פורום פסיכולוגיה

שלום רב.
אני בת 30 אמא ל2 בנות נשואה
יש לי כל הסיבות לאושר- עבודה טובה, בעל מקסים ובנות נפלאות. אני מאוד היפרקטיבית לא יושבת דקה..אני זריזה ועושה כל מה שצריך לעשות וגם מעבר-בית ועובדה. הבעיה היא שאני חוזרת הבייתה אני נורא עייפה כבר ממשיכה לעשות מה שצריך אבל אני עצבנית מאוד ומרירה ולא מצליחה להשתלט על זה.יש לציין שיש לי מחסור בבי12 והומלץ על זריקות כבר לפני שנה (לא מצליחה להרים את עצמי לטיפול בעצמי) כמו כן משתמש בקאנביס קרוב ל12 שנים.
אני רוצה להיות רגועה כמו פעם וכיפית.

הי ליטל, את בטח זוכרת אותי, כתבתי כאן לפני יום בערך..

הדבר הראשון שרציתי להגיד הוא תודה על התשובה.
הדבר השני הוא, שאני אכן מטופל.ת אצל פסיכולוגית, פעמיים בשבוע, אבל אני לא יודע.ת אם זה באמת משפיע/עוזר לי..
מצד אחד, מתחילת שנה אני מתדרדר.ת במצב הנפשי מאוד, ובעקבות כך גם הפיזי(פיתחתי הפרעות אכילה והפרעות שינה קשות)
איך אוכל לדעת אם הטיפול אצל הפסיכולוגית טוב..(אני לא באמת יודע.ת מה אמור להיות בטיפול פסיכולוגי..)

דבר נוסף הוא שהיא הפנתה אותי לפסיכיאטרית. היא לא הראשונה שמפנה אותי לאיבחון אצל פסיכיאטרית.
בכנות, אני די מפחד.ת ללכת לפסיכיאטרית בקרוב...
מה עושה פסיכיאטר שלא עושה פסיכולוג??

וחוץ מכל מה שכבר שאלתי, הייתי שמח.ה לדעת מה ההבדל בין טיפול פסיכולוגי, טיפול רגשי וטיפול נפשי(ראיתי מושגים אלו בכמה מקומות, ותהיתי מה משמעותם..)


שאלה אחרונה^^
המטפל (אני משער.ת שזה פסיכולוג) הראשון, מההודעה הקודמת שלי, אני רוצה מאוד ליצור איתו קשר.
יש לך במקרה רעיון כיצד אוכל ליצור איתו קשר במידה ואני יודע.ת רק את שמו הפרטי, ואני הרבה יותר מידי ביישן.ית בשביל לשאול את המחנכת/איש צוות אחר/את המדריך השני..



בעצם זו האחרונה^^ (סליחה ממשששש)
אני סובל.ת מחרדת מבחנים קשה, ומחרדה חברתית בדרגה גבוהה יחסית, לא מאוד קשה, אבל גם לא בינוני, אלה קצת יותר מהחצי בטווח שבין בינוני לקשה..די גובל בקשה אבל לא מוגדר כקשה..

הן משפיעות מאוד על ההתנהלות היומיומית שלי, ומקשות עליה.
שום טיפול (פרט לתרופתי-לא ניסיתי) לא עזר לי.. ולהיות בחברת יותר משני אנשים קשה לי..
כל המצב החברתי שלי, לא בשמיים, כמו שאומרים, וכל הנפש לי, והאופי הפנימי שלי מנוגדים נורא..כאילו יש שני אנשים באדם אחד, אבל הם אדם אחד, אלה לא שתי אישיויות שונות, אלה שתי פנים לאותו בנאדם..אני לא מרגיש.ה פיצול באישיות שלי, אני מרגיש.ה התנגשות בתוך עצמי וזה נורא פוגע באופן שבו אני בוחר.ת לעשות דברים, ביכולת שלי להביע חיבה(לא אהבה) ותודה לאנשים בסביבתי ועל אורח החיים הכללי שלי.. מגע, מכל סוג שהוא, נורא מרתיע אותי, ובכללי אינטראקציות פיזיות וגם כאלו שדורשות להיות עם עוד אדם, גם אם לא פיזית לגעת בו, מבעיתות אותי נורא..

