פורום טיפול נפשי

שלום וברכה, אני בן 28 ומעוניין בהמלצה לסוג של טיפול פסיכולוגי.
אובחנתי עם השנים כבעל ארגון אישיות גבולי וברקע גם גלישות פסיכוטיות קצרות.
יש לציין שגדלתי בבית עם הורים שהתגרשו משהייתי בן 5, אבא שניתק קשר, ואימא שהתמכרה לסמים והייתה משפילה, והתאבדה לפני כארבע שנים.. בתור ילד היו קשיי התנהגות, מהצבא שוחררתי על קשיי הסתגלות ולאחר מכן אובחנתי כסובל מחרדת נטישה..
החלקים שאני רוצה לעבוד עליהם כיום הם אימפולסיביות, שליטה עצמית, ויסות רגשי בעיקר, קבלת החלטות, התמדה במאמצים, חוסר בטחון עצמי וחוסר אמונה בעצמי, ראיה
"דיכוטומית", מציאת "כיוון" בחיים, אני חווה סימפטומים של דיכאון ותקיעות בחיים, אני גם לא מצליח להחזיק עבודה יציבה וטובה בשבילי, לצד זאת יש לציין שמחזיק זוגיות כבר ארבע שנים ומעגל חברים יציב, כמו שציינתי עיקר התקיעות באה לידי ביטוי במציאת כיוון בחיים, כיוון לימודי ומקצועי, קבלת החלטות והתמדה במאמצים.
באשפוז שהייתי (לפני כשלוש שנים) שארך שבועיים וחצי (מרצון) אבחנו לי הפרעת אישיות קלאסטר B וגם C (תלותית) והמליצו לי על פסיכותרפיה תמיכתית.
בעבר הייתי מטופל פרטית בשיטה דינמית, כמעט שנתיים, שלא הכי הועילה, אך היוותה לי כמין עוגן בחיים, הטיפול הסתיים מצד המטפל לאחר עימות ביננו שהוא "לא היה פתוח לגישות טיפוליות חדשות".
כיום גם כן נמצא בטיפול דינמי דרך מרפאת ברה"ן כבר כבערך שנה, הטיפול גם כן מהווה לי עוגן אך הייתי רוצה יותר לייעל אותו ולעבוד בעיקר על מה שציינתי למעלה.
האם כדאי לקחת מטפל התנהגותי? יש לציין שדיברתי עם המטפלת שלי וסיכמנו שאני יכול לפנות בנוסף לעוד טיפול התנהגותי, ראיתי גם שיש טיפול DBT וטיפול CBT והומניסטי - מה מומלץ לאור מה שציינתי?
כמו כן כרגע נמצא בתהליך שיקומי דרך סל שיקום וביטוח לאומי וגם במעקב רפואי פסיכיאטרי.
כמובן שכל זאת חשובים לי לצד חיזוקים בטיפול, שכן כל אלה לא היו לי בעבר מהבית..
תודה מראש על הייעוץ.

שלום
יש לי ילדה בת 5 בגן חובה
כבר מהשנה שעברה היא לוקחת דברים מהגן ושמה אותם בתיק שלה בלי שיראו
אם זה צעצועים , אפילו לפעמים לוקחת לילדות אחרות .
אני ניסיתי להסביר לה כמה שזה לא טוב , ושאלתי אותה אם היא רוצה שיגידו שהיא גונבת , ענתה לי שלא אבל היא כן חוזרת על זה עוד ועוד פעם
מתי שאני שואלת אותה מה זה? היא אומרת שלא היא ששמה את זה בתיק
באמת אני לא יודעת מה לעשות
האם תופעה זו מוכרת אצל ילדים
האם הבת שלי צריכה טיפול
אודה לכם על העזרה וההכוונה ומקווה לקבל הסבר והנחיות בהקדם האפשרי כי זה מאוד מעסיק אותי .

