פורום טיפול נפשי

שלום אנדריי, לכל אדם לוקח זמן שונה לקלוט דברים חדשים וטווח הזיכרון משתנה בין אדם לאדם, יש אנשים שזקוקים לכמה הסברים וחזרות כדי להפנים ולזכור. ברמה הפרקטית, כדאי להצטייד במחברת או בפנקס בזמן חפיפה בעבודה או בזמן קבלת הסברים שונים כדי שתוכל לרשום לך את ההנחיות ולחזור לזה בעת הצורך. לכתיבה יש אפקט של עיבוד החומר, שלעיתים מסייע בזכירה והיא גם מורידה מרמת הלחץ המתעוררת כאשר אתה מצפה מעצמך מיד לזכור. אציין, כי רמת מתח ולחץ גבוהים עלולים לפגוע באופן משמעותי ביכולת שלנו להפנים ולזכור ולכן כדאי לשים לב האם אתה נלחץ בסיטואציות אלה וכדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לך להיות יותר נינוח (כמו למשל לכתוב את הנאמר, לקחת מספר נשימות עמוקות, לומר לעצמך שמותר גם לחזור על ההסבר כמה פעמים וזה לגיטימי). בנוסף, אתה מתאר שהמצב הוא כך מהצבא, האם בתקופת הלימודים הרגשת אחרת מבחינת הקליטה והזיכרון? האם אובחנו בעבר קשיי קשב? האם היו אירועים חריגים בצבא שעשויים להשפיע על הלמידה? (למשל טראומה במהלך השירות הצבאי עלולה להביא לקשיי ריכוז וזיכרון בהמשך). אלו בירורים שכדאי לשאול את עצמך, ואם תרגיש שהמצב אינו משתפר ומפריע לך, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי. שיהיה בהצלחה, סיון

שלום סימי, נשמע שהלימודים, שהם דבר חיובי ומהנה עבורך, הפכו בשל המחשבות החרדתיות והחוזרות למקור של לחץ וקושי, שמסב מצוקה. איני יודעת אילו לימודים אלו ומה הסיבה שאת כל כך חוששת שהם יתבטלו או שפתאום ידרשו ממך יותר כסף (האם זה משהו שקרה? או ששמעת שקרה?), אך בכל מקרה, נשמע שהחרדות משפיעות מאוד על המחשבה וההתנהגות שלך. לצערי, כרגע אין הרבה מה לעשות מלבד לחכות לקורס ולקוות שהוא לא יתבטל. יש לך כאן מצב (לזמן מוגבל, היום כבר תדעי) בו עלייך לשאת את אי הוודאות והחרדה, למרות הקושי שבכך. אני מבינה את החשש שלך מלהתקשר למרצה שוב ושוב, ואכן יכול להיות שהדבר ייתפס כהטרדה ולא באמת יצליח להרגיע אותך, ולכן יש לקחת את זה בחשבון. מכיוון שחרדות מסוג זה עלולות להופיע גם בנושאים אחרים, אני ממליצה לך לפנות לטיפול במטרה לסייע לך להתמודד עם הקושי שאת מתארת. ניתן לפנות דרך קופות החולים, התחנות לבריאות הנפש או באופן פרטי. בינתיים, למרות הקושי, נסי להתאזר בסבלנות ותזכירי לעצמך שלמרות החרדות, את בקרוב מאוד תלכי להרצאה ותראי מה קורה. נסי לא להתמקד בכל מיני תרחישים שעוד לא קרו, אלו כרגע רק מחשבות, ולא מציאות, ולכן כדאי לחכות מעט ולראות מה קורה בפועל. מעבר לעזרה המקצועית להתמודדות עם החרדות, אוסיף כי כשנרשמים ללימודים או לכל דבר אחר, כדאי לבדוק שמדובר במקום מוסדר, מאורגן ורציני ושקיבלת קבלה עבור התשלום, וכך לעיתים ניתן להקל על החשש מפני ביטולים או אירועים לא צפויים. שיהיה בהצלחה, סיון