מה לדעתך ניתן לעשות??
תודה, וסליחה על האורך וההפרעה^^

עברתי משבר אחרי הרבה מאד שנים וטופלתי פסיכולוגית ותרופתית. כיום אני כבר לא בטיפול רק טיפול תרופתי. החלטתי ללכת לחפש התנדבות לא עבודה התנדבות. באתי לראיון ואחרי שסיפרתי להם שטופלתי פסיכולוגית ואני בטיפול תרופתי דרך קופת חולים עכשיו,לא קיבלו אותי. אני מרגישה שעשיתי טעות שסיפרתי להם את זה לא הייתי צריכה לספר להם שהייתי בטיפול,אבל היא שאלה אותי מה עשיתי אז אמרתי לה, וישר אמרה שההתנדבות לא מתאימה. אני יצאתי משם מאד נפגעת ומרגישה חוסר הערכה עצמית. עד עכשיו כבר הערכתי את עצמי היה לי ביטחון עצמי אבל אחרי שהיא לא קיבלה אותי להתנדבות בגלל שאני בטיפול תרופתי אני מרגישה הערכה עצמית נמוכה, מרגישה שאני לא שווה כלום. זאת הרגשה פנימית שלי. מה לעשות כדי להעריך את עצמי עוד פעם,ולא להתבייש בעצמי? אני מתביישת מהמשפחה החברים שלא קיבלו אותי להתנדבות בגלל זה. ואיך אני יכולה לשפר את מצב הרוח ולחשוב חיובי? אני ממש אודה לך על המענה
תודה.

היי מיטל, יש לי בעייה/ שאלה/ התייעצות, אני לא באמת יודע.ת איך לקרוא לזה.

הייתה לי בבית הספר סדנה שנקראת "מפתחות" (אם את מכירה..)
בכל מקרה, המדריכים של הסדנה הזו הם מטפלים (אני משערת שזה פסיכולוגים) והמטרה של הסדנה הייתה לגבש את הכיתה, שנכיר אחד את השני ושנקבל "ארגז כלים לחיים"... אני פחות בקטע של לשתף את הכיתה, בעיקר בגלל שאני לא מתחבר.ת לאף אחד שם פרט לילדה אחת.
למרות שאני לא אוהב.ת לשתף, תמיד הרגשתי שאנשים שגדולים ממני בכמה שנים מבינים אותי יותר טוב..

*יש לי פסיכולוגית כבר כמעט חצי שנה, והיא באמת לגמרי בסדר, היא אמרה שעומק ורמת החשיבה שלי היא יותר גבוהה משל אחרים בגילי(בערך 15) ואף משל גדולים ממני, ובגלל זה אני מתחבר.ת יותר לכאלו שהם גם אינטיליגנטים וגם מבוגרים/גדולים ממני..

בכל מקרה, יצא לי לדבר קצת עם אחד המדריכים, והרגשתי משהו שהרגשתי רק פעם אחת בחיים.
הרגשתי שקל לי לשתף אותו.
אז דיברתי איתו קצת, שיתפתי אותו בדברים שאמרתי רק לפסיכולוגית שלי, אמרתי דברים שאני חושב.ת שלהגיד אותם לפסיכולוגית שלי לקח לי כמעט שלושה חודשים אם לא יותר, ויש דברים שאני חושב.ת שאמרתי לו שלא אמרתי לה (אין לי מושג איך זה קרה)..
דברים שהייתי בטוח.ה שכל אדם אחר יצטרך לאיים עלי עם אקדח כדי שאגיד אותם, הוא "שידר איתי על אותו גל" .. הוא הבין נורא מהר מול מה הוא יושב..
הכול פשוט זרם לי מהפה, הצלחתי לדבר את הרגשות שלי בצורה כל כך טבעית.. בחיים לא דיברתי את הרגשות והתחושות והמחשבות שלי בכזו אמת וקלות..
הוא אמר שבפעם קודמת שניסיתי לדבר איתו התנהגתי כמו ילד.ה בכיתה ו', שאי היה אפשר לדבר איתי בכלל,שהתפתלתי וזזתי ורק חיפשתי לברוח, שהילדה שהייתה איתי בפעם הקודמת הייתה צריכה לדבר בשבילי, ושהוא חושב שמה שהיה שם בפעם הקודמת היה די נורא.. ושהיום (באותו יום שדיברנו) הוא רואה מולו אדם אחר לגמרי.
הסתכלתי לו בעיניים כשדיברתי, נשמתי, אמנם רעדתי בטירוף אבל היה אפשר לדבר איתי, עניתי לו, ניהלתי שיחה ולא ברחתי.. הוא אמר שהוא ראה שיש עם מי לדבר, יש לי מילים, אפשר לנהל שיחה.. " זה מדהים, תראה/י מה קרה לך, נשמת שניה, והצלחת לדבר, אני כבר מרגיש שמשהו השתנה בך"