סליחה על ההצפה, רציתי לדעת אם מבנה אישיות גבולי עם גלישות פסיכוטיות יכול להתקיים עם הפרעה סכיזואפקטיבית? או שזה "או זה - או זה"?
תודה

עבדתי במקום נהדר עם אנשים מקסימים פרנסה נהדרת ופתאום פיטרו אותי מאז אני קמה כל בוקר עם דיכאון וחוסר חשק להתחיל את היום אני לא רוצה ללכת כרגע לטיפול אני רוצה להתמודד לבד בגלל זה אני כותבת לפורום איך להתחיל חיים שמחים וטובים ולא לקום כל יום בדיכאון וחוסר חשק אשמח לטיפים מבקשת עזרה אישית בנושא,תודה

שלום רב
הנושא מעסיק אותי ומפריע לי להתנהל בחיי היום יום
כשאני נפגשת עם אנשים בעיקר אנשים חדשים יש לי כל הזמן תחושה שהם מריחים ממני ריח לא טוב.
אני מקפידה תמיד להתקלח וצחצח שיניים ועדיין עם התחושות.
היום לדוגמא היה לי ראיון עבודה. כמה אנשים ראינו אותי, אחת מהן סגרה את האף והמחשבה הראשונה שקפצה לי. הנה זה נכון אני כנראה באמת מסריחה.
לא יודעת מה לעשות. הדבר מעצבן אותי ופוגע לי בשגרה.

שלום,
יש לי בעיה: אני לא יודע איך להתייחס לנשים, גם נשים שהייתי איתן בקשר זוגי וגם נשים שלא. הן כל הזמן נפגעות ממני. אני לא חושב לפני שאני אומר דברים או מתנהג בצורה מסוימת, שלפעמים פוגעת. זה בעיקר מתבטא בהומור גרוע. אני מרגיש שאני מושפע מאוד מאבא שלי ומהדרך בה הוא התייחס לאמא שלי - כלומר, זה דפוס שאני מכיר מהבית לצערי. אני רוצה מאוד לשנות את זה. אולי ההבנה שההתנהגות שראיתי בבית לא חייבת להשפיע עלי יכולה לעזור. אני לא יודע מה לעשות. זה ממש הורס לי את החיים.

אשמח לעצה.

איך אפשר לטפל באינטליגנציה רגשית נמוכה? הולכים לפסיכולוג או האם זאת עבודה עצמית?

שלום רב,
אני בן 25, התגייסתי בגיל 18 ליחידה קרבית מאחר שרציתי לתרום את חלקי למדינה. לאחר כחודשיים לא הצלחתי להמשיך- עלו קשיים נפשיים, חברתיים ונוספים שלא אכנס אליהם כרגע אך בשורה התחתונה ובמבט לאחור- לא הייתה לי בשעתו אישיות מספיק מגובשת לעבור את המסלול הזה על אף החזון שהניע אותי בכיוון זה פחות או יותר. לאחר שעזבתי חשתי אשמה נוראית, כל שכן שהייתי שומע על חייל שנפגע או חלילה מת בקרב ועד היום- אני חש בושה מסוימת ואף קנאה באלו שנתנו מעצמם בניגוד אליי. ההסתכלות בפרספקטיבה של זמן לאחור עם הבנת התהליכים שהייתי שרוי בהם אז יש בה מעט כדי לנחם, אך אני חש שלאן שלא אלך העובדה הזאת שלא לקחתי חלק בלחימה למען המדינה על אף שעל פני השטח יש לי את הנתונים לכך(ואפילו יכולת מנהיגות) רודפת אותי, אף פעם לא אהיה ראוי להיות בן המקום הזה, לא עשיתי דבר(חוץ משירות מאוד לא משמעותי) למען קיום המדינה הזאת בעוד שאנשים אחרים שנמצאים אם לא במעגל קרבה ראשוני אליי אז אולי שני או שלישי מסרו את נפשם, חלקם לא איתנו עוד ולצערי (וכולי תפילה שאתבדה) חיי רבים מהם תלוי על בלימה כל עוד נחיה על חרבנו(וזו המציאות היחידה הנראית באופק). הבושה אורבת לי במסדרונות האוניברסיטה, בבני המשפחה של בנות זוג, אם אהיה מורה(מה אומר למועמדים לגיוס שיהיו תלמידיי), ולאן שלא אלך. מעבר לכך גם יש קנאה רבה ותחושת החמצה גדולה לא להיות אחד מ"טובי בחורינו", וקומת הגבריות משתוחחת לעתים נוכח עובדה זאת.
בעיקר יש איזו תחושה של אשמה ובושה נוקבת מאוד, למה הם ישלמו מחיר ואני אתחמק? הלוואי והייתה דרך לתקן זאת איכשהו, כי לפעמים אני חש שאני נושא איתי זיכרונות בדויים שאני מייצר מתוך תשתית האשמה, זיכרונות של סבל רב ושל אבדן שלא חוויתי, כדי לנסות קצת להבין ולהתקרב(על אף שלעולם לא אצליח) אל אותם צעירים אמיצים וקדושים ואל השכול המכה פה בכל פינה.

