פורום פסיכולוגיה

שלום ירדן.

הרס עצמי, על כל דרכי הביטוי שלו, הוא התרחשות משמעותית מאוד, ובפרט כאשר ההרס העצמי מחובר למשבר וסבל נפשי כפי שאת מתארת. להרס עצמי כדאי להקשיב בדרך כלל כמו לתוכן, סיפור נפשי, המספר לאדם על עצמו דבר מה מהאזורים הפחות מודעים וידועים של הנפש. כך, למשל, הרס עצמי עשוי לספר על אזורים של שנאה עצמית, על חוויות עבר של פגיעה בגוף או בנפש וכן הלאה. לאור זאת, הדרך להתמודד עם הרס עצמי היא בדרך כלל פנייה לטיפול פסיכולוגי בו ניתן להקשיב לסיפור שמאחורי ההתנהגות, להקנות לה משמעות ולעבד אותה. במרבית המקרים השיח הטיפולי סביב התנהגויות ההרס העצמי מסייע גם בתהליך הפרידה מהן וגם בהיבטים רגשיים נוספים המושפעים מההיבטים הלא מודעים שגרמו להרס העצמי. מאחר ואת מתארת תקופה ממושכת של התנהגות שאת חווה כהרסנית ובעלת השפעות שליליות, נשמע לי שכדאי לשקול פנייה לטיפול באוריינטציה פסיכודינמית.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול פסיכודינמי להייעצות ובחינת טיפול

שלום שושנה,

נשמע שאת מודאגת מחברתך ורוצה לתמוך בה באופן מיטבי. את צודקת שלא ניתן להכריח אדם לפנות לטיפול, וזה באמת משהו שצריך להגיע מתוך המובטיבציה שלה. חשוב שלא ללחוץ עליה ולדון איתה על כך באופן עדין ולכבד את הקושי שלה או חוסר הרצון שלה לבקש עזרה. כדאי לנסות ולפתח שיח עדין וסבלני, שמכיל את העובדה שהיא לא מרגישה בכך צורך. חשוב לזכור, שיכול להיות שלמרות שאת מאמינה שזה מה שהיא זקוקה לו, לא כך המצב, ולכבד גם את אי הרצון/אי הצורך שלה, ובמידה וזה כן, לתת לה להגיע לכך בקצב שלה. 

בהצלחה,

יעל 

שלום מישל,

נשמע שעולים רגשות שונים ביחס למטפלת, שאולי מספרים משהו על החוויה שלך בעמדה של ״מטופלת״, וגם על הקשר הספציפי ביניכן. כפי שכתבת את, אני מסכימה שלהעלות את הנושא ואת החוויות הרגשיות שעולות בך מולה, יכול להיות ערך טיפולי רב. אני מעודדת אותך להמשיך ולהביא את החוויה שלך מולה לתוך הטיפול ומתוך כך אני מאמינה שתוכלו להבין טוב יותר מה קורה לך מולה, ואולי גם במצבים דומים אחרים. אני חושבת שהמטרה לא חייבת להיות ״להתגבר״ על זה, אלא לתת לכך מקום, בכדי שתוכלי להפיק משמעות וערך טיפולי מהרגשות שעולים. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך,

נשמע שבתך אינך רואה במצבה בעיה. כמובן שבכדי לעזור לה יש צורך בהכרה מצידה שיש בעיה. חשוב להביא בחשבון גם את האפשרות שמבחינתה זו אכן לא בעיה ולכבד את רצונה וכן את הצורך שלה בפרטיות בעניין זה. בכל מקרה, כדאי להימנע מלתייג את המצב כ״בעיה״ כי זה יכול לייצר התגוננת וחוסר שיתוף פעולה. אני חושבת שמה שכן תוכלי לעשות זה להתעניין באופן פתוח, אמפאטי ובייחוד לא שיפוטי ברגשותיה לגבי העניין ולנסות להבין אם אכן עבורה זו בעיה. במידה וכן, אפשר להציע לה תמיכה, אבל חשוב לשים לב לא ללחוץ עליה או לגרום לה להרגיש שיש לה בעיה כלשהי. הציפיות הסביבתיות ממנה שתצליח להכנס לזוגיות יכולות רק להעמיס עליה במקום להקל עליה. לכן חשוב לתת לה את הזמן שלה להגיע לדברים בעצמה למרות שאת רוצה עבורה משהו אחר, תוך הזמנה עדינה לתמיכה במידה והיא באמת רוצה בכך.

