פורום פסיכולוגיה

שלום אוריה. 

נשמע שאת מבינה היטב את הקושי של בנך ואת העובדה ששינוי דרמטי כל כך בשגרה מביא איתו גם אי שקט וירידה ביכולות ובאיכות ההתנהגות, אך קשה לך להתבונן גם על עצמך בעין סלחנית ולהבין שבעתות כאלו של לחץ ואי ודאות כולנו, ולא רק ילדים, עשויים לתפקד פחות טוב. לכן אני חושבת שכדאי, קודם כל, לנסות ולשחרר את עצמך מרגשות האשמה ו"לסכם" עם עצמך שכך זה יהיה בתקופה הקרובה- גם הצלחות, קרבה ותפקוד הורי מצוין וגם "נפילות". גם שלך וגם של הילדים. בהתאם, כדאי להתמקד במספר היבטים. ראשית, לנסות להכין "פתרונות חירום" למצבים בהם את מרגישה שאת "על הקצה", מתוך הכרותך איתך ועם בנך. פתרונות אלו יכולים להיות "חיבוק איפוס", פסק זמן של הקראת סיפור או פעילות מרגיעה ובמידת הצורך אפילו הפסקת טלוויזיה קצרה שתאפשר רגיעה ומנוחה- העיקר הוא לזהות שאת/ילדייך על הקצה ולנסות לעצור בזמן. היבט נוסף הוא היבט ה"תיקון"- אם זיהית שלא פעלת נכון לאורך היום אמרי לבנך בכנות ובענייניות, בלי אשמה ובלי התנצלות מוגזמת, שהיה לכם יום קשה וגם את התרגזת יותר מדי, אבל מחר תנסו ביחד שיהיה יום רגוע וטוב יותר. כמו כן, חשוב מאוד לשקף לבנך את הבנתך את קשייו, ולהבהיר שאת מבינה שקשה לו והמצב מבלבל עבורו (שימי לב, אגב, שהצעת לו הסבר מותאם וברור למצב) אך שיש התנהגויות שאינן לגיטימיות.  

ליטל

שלום ליאל. 

מאחר ושאלתך נוגעת לאותו הנושא שהעלתה יעל בשאלה לפנייך, אני מפנה אותך לעיין בשאלה זו. כמו כן, מציעה לצמצם באופן משמעותי את החשיפה לאמצעי התקשורת- כדאי להסתפק בעדכון שנערך בחדשות בערב ולהימנע מעיסוק יתר אשר מעורר חרדה מיותרת. לא קל "להיגמל" אבל יכול להקל עלייך בצורה משמעותית.

ליטל

בנוסף, ריכזנו כאן מידע שיכול לסייע בהתמודדות בתקופת הקורונה

שלום יעל.

ראשית, מצבי אי ודאות ואיום מעוררים חרדה וזה טבעי ומובן שאת מרגישה כך ושקשה לך. השאלה היא באילו אמצעים מתמודדים עם החרדה והאם אלו אמצעים שמקלים ומועילים או גורמים בסופו של דבר לנזק וקושי. לכן, אני חושבת שכדאי לפעול בשני כיוונים. אחד, לבנות לעצמך שגרה, עד כמה שאפשר במצב הנוכחי, אשר כוללת תפקוד בבית, שמירה על קשרים בין אישיים (באמצעים וירטואליים), אימוני ספורט ביתיים וכניסה לתחום ידע או לימוד שיעסיק אותך ויסיח את דעתך (למידת שפה למשל). במקביל, כדאי למצא באינטרנט/לרכוש ספרים המסייעים ברכישת טכניקות התמודדות עם חרדה כמו מיינדפולנס, נשימות וכן הלאה אשר יסייעו לך ברגעים בהם יש עלייה בחרדה.

ליטל

בנוסף, ריכזנו כאן מידע שיכול לסייע בהתמודדות בתקופת הקורונה

שלום לך.

אין חוק יבש בנושא, אך החוק ה"רטוב" של מהות הטיפול אומר, לפחות בעיני, שעלייך לעשות מה שליבך מורה לך.

טיפול הוא קשר עמוק ומשמעותי כל כך, ולא נשמע לי נכון למנוע מעצמך לערוך את תהליך הפרידה כפי שנכון לך.

ליטל

שלום חניתה.

כדורים יכולים להוריד את מפלס ה"סימפטומים" (דיכאון, חרדה וכד') אך לא לטפל בדבר המהותי מהם הם נובעים, ולא בדפוסי התנהגות וקשר. יש אנשים שטיפול תרופתי מלווה עבורם בהקלה משמעותית ואחרים שהטיפול התרופתי אינו תורם להם מבלי שיעברו קודם לכן שינוי רגשי משמעותי. 

