על אף שגם רע לי במצב ככה וזה מדכא אותי מאוד שאין לי כח וכבר בא לי להתעלם מזה וזהו.

היי,

בת 18, בדיכאון עמוק עם קשיי חברה וקושי לצאת מהבית, כתוצאה מכך גם פרשתי מהלימודים וקיבלתי פטור משירות סדיר בצה"ל. אני כרגע מתכננת לעזוב את הבית (קשה לי בו) ולממן טיפול פסיכולוגי עם קצבה משירות לאומי במקום לשרת, אבל בינתיים אני ממש מתחרפנת מהבדידות. אין לי חברות כבר שנתיים, רוב החברויות שלי היו שיטחיות ובמצבי זה לא אפשרי ריגשית ליצור קשר עמוק עם מישהי (נתק ריגשי) אך אני מרגישה צורך ורצון עז לכך. קשה לי מאוד להיות לבד ופסיכולוגית לא תספיק למלא את החסר, אני צריכה יותר מפעם-פעמיים בשבוע. מישהי שתהיה איתי ואוכל לדבר איתה כמעט 24/7. חברה אמיתית. שאני לא ארגיש לבד אלא שיש איתי מישהי. רציתי לשאול אם תוכלי להציע רעיונות איך אוכל להכיר חברה בגילי שתתאים לי, במצבי הריגשי ובמיוחד כשרוב בנות גילי משרתות כך שאין אפשרות להכיר.

שלום,
בת 30 ובודדה. בקושי יש לי חברות, רק 2 קרובות יחסית (שגם לא הייתי מגדירה כקרובות). לא סובלת מבעיה נפשית או פיזית שאמורה להגביל אותי..
ועדיין מרגישה בודדה מאוד. חוסר ביטחון בשילוב עם החיים.
עובדת כפקידה רק עם המעסיק ככה שבעבודה אין לי אופציה להכיר.
מנסה להיות חיובית ולשכנע עצמי שטוב שיש לי 2 חברות, אבל מרגישה חלל עצום ריק של בדידות וזה קצת כואב בעצמות. איך מתמודדים עם הבדידות.

ליטל יקרה רציתי לומר לך שהוא הוריד לי שתי כדורים יכול להיות שזה משפיע על הלחץ? תודה רבה מכל הלב

היי ליטל.
הרופא שלי קבע לי שהמשך טיפול יהיה בקופת חולים. אני צריכה כל שבועיים לקבל זריקה והוא נתן הוראה לרופאת משפחה שאני יעשה את הזריקה כל שבועיים בקופת חולים. אני לא רשומה במרפאות בבית חולים ולכן אני לא יודעת עם יסכימו לתת לי זריקה בקופת חולים. אמנם הרופא נתן הוראה לרופאת משפחה אבל אני מפחדת שיעשו לי בעיות. רציתי לשאול איך להוריד לחץ יש לי תור לרופאת משפחה רק עוד שבועיים יום לפני הזריקה אני ממש מודה לך ליטל על המענה אני פשוט בלחץ. האח במרפאות בבית חולים אמר שעם יעשו לי בקופת חולים זריקה אז אני ימשיך לבוא לאח בבית חולים במרפאות אני לא רשומה בבית חולים במרפאות זה מכניס אותי ללחץ אני מפחדת מכל הכיוונים שלא יעשו לי ואני חייבת כל שבועיים לקבל זריקה אשמח לעצה יום נפלא

איך אפשר למצוא דיאטנית מתחום הפרעת אכילה
אני כבר בטיפול פסיכולוגי (כמו שאת כבר יודעת ) אז אני לא צריכה מקום מרוכז שכולל גם את זה אבל אני לא יודעת איך משיגים רק דיאטנית.
אני עוד בכלל לא בטוחה בצעד הזה אני רק בודקת בעקבות המטפלת שלי ומרוב שאני לא סגורה על זה אני לא אומרת לה עדיין. אני קודם רוצה לבדוק לבד.
אבל אני מסתבכת ולא מוצאת כלום.