שלום,

מילדות הייתה בי תחושה של סלידה וגועל מההורים שלי. הייתי מסתגר בחדר שלי, כשבחוץ ההורים רבו, והתעמתו פיזית ומילולית. חלק מהאלימות הופנתה כלפיי, עם עלבונות וזלזול, ורק חיכיתי לרגע שבו אעזוב את הבית.

לפני מספר שנים עשיתי זאת סוף סוף וניתקתי קשר, אבל הם לא כיבדו זאת והטרידו אותי בלי סוף, וגרמו לנזק נפשי, לעצירת לימודים אקדמיים שהלכו לפח, ולהסתבכות כלכלית. החלפתי טלפון וניסיתי להתחיל מחדש אבל הם המשיכו להטריד אותי באמצעות כל מיני גורמים שלישיים, ובסופו של דבר גם השיגו את המספר החדש שלי וההטרדות התגברו.

כל הודעה מהם, עם גילויי ה"אהבה" וה"דאגה" שלהם מרתיחה אותי, גורמת לי להתקפי חרדה ולכעס עצום. התפקוד שלי נפגע וכך גם המאמצים שלי לשקם את עצמי ולנסות לבנות משהו מהחיים שלי. אני נגעל מכל הודעה ומכתב ופשוט לא מסוגל לסבול אותם. אני רק רוצה שייעלמו סופית מהחיים שלי.

כשאני חולק את זה עם מטפלות (החלפתי 4 עובדות סוציאליות עד עכשיו) הן לא ממש מבינות ואפילו משדרות חוסר אמפטיה כלפי מה שעברתי ואיך שאני מרגיש ביחס להורים. זה מאוד פוגע בי ואני יוצא מהפגישות במצב נפשי פחות טוב ממה שנכנסתי.

מה לדעתך אפשר לעשות? האם זה קשור להכשרה המקצועית, למשל אולי זאת חייבת להיות פסיכולוגית קלינית כדי שתבין אותי, או שמדובר בנושא אישיותי של מטפלות לא אמפטיות? או שאני לא מסביר את עצמי כמו שצריך?

תודה רבה לך מראש, מאוד מעריך את זה.

רונן

שנתיים טיפול, עליות וירידות
לפני חודשיים ברחתי, השארתי מכתב תודה ולא הגעתי

הרסתי
בחנתי גבולות והתעקשתי לפרוץ אותם
היא הייתה שם
כל הזמן

אבל לא יכולתי לשאת את התסכול הזה
הבין לבין הזה
ולהמתין ממפגש למפגש

כשהסתדר אז שוב הרסתי
ושוב ושוב ןשוב.

נראה לי שכבר אין דרך חזרה
היא בטוח כועסת

מתחילה טיפול אחר
אבל שום דבר לא יהיה דומה

הרסתי ):


מה עושים
קשה עם וקשה בלי
אני אוהבת אותה , באמת באמת.