(בלב ידעתי שהתשובה לזה היא שהרגשתי שאם אני לא אנסה לדבר איתו שוב אני אתחרט על זה לעוד הרבה זמן, אז פשוט ניסיתי ככל יכולתי להשתיק את החרדות וגלי הדיכאוניות שהציפו אותי (כמו בכל אינטרקציה אחרת בחיים שלי) )

הצלחתי לדבר..הוא לא התייאש מהדקות הראשונות של השתיקה המפוחדת שלי, ואחרי כמה דקות משהו השתחרר, הצלחתי להרגיש את הריאות שלי נושמות שוב, ממש הרגשתי את השקט.
כמובן שזה נורא הבהיל אותי והתחלתי לרעוד עוד יותר, ואני יודע.ת שהוא שם לב לזה, אבל הוא התעלם באלגנטיות והמשיך לדבר..
לקראת הסוף, לטעמי די ברגע שבו התחלתי להרגיש שיש לי עוד משהו להגיד,קצת אחרי שדיברתי על דיכאוניות ופסימיות בכל אספקט בחיים שלי, הוא הוציא מהתיק שלו ספר שנקרא "האי אפשר" הוא נתן לי אותו ואמר " קח.י, זה ספר די אופטימי, תסתכל.י בו, כשתסיים.י שים.י אותו במשרד של המנהלת, אני אמור לבוא לשם השבוע" ואני פשוט הרגשתי שכל העולם קפא, ואני ישבתי שם עם הספר ביד, והוא עמד בערך מולי ואני פשוט הרגשתי שזה היה פרק זמן כל כך ארוך שפשוט הסתכלתי עליו במבט מבוהל.. ואז הוא פשוט הלך.

אני לא יודע.ת אם אי פעם אראה אותו שוב כי זה היה המפגש האחרון של הסדנה... אבל החלטתי לקרוא את הספר (שהוא די ספר ילדים) וכשסיימתי, לא ידעתי מתי הוא מגיע לקחת אותו, אז החלטתי לכתוב על פתק קטן שהייתי שמח.ה לדבר איתו שוב, ושאם נוכל ליצור קשר דרך המחנכת שלי או דרך המדריך השני (שיש לו את המספר שלי כי כתבתי לו משהו) אני יותר מאשמח ליצור קשר.

ועכשיו אני לא יודע.ת מה לעשות, כי מצד אחד לדבר איתו היה אחד הדברים שהרגישו לי יותר נכונים בחיים, ואני ממש ממש ממש רוצה לדבר איתו עוד, ומצד שני זה גם נראלי נורא מוזר שאני שוקל.ת לנסות לראות אם במקרה יש סיכוי שהוא מטפל פרטי, ואם כן אני חושב.ת שאשמח ללכת אליו, אבל זה ממש מוזר.. ורק לחשוב על זה גורם לי לרצות לקבור את עצמי..וחוץ מזה, הפסיכולוגית שלי, שהיא ממש סבבה (אני לא באמת יודע.ת להגיד אם היא טובה או לא כי אני לא באמת יודע.ת איך או מה אמור להיות בטיפול פסיכולוגי..)

עם המדריך השני גם יצא לי לדבר אבל פחות, וגם אותו היה לי יחסית יותר קל לשתף בכל מיני דברים, אמנם פחות קל מאת המדריך הראשון, אבל עדין יחסית קל..יש לי את המספר שלו (של השני) וכתבתי לו הודעה כל כך ארוכה שבסופה שאלתי אם הוא יגיע לבית ספר שוב מתישהו כי הייתי שמח.ה לדבר איתו.

הוא ענה לי שהוא יוכל להתייחס לדברים שכתבתי בזמן אחר, ועניתי שאני אבין גם אם הוא לא יענה כי יש דברים שאי אפשר להתייחס אליהם.

הוא לא חזר אלי מאז, ואני לא מצליח.ה להירגע.
כמות בפעמים שפתחתי את הווצאפ ביום האחרון עולה על אלף, ואני לא מגזים.ה בכלל, אני פותח.ת אותו כמעט כל דקה מפוחד.ת ומתוח.ה לדעת אם הוא ענה..