בהצלחה,

יעל  

שלום עומר,

נשמע שאתה מאוד פגוע בייחוד מההקנטות ביחס לגובה שלך, ועצוב לשמוע שבני המשפחה אינם מבינים את זה ולא מצליחים לתת לך תחושה יותר טובה לגבי הגובה שלך. אני בטוחה שמעבר לעיסוק בגובה, תחושת החריגות בתוך המשפחה מחדדת את העיסוק הזה, שנשמע שמייצר פגיעה בביטחון העצמי. לצערי אין לי הסבר לגבי איך קרה שאתה הנמוך, אבל חשוב לזכור שאידאל יופי הינו עניין תרבותי וסובייקטיבי, כאשר אדם יכול להיות נמוך קומה ועדיין להרגיש טוב מאוד עם המראה שלו, ללא קשר לגובה, וזה תלוי גם בתפיסות החברתיות לגבי גובה וגם כמובן שבתפיסה שלו את עצמו בהתאם. אני מאוד מקווה בשבילך שעם הזמן תלמד לקבל את הגובה שלך ותוכל להסתכל עליו לא כפגם פיזי, אלא כעובדה קיימת שלא גורעת מהמראה הכללי שלך. אני מבינה שכרגע ובטח בייחוד בגיל ההתבגרות, זה קשה ליישום, אבל מאחר ואין איך לשנות את הגובה שלך (אלא אם תגבה עוד), מה שנותר הוא ללמוד לאט לאט לאהוב את עצמך כפי שאתה, למרות שאתה נמוך יותר. אין סיבה ממשית להאמין שיש ייתרון למי שגבוה יותר (אלא אם הוא בוחר במקצוע שדורש גובה). נשמע שבני המשפחה שלך גבוהים במיוחד בייחוד ביחס לממוצע בחברה הישראלית, מה שכנראה הופך גם אותך לשונים מחוץ לסביבה המשפחתית. כל אחד והשונות שלו... 

בהצלחה,

יעל 

שלום רועי,

נשמע שאתה מרגיש קושי משמעותי בתקשורת עם הוריך, ושקושי זה לא מאפשר לך לבטא את המצוקה שלך ולהיתמך רגשית על ידם ומותיר אותך בחוויית בדידות מולם. בהתחשב בכך שאתה מתמודד עם סימפטומים פוסט טראומטיים, אני תוהה אם אתה מקבל תמיכה רגשית מקצועית. במידה ולא, אני מאוד ממליצה לפנות לקבלת עזרה נפשית מקצועית. במסגרת טיפול נפשי תוכל גם לבחון את הסוגיות שהעלית כאן ביחס לקשר עם הוריך, וכן להיעזר בטיפול בכדי לנסות ולהבין האם וכיצד תרצה לנסות לשתף אותם ולהיעזר בהם. בכל מקרה, חשוב שלא תישאר לבד עם החוויה הרגשית שאתה מתאר ושתקבל תמיכה משמעותית יותר. 

בהצלחה,

יעל

תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול נפשי להתייעצות ובחינת טיפול

שלום מיכאל,

נשמע שעולה שאלה לגבי תלות בתוך הקשר הזוגי, ואתה תוהה כיצד תלות זו עשויה להשפיע על הקשר בעתיד. לצערי אין לי מספיק מידע בכדי לתת תשובה ברורה לגבי הסכנות, אך מאחר ונשמע שאתה מוטרד מכך, הייתי ממליצה לך להעלות את הנושא מול בת הזוג ולנסות להבין את החוויה שלה, וכן את הצורך לכתוב לך הודעה שכזו בכל יום. אולי אין בכך סכנה וזו רק דרך לבטא את אהבתה, אך ייתכן שהודעות אלו מגיעות מתוך מצוקה מסוימת שהיא חווה. אולי מצוקה זו קשורה בקשר ואולי קשורה גם בגורמים רגשיים של בת הזוג. בכל מקרה, מה שחשושב זה לנסות להקשיב לאיך הודעות אלו גורמות לך להרגיש, ולנסות לשתף אותה בחווייתך. במידה וזהו קשר משמעותי ורציני, ואתה מרגיש שהודעות אלו מסמנות משהו יותר משמעותי שמתרחש בתוך הקשר, אולי תוכלו לשקול גם את האפשרות של פנייה לטיפול זוגי בהמשך בכדי שתוכלו לפתוח ערוץ תקשורת יותר פתוח ומעמיק. 

