פורום טיפול נפשי

שלום דייויד,

ממה שאתה מתאר נשמע שאתה סובל מחרדת טיסות ואולי אף פחד כללי יותר ממקומות סגורים. חרדה מתבטאת ב-3 מישורים: גופני (כמו הזעה או דפיקות לב), רגשי (פחד, לחץ, חוסר אונים ומחשבות שליליות) והתנהגותי (לרוב הימנעות). מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת לסייע עם ההתמודדות. טיפול קוגניטיבי- התנהגותי מאפשר למתן את ההימנעות ומסייע בדרכי הרגעה והתמודדות. ישנן גם טכניקות שונות של נשימות, מדיטציה או דמיון מודרך שעשויים לסייע בסיטואציות של חרדה. במידה ותרגיש צורך ניתן לפנות לייעוץ של רופא לגבי טיפול תרופתי.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום דני,

אני מבינה כי לאורך החיים חווית אכזבות רבות מטיפול ולא השגת את השינוי שרצית. לצערי, כמו לכל הדברים האחרים בחיים, גם לטיפול הפסיכולוגי יש מגבלות והוא יכול לעזור במידה מסוימת, אך לא תמיד מצליח לשנות הכל או לשנות באופן מושלם. למעשה חלק מהטיפול הוא להבין שיש אי שלמות, ולהרחיב את היכולת לשאת זאת. מלבד זאת, פעמים רבות יש צורך בטיפולים נוספים, כמו טיפול תרופתי, סל שיקום, וכו', בהתאם לקושי שאיתו האדם מתמודד. כמו כן, יש גם שיטות שונות לטיפול (למשל קוגנטיבי התנהגותי, דינאמי), ולעיתים אם ניסית שיטה אחת, אולי אפשר לנסות שיטה אחרת, בהתאם לבעיה. לכן, הייתי ממליצה לך לפנות בכל זאת, ולנסות לחשוב איזה טיפול הוא המתאים ביותר עבורך, בפרט כי אתה כותב שיש עדיין קשיים. לא כל המטפלים זהים, ואתה היום בגיל אחר ובמקום אחר בחיים, ולכן אולי תצליח היום להעזר באופן שבעבר לא הצליח.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום יעל,

דכדוך וחוסר חשק אלו תחושות נפוצות ולא נעימות שעשויות בהחלט לפגוע בתפקוד ובאיכות החיים. אני מבינה שאת מטופלת תרופתית ומקווה שאת נמצאת במעקב בנושא התרופתי. לגבי טיפול פסיכולוגי, האם את בטוחה שאת הולכת לטיפול פסיכולוגי? טיפול פסיכולוגי מתנהל באופן של פגישה (אחת לפחות) פעם בשבוע. אני לא מכירה טיפול שנפגשים בו פעם בחודש, בטח כאשר את מתלוננת שלא טוב לך. ממליצה לך לבחון את הטיפול ולפנות לטיפול פסיכולוגי בתדירות גבוהה יותר, על מנת להעמיק את ההבנה של מה שקורה לך בשעות אחר הצהריים והערב וכיצד ניתן להתמודד. לצד זה, מומלץ לשמור על השגרה, לנסות לתכנן תוכניות, לפגוש חברים ולבצע פעילות ספורטיבית או יוגה ומדיטציה שמסייעות בהתמודדות עם תחושות שליליות.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,
להתמודד עם דיכאון של בן זוג זה דבר לא פשוט, ועשויים להתעורר רגשות מגוונים, החל מחמלה ורצון לעזור ועד לכעס ואכזבה. ראשית, האם בן זוגך מטופל? במצב של דיכאון קליני כדאי להיות מטופלים במקביל בטיפול תרופתי ובטיפול פסיכולוגי. זהו מצב שניתן לסייע לו ולא מומלץ להתמודד איתו לבד. בתור בת זוג, יש לך השפעה ויכולת לעזור, אך גם יכולת זו היא מוגבלת, כיוון שאדם צריך להיות נכון להיעזר ולטפל בעצמו.לגבי בקשתו, אני לא בטוחה שיש דרך אחת שנכון לפעול בה, אך הייתי בודקת איתך מה את מרגישה לגבי הבקשה? הוא מצד אחד לא רוצה שתפגעי, ומצד שני, הבקשה שלו גם יכולה לפגוע, ולכן כדאי שתבחני עם עצמך- כיצד את מרגישה? האם מתאים לך רק לשוחח בטלפון? גם כאשר בן זוג בדיכאון, צריך לזכור שבזוגיות יש שניים, והצרכים והתחושות שלך גם הם חשובים. ממליצה לנהל דיאלוג פתוח ומשא ומתן סביב הצרכים של כל אחד מכם.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום דנה, 
את מעלה נושא שמפריע לך בזוגיות, ונראה כי את מבינה שלקושי זה יכולות להיות משמעותיות רגשיות והוא מושפע מהאופן שבו את מגיבה ליחסים ותופסת אותם (לעיתים באופן לא מודע). את מציעה כפירוש את האפשרות שיש לך קושי להתמסר, ויכולות להיות אפשרויות נוספות, כמו קושי באינטימיות, תחושה של חדירה למרחב האישי, אי רצון לוותר על משהו שרגילים לעשות לבד, קושי להיחשף, קושי להרפות ליד בת הזוג, קושי לעמוד מול ציפיות של הצד השני ועוד ועוד. כדי להבין מה עומד מאחורי הקושי הזה, צריך להכיר אותך ולהבין ממך מה המשמעויות של שינה משותפת עבורך? האם זה קרה לך בעבר? האם זו מערכת יחסים ראשונה או שונה מקודמותיה? ועוד. לכן, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהבין לעומק את הנושא.