מה לעשות..?

אני לא יודע.ת מה לעשות עם עצמי.

אני לא יכול.ה לישון, ואני בקושי מתפקד.ת מרוב מחשבות..

שלום ,

אני סובלת מחרדה כללית והתקפי פאניקה שהתעוררו לפני 6 שנים לאחר תאונת דרכים.

אני מטופלת בשנתיים האחרונות בפריזמה 40 מ"ג ליום וב- 4 שנים שקדמו לכך טופלתי בציפרלקס 20 מ"ג ליום.

בתקופה האחרונה אני מאוד מאוד לחוצה משינויים בחיי ובחרדה לגבי מקום העבודה שלי.. וזה במקביל להיותי חרדה תמיד. ביום חמישי האחרון, כלומר לפני יומיים, עברתי גסטרוסקופיה. במסגרת הטשטוש נתנו לי שני חומרים דרך הוריד: propofol ו- 2mg של midazolam הפרוצדורה עברה בשלום אבל מאז שהתעוררתי אני מרגישה תחושה של ניתוק מעצמי ופשוט לא מחוברת.. ואפילו כשאני מדברת בטלפון עם הבחורה שאני יוצאת איתה כבר כמעט שנה ( היא גרה בחו"ל) אני מרגישה פתאום שאני לא מרגישה כלום.. ועד לפני יומיים אני יכולה לומר בוודאות שהרגשות שלי כלפיה היו מאוד מאוד חזקים ושלגמרי הייתי מאוהבת כבר תקופה ארוכה.

מה למען השם קורה פה? האם זה יעבור ?

תודה רבה.

שלום לך
זה יהיה קצת ארוך אבל אני חייבת לפרוק
אחי בן 22 מאז ומתמיד בעייתי מאובחן בהפרעות קשב וריכוז היפראקטיבי כמעט ולא טופל בתרופות חוץ מפסיכולוג ופסיכיאטר.
עזב את בית הספר בכיתה י ונשאר ללא מסגרת אבי ואימי שהתאישו להתמודד איתו הרימו ידיים וכך אני לקחתי אחריות לשמור עליו במקומם סוג של מחויבות שאין לתאר אפילו הסובבים אותי נוזפים בי שאני מגזימה בזה שמצב הרוח שלי מאוד אבל מאוד תלוי בצרות שהוא מביא איתו עד כדי התמוטטות רגשית .
בגיל 18 היה השיא הוא התחיל לעשן חשיש , הוא רכש מכשירי טלפון ולא שילם והצטבר עליו חוב לא קטן , מצאתי את עצמי רצה מחברה לחברה להתחנן שיחסמו אותו מלקבל מכשירים לא רציתי שיהרוס לעצמו את החיים על שטויות נעורים . עשיתי את המקסימום עד שסגרנו לו את החוב .
אבל הוא בשלו . עזרתי לו לקנות סירה קטנה כדי לעבוד בה שקצת ישתכם , לפני שנה וחצי היה בכלא על עבירה , אחרי 6 חודשים יצא בן אדם חדש רצה לעבוד אפילו נסע לחול כמה פעמים , ואני שילמתי לו את הכנס של העבירה במלואו.
אחרי שקצת התחלנו לבטוח בו אבי פתח תיק מס' זעיר בשמו הוא רצה לסדר לו עתיד יותר טוב , הוא שיכנע את אבי שישלם לו על עיקול שהיה לו בבנק ואחרי כמה ימים ספורים הוא נהיה בנאדם אחר הוא התחיל לדבר על הלוואה שהוא רוצה לקחת מהבנק שמעתי גם שהתעניין במכשירי טלפון "מקווה מאוד שעדיין לא עשה טעות ורכש "
אני שבורה מאוד אני תוהה איך בן אדם יכול כל פעם לסגל לעצמו התנהגות שונה פעם הוא אומר בחיים לא אכנס לחובות פעם בפעם אחרת הוא מדבר על כספים שהוא לא יכול להרשות לעצמו ומה שעוד יותר אוכל אותי שאחרי כל החובות שלקחתי על עצמי והתאמצתי לשלם עבורו הוא שוב רוצה להסתבך מה זה אומר עליו אני מרגישה שיש לו הפרעה נפשית שהוא לא שולט בהתנהגויות שלו שהוא אפילו לא מעריך ,, מה זה אומר עליי ?? איך אפשר להתנתק מתחושת המחויבות הפחד בכל פעולה שהוא עושה אני כלכך רוצה להיות אדישה יש לי שני ילדים וזה הורס לי איכות החיים אפילו אנשים סביבי מעירים לי שאני צריכה להניח לו .
אני בת 27
מתנצלת על האורך