שלום יפית,

מחשבות שליליות וחוסר חשק לעשייה הוא דבר שמתעורר בכולנו מפעם לפעם, לעיתים הוא חולף מעצמו ולעיתים מתעוררת מצוקה ונדרש טיפול. כאשר מדובר באירועים בודדים וחולפים, מומלץ לנסות בכל זאת להמשיך בשגרה, לשתף חברים או משפחה ולקבל תמיכה ולנסות לבצע דברים שאת אוהבת ויכולים לשפר את מצב הרוח. כאשר המחשבות השליליות חוזרות וגורמות מצוקה, כפי שנשמע שאת מתארת, כדאי לא להתעלם ורק להסיח את הדעת, אלא לנסות להבין מה קורה לך (מה התוכן של המחשבות? מתי הן עולות? האם הן קשורות בנושאים מסוימים כמו בדידות, חרדות, חוסר ערך וכו'? אילו רגשות מתעוררים? ועוד). לעיתים המחשבות השליליות הן לא הבעיה, אלא הן מרמזות על כך שיש משהו שמפריע לך ואליו כדאי להתייחס. פעמים רבות, כפי שהגוף מאותת לנו בכאב גופני שכדאי לנו ללכת לרופא ולבדוק מה קורה, כך הנפש מאותת לנו בכאב נפשי ובמחשבות שליליות שיש משהו שמפריע לנו וכדאי לנו לבדוק מהו. לכן, אם המחשבות ממשיכות להטריד ולפגוע בשגרת החיים, הייתי ממליצה לפנות לייעוץ וטיפול על מנת להבין יותר את המצב וכיצד להתמודד איתו.

בהצלחה,
סיון

שלום שני,

נשמע שאת נמצאת במצוקה וברגעים כאלה אין סיבה להתמודד עם הסיטואציה לבד. מומלץ מאוד לפנות לעזרה. הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. טיפול מתחיל בפגישת הכרות ותהליך של הערכה והבנה של מצבך, וחשיבה על תוכנית הטיפול המתאימה. תוכלי לפנות לטיפול דרך קופת החולים או התחנה לבריאות הנפש או לפנות באופן פרטי.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום אורלי,

אני מבינה את תחושותיך הקשות ואת המצוקה שאת נמצאת בה. ממה שאת מתארת, נשמע שאת זקוקה לעזרה מקצועית וכי נדרשת כאן התייחסות לבעיה שהיא מעבר להסחת דעת. לכן, כדאי לפנות לייעוץ ולטיפול. קודם כל, בכל מה שקשור לתרופות עליך לפנות לרופא הפסיכיאטר המטפל, לשתף אותו בסיטואציה ובתחושת ההתמכרות שלך ולשמוע מה הוא ממליץ לעשות. הוא יוכל לקחת בחשבון גם את הסיבה שבגללה התחלת לקחת טיפול תרופתי ויוכל להציע מה לעשות. כמו כן, כדאי לפנות לתחנה לבריאות הנפש או לקופת החולים ולשמוע איזו עזרה הם מציעים ואיזה תהליך טיפולי יכול לסייע לך, ובהתאם להמלצות אלו, שלוקחות בחשבון את מצבך הנפשי והרפואי תוכלי לקבל החלטה כיצד לפעול.