שלום רב, אני בת 42 נשואה עם 3 קטנטנים, בעשור האחרון ובעיקר מאז שהפכתי לאם באופן טבעי או שלא דעכו קשרים עם חברות. תמיד היתה לי חברה אחת טובה לפחות שאיתה הייתי בקשר עמוק ואיכשהו כבר כמה שנים שזה לא קיים אצלי. מלבד חברות של טלפון פעם בחודש וללא מפגשים בכלל אין לי קשרים נוספים (אני גרה במרחק לא קטן מהן ולא נוהגת בשל חרדת נהיגה). לפני כמה זמן פניתי לרופאה בשל תחושה של ירידה בזכרון ובריכוז, היא בדקה אותי ואמרה שלא נראית בעיה רפואית אך מכיוון שהיום יום שלי סובב כבר שנים סביב הבית והילדים השגרה שחקה את הראש ועלי לחזור לעשות דברים נוספים כמו קריאה ובעיקר לחזור לקשרים ומפגשים עם חברות. לא הייתי באמת צריכה שהיא "תגלה" לי את זה, זה חסר לי מאד במיוחד שזה משהו שתמיד היה בחיי וגם באשמתי זה כבר לא. לפני כארבע שנים ניתקה איתי קשר ללא הסבר החברה הכי קרובה שהיתה לי בחיי, ככל הנראה נפגעה ממשהו אך סרבה לפרט על אף שניסיתי כמה פעמים לקבל הסבר והדבר השאיר אותי פגועה ובכלל בלי רצון לקשרים כי הרגשתי שאת הדבר "האמיתי" איכשהו איבדתי וכל השאר לא יתקרב לזה אף פעם. ניסיתי איכשהו לחדש קשרים אבל מרגישה כאילו "איבדתי את זה", הייתי אדם עם קשרים טובים ועמוקים, לא עם מליון חברות אבל עם כמה קרובות וזה היה כל מה שצריך בהקשר הזה, אני מרגישה שאני כבר לא מעניינת, כבר לא יודעת "איך עושים את זה". אני לא עובדת כ 5 שנים, לא יוצאת כמעט מהבית, חיי סביב משפחתי הגרעינית היקרה לי מכל וכמה כבר אפשר לדבר רק על זה... מרגישה שילוב של חוסר בטחון במה שיש לי היום "להציע" ובכלל, כל הנושא הזה הפך פתאום זר לי.
אשמח לעצות...

היי ליטל.

לפני שבועיים עזבתי את המועדון והתחלתי לעבוד עבודה בחוץ מחוץ לבית חולים. והפסיכיאטר אמר שאני אבוא אליו למעקב כל שבועיים וזה מלחיץ אותי המשך טיפול מה עושים במצב של חרדה כזאת? איך מתמודדים עם חרדה מפסיכיאטרים? סה"כ אני במקום טוב ונהדר עובדת בחוץ המצב שלי כבר מצוין הרופא הוריד לי כדור שאקח פחות כדורים אבל יש לי חרדה לבוא אליו כל שבועיים אשמח עם תוכלי לייעץ לי מה לעשות? אני מאוד מודה לך מקרב לב על המענה יום מקסים

אני ממש מדוכאת עקב משברים שונים. המטפל שלי לא מבין עד כמה קשה לי. אני חושבת להפסיק את הטיפול כי זה מביא לי המון סבל להתעסק בבעיות שלא ניתנות לפיתרון. מה עוד יכול לעזור לי אם אני אוותר על הטיפול?
אין לי אף אחד בעולם להתייעץ איתו.
אני מבואסת שהתחלתי טיפול כי בלעדיו הצלחתי להתעלם ולהתנתק ועכשיו הכאב והסבל לא נותנים לי מנוח.

כל כך קשה לי מאז החזרה לטיפול אחרי ההפסקה אני לא מצליחה לחזור לתחושת היציבות של לפני החגים, אני לא מרגישה מוחזקת מה שכן הרגשתי לפני, אני מפחדת ממנה, היה לי פחד בתחילת הטיפול אבל עכשיו הוא הרבה יותר, אני מפחדת לשתף אותה אני מפחדת שהיא תהיה קשה אלי וקשה לי מאוד כי גם הפרעת האכילה שלי החמירה מאוד מאותה תקופה , הייתי בטוחה שזה יתייצב עם החזרה לטיפול אבל זה לא קורה וקצת שיתפתי את המטפלת במפגש הפעם והיא לקחה את זה רציני מדי למרות שלא תארתי לה ממש את העוצמות כי פחדתי, היא אמרה שהיא תשאל גם בפעם הבאה ותעקוב ואולי נצטרך להוסיף אפשרויות ואני נורא מפחדת להיות כנה איתה כי אני מפחדת שהיא תחייב אותי לעשות דברים שאני לא רוצה ועוד יותר אני מפחדת להיות מדי מורכבת בשבילה ואז היא תחתוך עלי ומצד שני כל כך רע לי עם זה זה כבר כמה שנים אבל כל הזמן הייתי די בהכחשה עם עצמי הייתי לגמרי בטוחה שכשארצה אוכל לעצור את זה ולאחרונה אני מתחילה להבין שזה לא בדיוק בשליטתי כמו שתמיד חשבתי וכמה זה מנהל אותי וכמה זה מדכאאא אותי וזה הדרדר ממש שאין לי מנוחה ואני מרגישה כל כך לבד עם זה ועם הכל ובא לי לא להיות

שלום,אחותי בת 53 נשואה באושר .יש בינהם יחסים מצוינים ואוהבים.
לפניי כחצי שנה פנתה אליי שהיא גילתה שבעלה מקבל סרטוני סקס מחברים בנייד ושאמרה לו שזה לא לרוחה ,אני אמרתי לה שכל עוד הוא לא בוגד ולא מחסיר ממנה דבר גם בהקשר המיני אז הכל טוב (כי איזה גבר לא צופה בפורנו...) ,השבוע אמרה לי שהחליטה להפרד ורוצה לעשות לו שיחה שהכל בגלל הסרטונים...שאלתי אם היא מאושרת ורק זה מפריע טוענת שמאושרת (כך גם ניראה לי )אנחנו חברים ממש טובים איתם כולל בניי הזוג .אמרתי לה שתדבר איתו שוב ,הוא מבחינתו טוען שהוא לא יוותר על הסרטונים ושהעולם מתנהל כך ושהוא לא בוגד ולא מחסיר ממנה דבר גם לא במין.ביקשה אם אוכל לדבר איתו וסרבתי,אמרתי שיש גבול למה שאני צריכה לדעת או להתערב ,מה ממליצים? ניראה לי מיותר לעזוב בגלל דבר כזה אך אנחנו מאוד שונות תודה.