שלום וברכה
יש לי שאלה
איך אני יודע אם המחשבה שאלוקים "שונא" אותי ושאני כרגע "נענש" על חטאים שעשיתי בעבר זה סוג של מחשבת שווא של אשמה או שזה משהו אמיתי ושזה יעבור מעצמו? הרי זה משהו שאין אפשרות באמת להוכיח, עניין דתי של אמונה ורוחניות..
פעם כשפניתי למיון בנוגע למחשבות דומות רשמו לי "חשיבה overvalued idea".
בעברי אכן עשיתי חטאים לצערי (שכבתי עם אישה נשואה, פגעתי בהוריי מילולית, שכבתי עם בחורות לא יהודיות וכו'..), ועל הדברים הללו יש עונש מוות לפני התורה.. איך אני יודע אם המשברים הנפשיים הנוכחיים זה כתוצאה של עונש מאלוקים, או שזו בעיה נפשית וצריך תרופות? מה הטיפול ב-overvalued idea?

שלום רב
אשמח לעצה.
יש לי ילד בן 8 (בכור מתוך 5)
מגיל צעיר גילה סקרנות רבה
נוגע בחפצים שאינם שייכים לו מתוך סקרנות בבית, בעבר היה מקרה אחד של לקיחה מסופר (חטיף) לאחר שיחה הוא התבקש להחזיר.
ומקרה אחד של לקיחת קלפים לחבר בלי רשותו - כאשר גילו הוא היה נבוך מאוד.
מדובר בילד נבון מבחינה קוגניטיבית. עבר מוקסו ונמצא גבולי רק במימד הקשב למרות שהמוקסו תקין.
בנוסף בצד החברתי הוא ילד נגרר, לעיתים יעשה דברים שלילים כי החבר אחר... מתקשה לקחת אחריות על מעשיו.
וכל זה רקע.
הבעיה שלי היא שכל ההתנהגויות הנ"ל יצרו אצלי חוסר איזון בתגובות מולו הגבתי בכעס, עונשים, וככל הנראה התגובות שלי יצרו אצלו "מסך"וזה כבר לא משפיע עליו. הוא ממשיך להתעלם אומר שמבין ויום למחרת שוב מחט ושוב נוגע ואני שוב כועסת ומיואשת...
האם ה"סמכות" שלי כאם או כגורם משפיע על הילד כבר לא רלוונטית?
מה עושים כדי שהילד כן יקבל ממני? (ולא רק מרות..)

אני לא עובדת ולא לומדת כרגע אני רווקה אבל יש לי בן זוג לא גרים ביחד הרוב אני רואה אותו רק בסופי שבוע כי הוא עובד מהבוקר עד הערב אני גרה ברמת גן והוא בנתניה ולכן אני מרגישה שגם משהו לעסוק בו חסר לי אני קמה כל בוקר עם חוסר אנרגיה מתמדת אל הלא נודע זאת אומרת אין לי מה לעשות הרבה ולכן אני מרגישה סוג של מועקה מסוימת גם אין לי חשק לקום מהמיטה אשמח לייעוץ הנושא זה איך בכל זאת להיות באנרגיה טובה לאורך כל היום.

שלום,
אני בת 24 ויש לי רתיעה מכלבים בין גדולים או קטנים.לא הייתה לי חוויה טראומתית בילדות אני לא יכולה שיהיו קרובים אליי יש לי מכרים שלא מבינים על מה לפחד,או שהבעלים של הכלבים אומרים שאין מה לפחד שהם לא נושכים או שהם קטנים.

איך אפשר להגיב פחות ולהיות רגועה יותר?

תודה

איך עוזרים לאיש שרוצה להפסיק לראות פורנו שגורם
להתעסק בבחורות וסטוצים על חשבון דברים אחרים וגם הוא קונה
הרבה הרבה באינטרנט בסכומים גדולים