היי ליטל.
אני לא עובדת כבר הרבה זמן הרבה בבית מקבלת ביטוח לאומי שגם ככה הם בקושי עוזרים לי טיפולים נפשיים לא עזרו לי בכלום זה רק מעצבן אותי יותר חוץ מטיפול פסיכולוגי שקיבלתי פעם הייתה לי פסיכולוגית נפלאה שעזרה לי אבל זה היה לפני כמה שנים הרגשתי יותר טוב ועזבתי. אני כן מרגישה טוב יש לי חיים טובים משפחה מקסימה ותומכת אך לפעמים קורה לי שעם עונים לי אני ישר מתרגזת עונה לכל מי שנמצא מסביבי ועם עונים לי יותר אני ממשיכה לענות בעצבים ואחר כך נכנסת לחרדות. לפעמים החרדות נמשכות עשרים דקות כי אני כן יודעת להרגיע את עצמי מצד אחד אבל מצד שני החרדות יכולות להיות לי יום שלם ואז אני גם מצטערת שעניתי לאותם אנשים ונכנסת לפעמים ליום שלם לחרדות ואחרי יום אני חוזרת לעצמי כאילו לא קרה כלום. ליטל יקרה אשמח עם תוכלי לתת לי עצה על טיפ לשליטה עצמית אני כל כך אשמח אפילו ספר מסוים עם את יודעת שאני יכולה לקרוא על השיטות האלה אני אשמח למרות שמצד אחד אני עוזרת לעצמי לבד אבל מצד שני אין לי שליטה על עצמי מידי פעם ואני כרגע לא במסגרת פסיכיאטרית פסיכולוגית את פעם עזרת לי מאוד בפורום אני לא זוכרת על מה אבל בזכותך הרגשתי יותר טוב אחרי שכתבת לי. אני ממש אודה לך ליטל את תעשי מצווה גדולה עם תוכלי לתת לי עצה איך להתגבר על שליטה עצמית אני מאחלת לך סוף שבוע נפלא וממש תודה מכל הלב ומקווה על הטיפ לשליטה עצמית זה יעזור לי מאד וכל הכבוד על העזרה שנתת לי לפני הרבה זמן בפורום ערב נפלא ושוב תודה ליטל יקרה
אגב בטיפול פסיכיאטרי וכדורים אני לא מאמינה ולא רוצה. עם אפשר איך להתמודד על טיפ לשליטה עצמית בעצבים וחרדות אשמח

שלום וברכה!

ברצוני לשאול: אני סובל מזה שנים רבות (למעשה, תופעה זו מצויה אצלי כבר מגיל הילדות!) מתופעה בתחום הנפש / הפסיכולוגיה: פעמים רבות ומידי יום ביומו אני מוצא את עצמי, במיוחד כאשר אני נמצא ללא חברת / נוכחות אנשים / חברים וכד'..., מדבר על עצמי וממש מנהל שיחות עם עצמי ועם דמויות דמיוניות שאינן מצויות בפועל בשטח / במציאות הממשית והיום-יומית.
*
שאלותיי בנדון, הן:

א. האם ישנו הסבר מקצועי נפשי / פסיכולוגי / פסיכיאטרי לתופעה שתיארתי כאן (שאני סובל ממנה מידי יום ביומו) - וא"כ - מהו ההסבר (המקצועי) לכך?

ב. כיצד ביכולתי לטפל בתופעה מבישה, בלתי-נעימה ומציקה זו? לאילו אנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה ו/או הפסיכיאטריה ביכולתי לפנות בנדון ע"מ לקבל טיפול מקצועי הולם ומתאים לשם צמצום ואולי אפילו - היעלמותה של תופעה בלתי נעימה זו?

בברכה רבה ובתודה מראש!

מאיר

היי
הכל התחיל לפני חצי שנה
לאחר פגיעה רגשית שעברתי מבן זוג לשעבר,הדחקתי והכל התפוצץ לי בפרצוף.