יש ימים שרע לי בצורה קיצונית
שהלב שלי צורח עד שאני נעשית חרשת
שהמוח שלי הופך לעיסה דביקה של מחשבות שנאה וזעם
עלי על כל העולם
ואז אני מתפרקת
ממש לחתיכות קטנות
מתפזרת עד שאני לא מוצאת אותי
נאבדת בתוך סבך של כאב
ואז כשהגל כבר עמוק כל כך
ושהאופציה היא להיות או לחדול
והלב רוצה לחדול
ולא להיות
אפעם יותר
אז פתאם אני כאילו מתעוררת מחלום רע
מגרדת שאריות של עצמי מהרצפה
בלי לדעת מי אני ומה אני עושה אני פשוט קמה
ומתייבשת לגמרי
מתקלף לי העור מיובש
ואז פתאם יש לי כח
ואמביציה
ואני מנקה ארונות
ופתאום יש לי מחשבות על לצאת לקניון
ואני אפילו מצליחה לחייך
חיוך אמיתי וגם לצחוק
אבל בגלל שאין כלום בפנים
והלב יבש ומקולף
שעון החול מתחיל לטפטף
אני גונבת זמנים יפים
רגעים שפתאם כיף לי להיות
ויודעת שתיכף תבא הנפילה
וכל פעם שאני חושבת שיותר נמוך מזה אני כבר לא יכולה לרדת
מגיע גל ענק הרבה יותר גבוה ממני שבולע אותי בביס אחד

****
ליטל אני בטיפול כמו שכבר כתבתי לך
פגישה קודמת היתה פשוט בריכה של כאב הגעתי מובסת מהחיים מדוכאת ובמחשבה לסיים את הכל
מאד קשה לי
הקיצוניות של הרגשות שלי הטראומה של העבר שמתנגשת עם הווה לא בטוח
הקשיים בכאן ועכשיו והבטחון עצמי שצלל מתחת לאפס
אה והגעגועים למטפלת הקודמת, לרחם, לאהבה אימהית עוטפת
המטפלת הנוכחית קשובה ואפילו מדהימה אבל יש בי פחד עצום להכניס אותה ללב שלי
אז היא נמצאת איכשהוא בחוץ לפעמים אני פותחת את הדלת של הלב לסדק צר אבל אחרכך טורקת בכזו עוצמה שכל הלב שלי רועד
פגישה קודמת היא רק ביקשה שאכניס אותה לליבי ודברה על אופציה של תמיכה תרופתית
אחרי שיצאתי ממנה הרגשתי יותר טוב האכפתיות שלה והרצון שיהיה לי טוב כנראה קצת סדקה את החומות שלי
אחרי יום שוב נפלתי והתנפצתי לקרשים
שלחתי הודעה למטפלת הקודמת שאני מתגעגעת אליה ושתזכיר אותי בתפילתה כי אני מתפרקת
והתגובה שלה היתה אימוגי של לב
זה מאד מכאיב לי
באלי פשוט לשכח ממנה
אני מרגישה נטושה
מה עושים איתי ??????
סורי חפרתי כאן הרבה ואת בטח מבולבלת מכל הבלגן של הטקסט
תודה שיש אותך ואת המרחב הזה שמציל אותי בלילות אבודים וחשוכים🙏

בת 29 נ+3 ילדים צמודים
לאחרונה מרגישה סוג של חרדות, דכדוך קל , מועקה , הרגשה שאין חשק לעשות דברים שאהבתי
יש קצת תקופה מתארגנת , חמי התגלה כחולה סרטן,בעלי לרוב נמצא ליידו,לחץ כלכלי , עבודה חדשה
אולי כל המצב הזה פשוט גורם לכך? מרגישה שאני מכניסה את עצמי לסוג של חרדה בגלל שמרגישה כך, גם בכללי כל חדשות רעות שאני רואה יכול להכניס אותי להתקף.
התחלתי לקחת ריגעון טבעי ביום .. קצר עוזר. מפחדת שיחמיר, מה מומלץ לעשות?

לעתים קרובות אני חווה תחושת פחד. ללא כל סיבה נראית לעין. לפעמים זה הופך לפאניקה. זה נותן לי אי נוחות גדולה למדי בחיי היומיום. המלץ לי איפה להתחיל ומה לעשות ?