בהצלחה,

יעל 

תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול זוגי להתייעצות ובחינת טיפול

שלום,

אני מבינה מדבריך שאתה חווה תחושה שקולך אינך נשמע ושקיימת ציפייה שתיענה לדרישות הסביבתיות גם אינן מתאימות לך. אני חושבת שאתה מתאר קושי לעמוד על שלך ולהציב גבול, כאשר אתה מגיע למצב בו אתה צובר כעס בתוכך שלבסוף מתבטא בהתפרצות. לצערי אין לי עצה פשוטה בעניין זה, אבל אני חושבת שבאמצעות טיפול רגשי בו תוכל לבטא ולהבין יותר לעומק את החוויה שלך באינטראקציות מסוג זה, וכן תוכל להיעזר ולקבל תמיכה כיצד להתמודד עם מצבים מסוג זה.

בהצלחה,

יעל 

תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול נפשי להתייעצות ובחינת טיפול

שלום נגה,

איני יכולה להמליץ על פסיכיאטרים או על אנשים מקצוע ספציפיים בפורום זה. אני מאמינה שתוכלי לחפש דרך גוגל או דרך האתר של הכללית. בנוסף, את מוזמנת לחפש באינדקס של בטיפולנט מטפלים ואנשי מקצוע בקריות.

בהצלחה,

יעל

שלום איתמר,

נשמע שאתה מתמודד כבר שנים רבות עם קשיים בתחומים שונים, כאשר נשמע שיש לקשייך הרגשיים בסיס הקשור בסביבת הגדילה ובחוסר בדמויות הוריות תומכות ומכילות. משמע לשמוע שאתה מרגיש שלמרות הכל יש לך בסיס חזק. אני מבינה שהחוויות שחווית גרמו לך להרבה מצוקה ולתחושת ייאוש שהצטברה לאורך השנים. מאחר והמצב הינו מתמשך, אני לא בטוחה שמעבר למקום חדש יפתור את הכל. הייתי ממליצה דווקא להתחיל בטיפול נפשי מעמיק, בו תוכל לקבל תמיכה משמעותית ומסגרת מכילה, מתוכה ניתן יהיה להתחיל לעבד את חוויות הילדות וכן את החוויות האחרות לאורך חייך שגרמו לך למצוקה. אתה עדיין צעיר וכל החיים לפניך, אל תתייאש וחפש עזרה מתאימה. אינך צריך להישאר לבדך עם כל החוויות והתחושות הללו. 

בהצלחה,

יעל 

תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול נפשי להתייעצות ובחינת טיפול

שלום טל, 

העלאה של תכנים טראומטיים בטיפול יכולה בהחלט להיות מאוד מציפה ולהעלות התמודדויות מורכבות. עם זאת, באמצעות תמיכה רגשית נכונה וצמודה, העלאה זו של תכנים טראומטיים אמורה להביא עם הזמן להטבה ולשיפור. יש חשיבות לאופן בו העלאה זו של תכנים נעשית וכמובן שיש חשיבות עצומה לקשר עם המטפל/ת ולתחושת ההחזקה שקיימת בטיפול. אני מצטערת מאוד לשמוע שזו היתה החוויה שלך בטיפול. אני מציעה לך לפנות להמשך טיפול בהקדם בכדי לא להישאר לבד עם הצפה זו. אני מבינה שהטיפול הנוכחי לא נתן מענה מתאים, אבל אני מאמינה שאפשר למצוא מטפל/ת שיוכלו לתמוך באופן שיספק אפשרות לעבד את התכנים הטראומטיים ולהתקדם לקראת ריפוי נפשי. למרות החוויה הקשה, אני ממליצה לא לוותר ולא לאבד את התקווה שניתן להיעזר במטפל לעיבוד טראומה באופן מוצלח יותר.

בהצלחה,

יעל 

שלום רונן,

הפרעת אישיות אינה תופעה חולפת שצצה פתאום, אלא מצב מתמשך לאורך החיים, לו יש סימנים מוקדמים גם הרבה לפני האבחון. האישיות מתגבשת לאורך ההתבגרות, ובחיים הבוגרים לא מתקיים שינוי אישיותי מהותי. כמובן שבאמצעות טיפול נכון ניתן לתמוך בהפחתת הסימפטומים או ההתנהגויות הקשורות בהפרעה ולהביא להטבה ולשיפור משמעותיים באיכות החיים, אבל בכל מקרה, זהו מצב איתו אדם לרוב יתמודד לאורך חייו. 

