שלום,
שמי אפרת, בת 24, בת אמצעית במשפחה חרדית מרובת ילדים(10 אחים-חמישה מבוגרים ממני וחמישה צעירים ממני). גדלתי (מגיל 5) ללא אבי חרף גירושי הוריי ,עזיבת אמי את הדת וכמו כן בעקבות כך, הכחשת אבי, כל קשר לילדיו. איני יודעת אם בעייתי קשורה בעובדות הרקע הללו אך אשמח לפרט ולהתייעץ בנושא. קרוביי מעידים כי אני בחורה אופטימית, חברותית, מנומסת, ונעימה ועם זאת מעט מופנמת וסגורה ופה שורש בעייתי. במהלך חיי, בכל מסגרת אליה הגעתי הסתגלתי במהירות בזק (קרוב לוודאי עקב מעברים רבים ממסגרת למסגרת) ולרוב רכשתי חברה או שתיים אך מעולם לא רכשתי חברויות מרובות. אני נוטה להשתכנע כי הסיבה לכך נטועה בהיותי סגורה ושקטה ובעובדה כי קשה לי להיפתח או לסמוך בזריזות על אדם שאיני מכירה. דעתי מונה מספר סיבות נוספות לקשיי החברתיים בהם אני מצויה כמו ; חוסר ביטחון, ופחד להיקשר שמא אפגע או אאבד את היקר לי. צעירה וגלמודה הנני. קשיים אלה מתבטאים בנוסף בתחום הזוגיות גם כן ומהווים לי מועקה גדולה שאינני מעוניינת בה, שכן הנני מוצאת עצמי מבלה את מיטב שנותיי בקרב בני משפחתי או בגלמודי לסירוגין. לאחרונה הנני מרגישה בשלה לזוגיות ( לאו דווקא מונגמית) ובעיקר לאהבה אך נתקלת בקושי המפורט, שוב ושוב ולצערי מתמודדת עמו בדרכים שגויות שאינן מסבות לי הנאה או הצלחה בתחום. ההתרחשות החוזרת על עצמה קורית באופן הבא : אני מנסה את מזלי ומשוטטת באפליקציית היכרויות, בוררת היטב, מידי פעם מוצאת בחור לטעמי ומנהלת עמו שיח קצר וקליל במטרה להבין את הדינמיקה, הכימיה ורמת התקשורת היכולה לבוא לידי ביטוי בינינו. בהנחה ושלב זה עובר בשלום אני ממשיכה את השיח בפלטפורמה נגישה יותר-וואטסאפ ואף קובעת פגישה. אנחנו נפגשים לדייט ראשון, אני מאששת את האינסטינקטים הראשוניים לגביו ולרוב שמחה לגלות כי היו נכונים ויושב מולי אדם שיכול לעניין אותי לטווח הארוך ואולי אפילו יהנה מהרגש והחיבה הרבה הנצורה בי, כאילו חיכתה שרק לו אעניקה. *ספויילר: אעיד על עצמי כעל בחורה מינית המרגישה כי חדר המיטות הינו אזור נוחות עבורה- לטוב ולרע.*
הדייט עובר בשלום ונחתם בנשיקה ובליבי תקווה, אולי התמזל מזלי ומצאתי אהבה. ובכן הקושי לא מרפה וכבר בדייט השני אני נלחצת, נאחזת אימה ופאניקה! מה עושים? מה להגיד? מה לא להגיד? מה הוא יחשוב? איך כל מילה שלי מתפרשת? האם אתפס כקלת דעת? איך אשמר אוירה מעניינת ללא שימוש במיניות כלל? אולי זה כל מה שיש לי להציע? תהיות שליליות ברובן ואיתן התוצאה: אני פונה אל המוצא הקל ביותר, מין. דייט שני, איני יודעת הרבה על הבחור, איני מעוניינת לשכב איתו כלכך מהר אך מה עוד אציע? איני יודעת להתמודד עם קשיי החברתיים (או מה שזה לא יהיה) בצורה אחרת. וכך כמו גופי אני מכשילה כל סיכוי להצשך ההיכרות. אני נותנת והוא לוקח וכמובן לאחר מכן בורח.. אובדת עצות, אני פונה בכל לשון של בקשה, אנא עוצי לי עצה, בבקשה. איך להתמודד? האם יש מוצא? תודה רבה מראש, מעריכה!!!
ההחלטה לפנות לייעוץ או טיפול נפשי היא החלטה מורכבת העשויה להעמיד אותנו בפני התלבטויות ואפשרויות רבות לבחירה: מהו הטיפול היעיל ביותר לקשיים איתם אני מתמודד? איך יודעים שהילד זקוק לטיפול? כיצד בוחרים את המטפל המתאים מתוך עשרות אנשי המקצוע המציעים את שירותיהם? ומה עושים במידה וחשים שהטיפול לא מספיק יעיל?