בהצלחה,
סיון

שלום הילי,

אני מבינה כי את מתמודדת עם תחושות של מועקה, מחשבות שליליות וחוסר חשק לעשייה. זוהי התמודדות לא פשוטה ואני מעריכה את רצונך להרגיש יותר טוב. מומלץ להמשיך בשגרה, לפגוש אנשים שאת סומכת עליהם ולשתף בתחושותיך וגם עיסוק בספורט וביוגה/מדיטציה פעמים רבות עוזר להתמודד עם רגשות שליליים. כל אלו הן דרכים שיכולות להקל על התחושות, אך הן אינן תחליף לטיפול. כאשר יש מצוקה שנמשכת זמן ממושך, כפי שאת מתארת, לצערי אין פתרונות קסם והעצה הכי מעשית שניתן לתת היא לפנות לטיפול. צעדים בכיוון זה כבר עשית, בכך שפנית לטיפול תרופתי. עם זאת, לטיפול תרופתי לוקח זמן עד שהתרופות משפיעות ומתחילים להרגיש הקלה. דרושה התמדה וסבלנות, תוך כדי מעקב רפואי מתאים עד למציאת התרופה והמינון המיטיבים. לצד הטיפול התרופתי מומלץ גם לפנות לטיפול פסיכולוגי, במיוחד כאשר את מתארת שהדיכאון שלך הוא בלתי מוסבר. לתחושות שלנו יש משמעות ופעמים רבות כדי לשפר את התחושה עלינו קודם כל להבין ממה התחושות הללו נובעות ולמה הן קשורות. לכן, מומלץ מאוד לפנות שוב לטיפול. איני יודעת מה היה בטיפול שהיית בו ומדוע חשת שהוא אינו עוזר (איזה סוג טיפול זה היה? אולי נמשך זמן קצר מידי? כימיה לא טובה עם המטפל? ויכולות להיות אפשרויות רבות), אך חשוב לדעת שיש סוגים שונים של טיפולים ומטפלים, ולכן גם אם טיפול אחד לא הצליח, כדאי לפנות שוב ולקחת בחשבון שזהו תהליך שדורש היכרות ואמון ולכן הוא גם לוקח זמן. כמו כן, ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד בדיכאון (CBT), שיכול לתת כלים מעשיים להתמודדות.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום מיכל,

אני מבינה שאתם נמצאים בסיטואציה לא פשוטה ובה קיים סיכון לפגיעה באמון וביחסים בינכם לבין בנכם (אם הוא אכן לקח את הכסף- הרי שאמונכם נפגע, ואם אתם חושדים בו אך הוא לא לקח את הכסף- אז הוא נפגע). זהו מצב מסובך, במיוחד כאשר יש נתק בתקשורת וחוסר יכולת לשוחח על הדברים. לעיתים במצבים כאלו ניתן להסיט את הדיון מהאירוע עצמו (האם הוא לקח או לא לקח את הכסף) ולנסות לייצר דיאלוג ובו אתם מנסים להבין מה קורה איתו (האם הוא במצוקה? האם זקוק לכסף מסיבה מסוימת?) ומה קורה ליחסים ביניכם (האם הוא לא מרגיש בנוח לבקש מכם, ולמה?), כשהמטרה היא להבין אחד את השני ולשמור על ערוצי תקשורת פתוחים (לצד מסר ברור שלא מקובל עליכם שאף ילד ייקח כסף ללא רשות).
לשאלתך, מעבר למקרה הספציפי, נשמע שאתם מוטרדים לגבי בנכם ולגבי היחסים איתו. אתם בהחלט יכולים לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג, גם כאשר הוא בצבא, כדי לחשוב כיצד לגשת אליו וכיצד לנהוג בסיטואציה. בייעוץ, לאחר שהפסיכולוג יעמיק מעט את ההיכרות איתכם ועם פרטי המקרה, תוכלו לחשוב האם נדרש המשך הדרכת הורים, האם בנכם זקוק לעזרה כלשהי עבורו וכיצד אתם יכולים לשפר את היחסים עימו.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום נל,

למציאת מטפל בקרבת מקום מגוריך תוכלי להעזר בחיפוש המטפלים שבאתר.