אחרי זה משום מה התחלתי להתנהג כמו מכונסת בעצמי. ומאז הפכתי לחסרת מוטיבציה.

מאז הפסקתי להינות ממה שהייתי עושה בעבר מרגישה מנוצלת וזה מוריד לי את חוסר הבטחון העצמי שלי.

אין לי את האומץ ליצור קשר עם גברים מרגישה שלא אוהבים אותי ובכלל אין לי מוטיבציה לשום דבר.

ואני מפסידה הרבה בחיים בעקבות זאת.

אני במצוקה כרגע

אין גם על מי לסמוך גם לא משפחה וחברות.

שאני מתחילה לספר לחברה מסוימת היא מנצלת זאת לרעתי כאילו היא מעלי.

אשמח לעצה

שלום,
אחותי נשואה לגבר שכל משפחתי אינה אוהבת /סובלת..מעולם לא טענה שלא טוב לה ותמיד מהללת אותו בתור בעל ואבא טוב .
אני והיא בקשרים טובים אך לפני כמה שנים שאלה אותי מדוע הפסקנו לצאת יחד זוגות ,אמרתי מאוד בעדינות (מאוד רגישה)שאנחנו שנשאר תמיד אחיות אך איתו אני ובן זוגי פחות ..רציתי לפתוח איתה ולהסביר לה מדוע אך אינה רוצה לשמוע.
אציין שהוריי לאורך כל השנים שהם יחד כ- 10 שנים אינם חוסכים ממנה את דעתם עליו,כל מי שמכיר אותו טוען בדיוק כפי שכל משפחתנו אומרת אך כל עוד לא מתלוננת מנסים לשמור על הקיים.כאשר נפגשים אצל ההורים איתו זה שלום שלום וזה הכל
אני ומשפחתי כבר לא מנסים ליצור איתו קשר משום שהרמנו ידיים ממנו והיום כבר אין לי בעיה עם זה .אציין שאנחנו לא הולכים אחד לשני הביתה כי מבחינתי זה סבל להיות בסביבתו והם לא באים כי היא מבינה שחברים כבר לר נהייה,מיותר לציין שאימי אוכלת את הלב לעצמה ולכל אחיי למרות שיודעת שכולנו צודקים לגביו ורוצה שרק נהיה כולם ביחד כאחים,כמה שאני מסבירה לה שלא חייבים תמיד להסתדר עם כולם אינה חיה עם זה בשלום.הזמן היחיד שכולנו נפגשים איתו זה כאשר יש מפגש אצל הוריי.אחותי זרקה לי לפני כמה ימים שהיא לא מבינה מדוע אנו לא רואים או מנסים להכיר אותו ולהבין שהוא אדיר...כבר 10 שנים אנחנו מנסים ותמיד מגיעים לאותה הבנה
מסתבר שהגמל אינו רואה הדבשת ואהבה היא אכן עיוורת .בגדול קשה לכל האחים שהמצב כזה אך השבוע שוב אמרתי לה שאני מוכנה לשבת איתה ב4 עיניים ולומר את אשר על ליבי והיא מסרבת כמובן.איך ממשיכים שיהיה נחת להורים ובסך הכל נחמד.
(הוא,קמצן,נצלן,כדאיניק,נכה ריגשית,לא נותן כבוד לאחותי ולהוריי ואינו יודע לתת גבולות לילדיו ועוד ועוד.)אשמח לדעתך ותודה על ההשקעה והנתינה שלך שרון.

שלום,

ההורים שלי לא בקשר טוב גרושים ודווקא עם אמא שלי שיש קשר טוב יותר הרבה פעמים מוביל אותי לכעס נורא גדול ורצון לפגוע ולהכאיב לה.. אז במילים זה לא ממש עוזר היא סוג של ראש בקיר אז אני פשוט חותכת ולא עונה לשיחות ונעלמת..

הבעיה שיום יומיים זה נסבל אך ברגע שאני רואה עוד ועוד שיחות מאמא שאיני עונה להם אני מתמלאת בכאב בעצמי.. בתחושה של סטרס שמשהו משמעותי מאד חסר, בעצבות כבדה וירידה בכוחות כאילו משהו נכנס למצב הישרדותי- כמה שפחות לחשוב ורק לפעול בחיים בלי לחשוב על רגש , על אחרים

אמא שלי אף פעם לא מרוצה, היא אמא טובה סהכ אבל לא משנה מה נעשה היא לא מרוצה, משהו בה דפוק בלי קשר אלינו.. כל פעם יש לה כמה מילים ששוב מפרקות הכול, ובין כה הדבר הזה עדין

לא לבוא לארוחת שבת, להתנתק ממקור תומך עוד תקופה של נתק מי יודע לכמה זמן :(

לא רוצה לקרוא לזה דיכאון בשביל לא לברוא מצב...