טראומה בהחלט יכולה לגרום לסימפטומים מסוימים ואף להעלות סימפטומים פוסט טראומטיים, או לגרום להפרעה פוסט טראומטית, שבהחלט יכולים לפגוע ברמות תפקוד שונות, אך טראומה או אירוע חיים מטלטל יחידים אינם הגורם לשינוי אישיותי. האופן בו אדם יגיב לאירוע טראומטי בחייו הבוגרים יכול להיות קשור כמובן למבנה האישיותי שלו כאשר לעתים נראה שהטראומה ״הציפה״ מורכבויות אישיות שעד כה היו חבויות יותר. 

בהצלחה,

יעל 

שלום שרון,

נשמע שבתך עוברת משהו בתקופה הנוכחית, ושהתנהגותה מסמנת איזשהו קושי איתו היא מתמודדת. ייתכן והוא קשור אליכם, או אליך, וייתכן שלא, אבל בכל מקרה, כנראה שמשהו מעסיק אותה וגורם לה לחוסר סבלנות. אני מאמינה שהתנהגות אף פעם אינה סתם התנהגות, ושאם היא מתנהגת באופן מסוים זה יושב על איזשהו קושי. אני מציעה לנסות לדבר איתה בצורה מאוד עדינה, עם דגש על עמדה שאינה שיפוטית או מאשימה, ולהזמין אותה לשתף האם משהו מעסיק או מטריד אותה, האם יש משהו שהיא כועסת עליו, או האם יש משהו שאפשר לעשות אחרת בכדי לתמוך בה כרגע. אני חושבת שהזמנה לשיח באופן עדין תוכל לתמוך באפשרות שלה לבטא את רגשותיה ולדבר עליהם, במקום להתנהג אותם. ייתכן שהיא תהדוף את הניסיון, אולי מתוך קושי לשתף. כדאי לכבד את חוסר הרצון לשתף, לצד הזמנה פתוחה לשיח. בכל מקרה, כדאי להימנע מתיוג שלה כ״קשה״, מאחר ואם היא תרגיש שחווים אותה כקשה ייתכן והיא תתבצר עוד יותר בעמדתה מאחר והיא תרגיש מותקפת ותכנס למגננה. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך,

אני מצטערת לשמוע שזו החוויה שלך. כמובן שטיפול אמור להיות מרחב מכיל ומוגן בו אפשר לספר דווקא על החוויות הכי אינטימיות, מביכות או קשות. עם זאת, לעתים מתקיים קושי להרגיש בנוח לספר, וכדאי לבחון האם מדובר במשהו שמגיע מתוך הקשר הספציפי הזה, או שזו איזושהי חוויה שאת מסתובבת איתה באופן כללי. מדבריך נשמע שהחוויה דווקא מולה היא כזו. כמובן שיהיה חבל מאוד להמשיך בטיפול בו את מרגישה שאינך יכולה לשתף, אבל מצד שני, אני מציעה לך לנסות לבחון האם באמת מדובר בבעיה במטפלת עצמה, או באיזשהו חשש שאת מביאה איתך לטיפול. ייתכן גם שמדובר בשניהם כמובן. אולי תוכלי לנסות להעלות את הנושא מולה, אם את מרגישה בנוח, להגיד לה שאת חוששת להעלות נושאים מסוימים, ולראות אם היא מבינה ותומכת באפשרות שלך להרגיש יותר בנוח. בכל מקרה, חשוב לא לוותר, כי אם יש דברים שאת מרגישה שאת שומרת בתוכך, כדאי מאוד למצוא את המקום בו תוכלי לשתף בהם ולא להישאר לבד עם המטען הזה. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך.

חרדה חברתית אשר מלווה לאורך שנים נוטה, כפי שאתה מתאר, להשפיע על היבטי חיים רבים ובפרט על היכולת ליצור קשרים מהנים ומספקים. מאחר וחרדה חברתית, ובפרט כאשר היא מתמשכת, נוטה להתעורר על רקע גורמים רגשיים שברובם אינם מודעים, ולהיות מלווה בדפוסי חשיבה והתנהגות עיקשים וקשים לשינוי- אני ממליצה לא להסתפק ביוטיוב ובעזרה עצמית אלא לפנות אל טיפול פסיכולוגי בו תוכל לעבד ולזהות את גורמי החרדה ולרכוש כלים יעילים להתמודד עמה. ניתן לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי המטפל באופן יעיל ומהיר יחסית בסימפטומים של החרדה, או לטיפול פסיכודינמי שמטפל בגורמי העומק העומדים בבסיסם ויכול להיות ממושך יותר אך גם לשפר ולסייע בתחומי חיים נוספים.

ליטל