בהצלחה,
סיון

שלום אריאל,
אתה שואל שאלות גדולות וחשובות ונראה כי אתה חש שאתה נמצא בצומת דרכים בחייך ומתבונן על עצמך במטרה להבין את עצמך ולקחת איזו שהיא החלטה לגבי חייך.
אנסה להשיב כמיטב יכולתי בהתחשב בכך שפרטים רבים אינם ידועים לגבי הסיטואציה . איני יכולה לדעת אם אתה מכור לסקס מפני שנדרשת כאן היכרות איתך וברור מעמיק יותר (למשל האם המחשבות על מצבים מיניים עם נשים אחרות באו לידי ביטוי בפועל? האם היו לך פרטנריות רבות תוך כדי מערכת היחסים עם בת זוגתך? האם אתה חושב על סקס ועושה פעולות שקשורות לכך באופן שפוגע בתפקוד התקין של חייך והזוגיות שלך וכו'). עם זאת, נשמע שמדובר בעיקר בחשש שלך, שעולה לאור התחושה שאתה עסוק מאוד בנושא המיניות ומוצא את עצמך נמשך לנשים אחרות ורבות. גברים רבים (וגם נשים) מוצאים עצמם נמשכים לאחרים או עסוקים במיניות שלהם, מרגישים שהם זקוקים לריגושים וכו' גם תוך כדי מערכת יחסים, וגם מבלי להיות מכורים לסקס.
על פניו, נשמע שנושא החתונה והמחויבות ארוכת הטווח מעלה בך שאלות רבות, הקשורות למידת הסיפוק שלך ביחסים מבחינה מינית (ואולי גם מבחינות אחרות). עולות שאלות לגבי היכולת של הקשר לספק אותך, למלא את צרכיך השונים ולרגש אותך.
נשמע לי שמבין כל האפשרויות שמנית, בשלב זה, היית יכול להיעזר מאוד בטיפול פסיכולוגי. בטיפול תהיה לך הזדמנות לחשוב על מערכת היחסים שלך עם בת זוגתך ועל המיניות שלך. זו הזדמנות להבין מדוע הדברים צפים בעוצמה דווקא עכשיו, וטיפול ייתן מקום להרהר בשאלה האם מערכת יחסים ארוכת טווח בהכרח קשורה לאובדן החופש והתשוקה. לאחר עיבוד הנושאים הללו והבנה שלהם אני מאמינה כי תרגיש פחות מבולבל ותוכל להגיע לבחירה שתרגיש יותר שלם איתה.
שיהיה בהצלחה,
סיון

מצורף קישור לרשימת מטפלים רלוונטיים בתחום, תוכל לסנן לפי אזור מגוריך -
בטיפולנט | אנשי מקצוע בתחום טיפול פסיכולוגי

לקריאה נוספת, מצורף קישור למאמר בנושא -
בטיפולנט | גורמים וטיפול בהתמכרות למין

שלום לך,

אני זוכרת את שאלתך ומבינה שקורה לך משהו קשה אל מול הקולגה לעבודה, על רקע החשיפה של הפגיעה שעברת בפניה. ייתכן שכל מגע איתה, אפילו מבט, מציף אצלך את נושא הפגיעה ומעלה תחושות קשות עבורך. קודם כל, אני ממליצה לך מאוד לשוחח על הנושא בטיפול, כיוון שנדרשת כאן היכרות איתך וזמן ומרחב לחשוב ולהבין מה בדיוק קורה לך מול אותה קולגה? אלו רגשות עולים בך ומדוע התגובה כל כך עוצמתית? (האם זה כעס? בושה? כאב? קנאה?) ומתוך ההבנה של מה שקורה לך ועיבוד של התחושות, ייתכן מאוד שהעוצמות הרגשיות יפחתו ותוכלי לנהוג אחרת. במקביל, וגם כאן אני ממליצה לך להיעזר בטיפול שלך, אפשר לחשוב על דרך לנסח הסבר כלשהו לאותה קולגה, שיצליח לתת לה מושג כלשהו על מה שעובר עליך , לדוגמא, ניתן להסביר לה שחשפת בפניה נושא כאוב ומפני שזה נושא רגיש מאוד אצלך קשה לך כרגע לתקשר איתה, אך הדבר הוא לא באשמתה ואת מתנצלת על ההתעלמות ומנסה לעבוד על הדברים עם עצמך. זוהי כמובן רק דוגמא, אני בטוחה שיחד עם המטפלת שלך תוכלי לחשוב על משהו בסגנון ובניסוח שמתאימים לך. כמובן שאינך צריכה לחשוף את עצמך בצורה שלא נוחה לך או לומר משהו שלא מתאים לך, אך כדאי לנסות למצוא דרך כלשהי להסביר את עצמך וזאת על מנת שהיחסים במקום העבודה לא יתדרדרו ולא יעכירו את יום העבודה שלך. לפעמים אפילו רק אמירה שמעבירה את המסר שהיא צודקת שאת מתעלמת ממנה ואין לך כוונה לפגוע, והדבר נובע מכך שאת כרגע זקוקה למרחב עבור עצמך בגלל נושאים שקשורים אליך, רק זה עשוי לעזור לה להבין אותך מעט יותר, לעורר אמפתיה ולרכך את העימות ביניכן.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום אהובה,