היי, הייתי בעבודה ופוטרתי ממנה בגלל איחור של 3 דק בבוקר אחד, זה היה בהפתעה ואחר זמן ככה חשבתי שזה היה תירוץ וחיפשו לפטר אותי...

אני מבחינתי הייתי טוב והייתה דינאמיקה בין העובדים מאוד טובים

עכשיו אני מחפש עבודה ולא ממש מוצא, מנסה להשווות כל משרה לקודמת שהייתה אולי בכדי להשיג תיקון או פתרון של הדברים שנגדעו. משווה בין השעות, מה התפקיד שלי, אם יכולה להווצר שם מערכת יחסים שתיתן לי משמעות מוספת וחשובה מאוד בשבילי .. והרבה מאוד פעמים פוסל

בינתיים יש לי מלא זמן פנוי, והפרדוקס הוא שדווקא אז אני לא מספיק כלום ורק ישן, השעון הביולוגי שלי נדפק לסדר של זמנים אור יום וחושך, אפילו להתאמן בחדכ אני כבר לא הולך, גם לא ממש מחפש עבודה ודי שקוע ביכולות פיזיולוגיות שאבדו בגלל חוסר בשימוש, באי חשיפה לאור יום בימים של שמש , לא מבצע מטלות, לא מחפש ממש אקטיבית מקום אחר לעבודה..

אז מה עושים? אני לא מחפש רחמים או קיבוע של המצב, אני יודע שברגע שאתחיל במקום חדש ויהיו לי שם אינטראקציות טובות מעבר רק לעבודה עצמה זה יסדיר הכול, בוקר זה בוקר אחכ עיסוקים אחרים של אחר העבודה..

ובכל זאת מה לעשות כרגע, משהו שיתן לי מוטיבציה כי היא אבדה בחוסר סדר הזה ...??

יום מקסים

אשמח עם תסכימי ואני ממש מבקשת איך אני יכולה לקום אופטימית להיות אופטימית ושמחה ביום יום למרות כל הבדידות הדיכאון שאני מרגישה כרגע אני רוצה לקדם את עצמי בגלל זה גם ביקשתי אתרים באינטרנט או קישור לאתר מסוים אבל באמת זה חשוב לי אשמח מאד לעזרתך בפורום נכון זה חריג אולי לכתוב כזה דבר בפורום אבל אני ממש אודה לך.
מאחלת לך שנה אזרחית טובה ומקסימה

שלום רב.

אני בודדה וחריגה חברתית יש לי לקות למידה, אין לי חברים אני כבר לא צעירה לא נשואה ואין לי ילדים. המצב הזה מאד כואב לי וקשה לי לקבל את זה שאני לא כמו כולם. ניסיתי כל מיני דרכים בכל מיני מסגרות גם במסגרות פסיכולוגיות אבל זה לא הלך משום מה. אשמח כעזרה לעצמי אולי יש אתרים באינטרנט שאני יכולה לקרוא על מיומנות חריגות יש לי גם חרדה חברתית נוסף לכל,דווקא אני מעדיפה אתרים באינטרנט לפני שאני אחשוב עוד פעם עם לדבר עם הרופאת משפחה שלי בקשר לטיפול רגשי אני מחפשת אתרים להתמודדות עם בדידות חברתית חריגות ודיכאון יש לי משבר נפשי בזמן האחרון אפילו אין לי עם מי לדבר בטלפון מבחינה חברתית. משפחה תומכת יש לי בית נהדר הכל טוב חוץ מדבר אחד שזה חוסר חברה חרדה חברתית אני גם לקוית למידה אשמח עם תוכלי להפנות אותי לאתרים שאת מכירה כדי לקרוא על הנושא וגם אולי עם את יכולה לתת לי קישור לאחד האתרים. זה מאד חשוב לי אני ממש אודה לך על זה אני ממש מברכת אותך ומאחלת לך שנה אזרחית נפלאה תודה מכל הלב