בכל מקרה, נשמע ששאלתך נובעת בעיקר מתוך הקושי והפחדים שנלווים ליצירת קשר חדש, ובוודאי בתקופה רגישה וחסר ודאות כמו זו בה אנו נמצאים ובמובן זה, אני יכולה רק להציע להעלות את הסוגיה בטיפול שלך ולבדוק לאן יקח אתכן השיח.

ליטל

שלום חניתה,

כל מטפל/מסגרת טיפולית נערכים כרגע למצב הקיים, כאשר יש מטפלים רבים שמחליטים לעבור למסגרת טיפולית דרך האינטרנט. כך הטיפול לא צריך להפסק, אלא להמשיך רק במתכונת מעט שונה. כמובן שקיימות עוד אפשרויות ולכן הייתי ממליצה לך להעלות את הנושא מול המטפלת ולנסות ולהבין מהי עמדתה בנושא.

בהצלחה,

יעל 

שלום לך,

לצערי לא אוכל לתת תשובה במסגרת זו על מקור התחושה שאת מתארת. כל אחד מגיב אחרת לגילויי אמפתיה, כאשר כמו כל דבר אחר, קיים טווח הנע בין אנשים שמאוד נהנים ומפיקים מכך הרבה נחמה, לבין אנשים שמרגישים כמוך. אני חושבת שמה שחשוב זה לא אם זה נורמלי או לא, אלא שקודם כל תתייחסי לכך כתופעה שהיא לגיטימית ושכנראה נובעת מהתנסויות כלשהן שחווית, שפגעו ביכולת להפיק נחמה מאמפתיה. באופן זה, תוכלי להשתמש בטיפול בכדי לחקור את התגובה שגילויי אמפתיה מייצרים אצלך. במובן הזה טיפול בו מתקיימת אמפתיה הוא שדה מאוד משמעותי לחקירה שכזו, על אף שההתמודדות אינה פשוטה ומעוררת בך רגשות קשים. אני שמחה שאת מתכוונת להעלות את הנושא מול המטפלת, זה בהחלט נשמע לי חשוב ביותר ומשמעותי.

בהצלחה,

יעל 

שלום מיקה,

אני מבינה שחשבתם על העניין לעומק וכמובן על טובתו של בנכם. אני מצטערת לשמוע שאת מרגישה שהחלטותיה נובעות מאגו. בכל מקרה, אם ההחלטה ברורה לכם, כדאי להתמקד בשיח פתוח עם הבן לגבי השיקולים וההבנות שלכם לגבי ההחלטה ולשתף אותו בכל חלק של התהליך. כמובן שאין אפשרות לשלוט על תגובתה של המטפלת, אבל בכל מקרה אני חושבת שכדאי למצוא את עמק השווה ביחס לאופן בו ניתן לסיים את הטיפול באופן מיטיב, כדי למנוע מצב שבו בנכם ירגיש ״באמצע״ או שהוא יחווה את המתח בינכם לבין המטפלת ושכן יאפשר לו פרידה מוצלחת מהטיפול הקודם. אני חושבת שמה שהכי חשוב כרגע זה לשמור עליו מפני המתחים שעלולים לעלות ביניכם לבין המטפלת ולתת לו את ההרגשה שכולם בסופו של דבר רוצים בטובתו גם אם אין ביניכם הסכמה. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך,

כמובן שאנשים ברמות אינטליגנציה שונות יכולים לחוות הפרעות נפשיות דומות וכן לסבול מהפרעת אישיות. איני מומחית בתחום מחקרי זה, אך פגיעה נפשית יכולה להתקיים בכל רמות האינטליגנציה. אדם מבריק יכול להיות מאוד פגוע נפשית וכך גם אדם עם אינטליגנציה נמוכה ביותר. 