שיהיה בהצלחה,
סיון  

שלום,

לביקור ראשון אצל פסיכולוג אין תבנית קבועה ומטרתה היכרות, הבנה מהי סיבת הפנייה וחשיבה על ההמשך והאם הטיפול יכול להתאים. אם יש בעבר אשפוז זוהי אינפורמציה חשובה, ויכול להיות שעלו תכנים בפגישה שהעלו את המחשבה הזו. במידה והשאלה הרגישה לא במקום או פגעה, ניתן להגיד למטפל ולאפשר דיאלוג סביב אי ההבנה.

בהצלחה,
סיון  

שלום ליאת,

את מתארת מעגל של עצבנות-התפרצות-חרטה והלקאה עצמית מדוע לא שלטת בעצמך. בהחלט דפוס שעשוי לגרום לתחושות קשות ולקושי ביחסים עם הסביבה. נשמע שכדי למנוע את המעגל הזה עליך ללמוד כיצד להתמודד עם כעס ועצבנות, כיצד לבטא את הכעס באופן יעיל יותר כדי לא להגיע למצב של התפרצות. לצורף כך, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שבמהלכו תוכלי להבין מה קורה לך כשאת כל כך מתעצבנת ותוכלי להרחיב את יכולות  ההתמודדות עם כעס ועצבים.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,

קראתי את שאלותיך בעיון ואנסה להשיב כמיטב יכולתי. מצד אחד, את אומרת שאת יודעת לעזור לעצמך ושאת מתפקדת ועובדת והכל בסדר גמור, ומן הצד השני, את מספרת שהתמכרת לכדורים פסיכיאטרים, שרבת עם משפחתך ואת נמצאת כרגע במצוקה על רקע זה. ובכן, ממה שאני מבינה, התמונה היא מורכבת מאוד. לצד תפקוד טוב בעבודה, עדין ישנם מוקדים משמעותיים בחייך שבהחלט נדרשת בהם עזרה מקצועית. אני לא יודעת לאיזה כדורים התמכרת, או למה היית זקוקה לטיפול פסיכיאטרי מלכתחילה, אך נשמע לי שעדין יש צורך בסיוע של עזרה מקצועית. לצערי, לעיתים קשה להיגמל בכוחות עצמיים, כי נדרשת לצורך כך הבנה מעמיקה של הצורך בכדורים, מה קורה לך בזמן הדחף ומה את יכולה לעשות כשהדחף ללקיחת כדור מופיע. כל אלו דברים הדורשים תהליך טיפולי. אני מבינה את רצונך להתחבר לשמחה ולחזור לשמחת החיים שהייתה לפני הריב עם המשפחה, אך לעיתים קורים לנו אירועים בחיים שלא ניתן לעבור עליהם בקלות על סדר היום, והם דורשים התייחסות ועיבוד. לכן, גם אם עד עכשיו לא חשת או חשבת שאת זקוקה לטיפול, נשמע לי שכרגע יש מצב משברי שבכל זאת דורש התערבות מקצועית. אני ממליצה לך, למרות הקושי וההתנגדות, לפנות לקופת החולים, או לתחנות לבריאות הנפש לצורך סיוע עם המשבר הנוכחי, תקשורת עם המשפחה וסיוע עם הנושא התרופתי. הטיפול לא חייב להיות בקבוצות תמיכה, אלא יכול להיות טיפול אישי בשיחות, שאני לא יודעת אם ניסית בעבר. לצערי, אין פתרונות קסם במצבים מורכבים כאלו ונדרש תהליך כדי להרגיש טוב יותר. כדי לנסות בכל זאת להקל עליך אומר כי ריב עם המשפחה הוא מצב שקורה בנקודת זמן מסוימת, וניתן לנסות לפתור אותו בעזרת תקשורת פתוחה וניסיון להבנה.