למיטב ידיעתי פסיכיאטר ילדים ונוער יוכל לבצע בדיקה פסיכיאטרית. עם זאת, הדבר תלוי גם בכיצד התסמונת דאון באה לידי ביטוי. הייתי ממליצה לך לקבוע תור לפסיכיאטר ילדים ונוער ובמידת הצורך הוא יפנה אותך אם תצטרכו משהו נוסף. במידה ויש לך שאלות את יכולה להתייעץ בעת קביעת התור עם הגורם הטיפולי הספציפי.

בהצלחה,
סיון

שלום רינת,

בתי חולים, אשפוזים וניתוחים הם דברים מאיימים ומעוררים חרדה ובהחלט רוב האנשים היו מעדיפים להרגיש טוב ולהימנע מלהתאשפז, כך שהלחץ והחרדה של אביך ושלך הם מובנים ולגיטימיים. אני מבינה את הרצון להימנע מאשפוז, אך קחי בחשבון שאם יש משהו לא תקין, הדבר האחראי והנכון הוא לתת לרופאים המומחים לבדוק את אביך ולתת לו את הטיפול הנדרש. בסופו של דבר, עדיף לטפל בבעיה ולעשות את מה שאפשר על מנת לשפר את המצב הרפואי, גם אם הדבר כולל ניתוח, מאשר להתעלם או לא לטפל.
אני מבינה כי את חוששת מאוד ומודאגת ממצבו של אביך, הן ממצבו הרפואי והן ממצבו הנפשי (חוששת שיהיה עצבני וכו'). אני מניחה כי יתר בני המשפחה שותפים ברמה כזו או אחרת לחששותיך. אני ממליצה לך לשתף את בני המשפחה וחברים קרובים בתחושותיך ומחשבותיך. ברגעים כאלו, תמיכה של אנשים קרובים שיכולים להבין ללבך היא גורם חוסן משמעותי, אז הרשי לעצמך להיעזר בסביבה. שנית, נסי להתמקד במה שקורה בפועל מבלי להיסחף יותר מדי אחר מחשבות שליליות שמתארות דברים שעוד לא התרחשו ולא בטוח שיקרו. ברגעים כאלו כדאי ללכת צעד צעד ולהתייחס למה שקורה כרגע. כמו כן, תרגילי נשימות יכולים לסייע להפחתת הלחץ. בנוסף, מומלץ לנסות, לצד ההתרחשויות, להמשיך בשגרת החיים שלך עד כמה שניתן ולהיות עסוקה. זו תקופה לא פשוטה, אך בתקווה שהיא זמנית ויהיה שיפור במצב. במידה ואת חשה מצוקה ומרגישה צורך לשוחח עם מישהו בטלפון, את יכולה לפנות לער"ן (עזרה נפשית בטלפון) במספר 1201.
מקווה שהדברים יסייעו לך למצוא בעצמך כוחות התמודדות ולעבור את התקופה הלחוצה הקרובה.

מאחלת רפואה שלמה לאביך,
סיון