בהצלחה,

יעל

שלום מיקה,

נשמע שבנך יצר קשר בעל משמעות עמוקה וארוכת שנים עם המטפלת שלו. אני מבינה מדבריך שהחלטתם באופן סופי, אך אין לי מידע על הסיבות להפסקה. בהנחה שהמטפלת מרגישה שההחלטה לעשות שינוי אינה נכונה, ושעמדתה ננקטת מתוך הבנתה המקצועית ולא מתוך שיקולים אישיים (ואני בהחלט מקווה שזה המצב שכן כך אמור להיות), אני יכולה להבין את אי רצונה להציג את הדברים באופן שאינו אותנטי מול המטופל - שכן האמת היא שאינה מאמינה שיש צורך בשינוי, וייתכן ויש לכך נימוקים מקצועיים מצידה. אני רוצה להאמין שאינה פועל מתוך העקרון של להוציא את עצמה ״טובה״ ואתכם ״רעים״. ייתכן שהיא פשוט רוצה להיות נאמנה לעמדתה המקצועית מול המטופל ואינה רוצה הלציג לו את הדברים באופן שאינו כנה, וזו עמדה אתית ברמה המקצועית. נוסף על כך, אני מניחה שהמטפלת אינה רוצה לפגוע בקשר הטיפולי שנוצר עם המטופל, על מנת שלא יחווה דחייה מצידה, בייחוד לאור העובדה שאכן אינה מאמינה בסיום הטיפול וגם לכך יש ערך עבורו. לגבי תהליך הפרידה, קשה לי לחוות דעה בנושא כמות הזמן אבל בהחלט במצב של קשר טיפולי משמעותי וארוך טווח יש הגיון בתהליך פרידה מעמיק ומתמשך, על מנת לאפשר למטופל לעבד את השינוי - בייחוד לאור העובדה שסובל מאוטיזם ומתקשה להתמודד עם שינויים. 

אני תוהה על החלטתכם לעשות שינוי. כתבת שאתם בטוחים בהחלטתכם ושברצונכם לרענן, אך אני שומעת גם את רצונו של בנכם, שאינו רוצה בשינוי זה. על אף שהוא אינו אוהב שינויים, ייתכן והטיפול מיטיב עמו ברמות שונות ודווקא המסגרת היציבה הזו הנה בעלת ערך עבורו. כמובן שאיני מביעה דעה ולא יכולה לעשות זאת במסגרת זו, רק מעלה שאלות למחשבה.

בהצלחה,

יעל 

שלום רינת,

הייתי שמחה לעזור אבל לצערי אין ספר ספציפי שאני מכירה בתחום.

ליטל

את מוזמנת לעיין במגזין של אתר בטיפולנט, שם תוכלי למצוא מאמרים בנושאים רבים

שלום רונה.

המציאות החיצונית העכשווית אכן מהווה טריגר להתעוררות חרדות קיומיות- חרדות מאובדן היקרים לנו, מאובדן הביטחון שלנו, מערעור העולם כפי שאנו מכירים אותו. לא קל לשאת מצב כזה ומי שאולי רגיש יותר להיבטים כאלו ביומיום עשוי למצוא עצמו סובל יותר בתקופה זו. לכן, מלבד הקפדה על הוראות הבטיחות וניסיון לשמור על השגרה היכן שאפשר, ניתן להשתמש בטכניקות של הרגעה עצמית- נשימות, מיינדפולנס וכן הלאה, אשר מכוונים לנשיאת מצבי חרדה באשר הם. 

בהקשר זה, תוכלי גם לעיין במאמר העוסק בנושא באתרנו- קורונה בישראל

כמו כן, במידה ורמות החרדה גבוהות וגורמות למצוקה עזה ו/או לפגיעה בתפקודך, כדאי לבדוק האם יכול להיות שהחרדה מהקורונה "מגרדת" פצעים עמוקים יותר הנוגעים לתחושות של ביטחון, אמון ואובדן ובמקרה זה לפנות אל טיפול פסיכולוגי שיסייע לך.

ליטל

שלום לך.

נדמה לי שדרך "קשיי הזיכרון" אתה מתאר קושי ביצירת קשר, חיבור ואינטימיות עם אנשים ממשיים, שנמצאים איתך. קושי כזה נובע בדרך כלל מגורמים רגשיים שחלקם אינם מודעים ולכן מציעה לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה להבין יותר לעומק את קשייך, ולהקל עליהם.

ליטל

תוכל לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום לך.

אני מאמינה שתמיד יש סיכוי ותקווה לחיבור ולקשר ולכן גם לתועלת והתקדמות של הטיפול. אלא שכפי שאתה מתאר, כאשר המטופל מביא איתו קושי משמעותי ביצירת קשרים, מסיבות כאלו ואחרות, התהליך עשוי להיות קשה וממושך יותר, ולדרוש גם מהמטפל וגם מהמטופל יצירתיות וסבלנות. מאחר וטיפול אינו "מתכון" ואינו מתמטיקה, קשה לי לומר מה הסיכוי שהדברים אכן יתממשו ויתקדמו בטיפול שלך. יכולה רק להמליץ, למרות הקושי הכרוך בכך, לנסות ולשתף את המטפל בקשיים ובתחושות וכף לאפשר לך עבודה טיפולית מעמיקה ומשמעותית.

ליטל

שלום רינת,

ובשמחה.

קשה לומר האם פסיכולוגיהמחיובית תתאים "בול" להתמודדות הספציפית אך הפסיכולוגיה החיובית היא כלי אפקטיבי לשיפור רמת החיים בכלל, כך שכדאי להמשיך להשתמש בה. 

ליטל