שיהיה בהצלחה,
סיון     

שלום כרמית,

קודם כל, תחושת המתח והחרדה הן מובנות לגמרי ולגיטימיות. את עומדת בפני פרק זמן של מתח עד לקבלת התוצאות וזה דבר מעורר חרדה. מכיוון שאינך יכולה להאיץ בתהליך ועליך לחכות בסבלנות לתוצאות, הייתי ממליצה לך קודם כל דווקא לנסות לצאת מהבית, לחזור לעבודה ולהמשיך בשגרה כמה שניתן. לעיתים לשמור על תעסוקה מסייע בהתמודדות עם הלחץ. הזמן הפנוי משאיר הרבה זמן למחשבות שעשויות להתפתח לחרדות. האם מישהו יודע מה עובר עליך בשבוע האחרון? מומלץ לגייס את המשפחה או חברים שיוכלו לתמוך, לדעת מה עובר עליך ויוכלו להיות קשובים ולעזור לך. כמו כן, פעילות ספורטיבית או יוגה/מדיטציה יכולים מאוד לעזור בפריקת מתח והתמודדות עם תחושות שליליות. אני מבינה שאינך רוצה כרגע לפנות לטיפול ושבעבר לא היית צריכה טיפול. אני ממליצה לך לחכות עד לקבלת התוצאות(מקווה שזה לא פרק זמן ארוך מדי), אז תדעי בפני מה את עומדת. אם תמשיכי לחוש מצוקה, ממליצה לך לשקול את הנושא. התמודדות עם חוסר ידיעה היא דבר קשה, בפרט כשמדובר בענייני בריאות. לצערי, אין הרבה מה לעשות מלבד לשאת את אי הוודאות לתקופת זמן מוגבלת. מציעה לך לא לחשוב על הגרוע מכל, אלא לקוות לטוב ולחכות לתוצאות ואז להתמודד עם מה שיבוא.

שיהיו בשורות טובות ומהירות ובהצלחה,
סיון   

שלום זהבה,

ראשית צר לי שחווית התעמרות במקום ההתנדבות שלך, אין לדבר מקום, על אחת כמה וכמה כאשר הגעת בהתנדבות ומרצונך הטוב. אין ספק, שלחוויות מעין אלה עשויות להיות השלכות, החל מהחסרת ימי עבודה, תחושת דכדוך או חרדה, פגיעה בביטחון ובדימוי העצמי ועוד. בטיפול, המוקד הוא לסייע בהבנה של מה ההתעמרות עשתה לאדם הספציפי, כיצד היא גרמה לו להרגיש ומה היו ההשלכות על חייו ובריאותו הנפשית והפיזית. מכיוון שאת עורכת עבודה בנושא, עליך לפנות למאגרי ידע ולמאמרים מקצועיים אשר חקרו את התופעה באופן הרחב שלה ולתת תיאורים מתוך מחקרים בתחום.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לירון,

נשמע שהטיפול הכפוי היה עבורך חוויה קשה שלא התפרשה כעזרה אלא כדבר ההפוך. כשאת אומרת שאין באף מקום התייחסות לחוויה הקשה- למה את מתכוונת? איזו התייחסות היית רוצה לקבל? כלפי מי מופנה הכעס? כלפי מי ששלח אותך לטיפול? כלפי המטפל/ת?
ובכן, בכל מקרה, את צודקת בכך שטיפול לא יכול להיות כפוי ומוכתב מבחוץ, והאדם (ילד או מבוגר) צריך להיות שותף לו. עם זאת, לפעמים טיפול יכול להחוות כקשה ולא נעים כאשר נוגעים בתכנים כואבים. אני מניחה שכנראה מישהו דאג לך או חשב שקיימת איזו שהיא מצוקה והיה רצון לעזור לך, גם אם הדרך אולי לא התאימה ונעשו טעויות. בכל אופן, אם את מרגישה שדרושה התייחסות לתקופה הזו בחייך, ושאת היית רוצה לברר מה בדיוק היה שם, למה זה זכור לך כחוויה כזו ומהי אותה דריכות נפשית וכעס שמלווים אותך מאז, את יכולה היום מיוזמתך לפנות לטיפול. ייתכן והחוויה היום תהיה שונה, מיטיבה ומגדלת.

בהצלחה,
סיון  

שלום מוטי,
מצבו של אחיך בהחלט מצריך טיפול והתמיכה וההתגייסות שלך עבורו כבן משפחה היא חשובה ולא מובנת מאליה. אני לא בקיאה בגישת הדיאלוג הפתוח, אך הבנתי שהיא פותחה בפינלנד וכרגע אין אנשי טיפול או מרכזים שפועלים לפיה בארץ. בעמוד הפייסבוק שלהם, הם ממליצים על מרכז מרחבים, שם המטפלים מגיעים לבית המטופל. איני מכירה את המרכז באופן אישי, אך אתה יכול לברר אם זה מתאים לכם ואם לא אולי הם יוכלו להפנות אתכם למשהו שנמצא באזור מגוריכם. במידה ולא תמצא מישהו שמגיע הביתה, נסו בכל זאת להגיע לטיפול בקהילה. זהו מצב לא פשוט, אך המעורבות המשפחתית עשויה לעזור.

שיהיה בהצלחה,
סיון