פורום טיפול נפשי

שלום אברהם,

ההתייחסות לנרקסיזם בראייה הפסיכולוגית היא פעמים רבות כרצף המתחיל בהתייחסות לנרקסיזם בריא, לאישיות בעלת קווים נרקסיסטים ועד להפרעת אישיות נרקסיסטית. המאפיין המרכזי של הקווים הנרקסיסטיים הוא קודם כל תחושת עליונות ופנטזיות גרנדיוזיות, צורך לתדלק את תחושת הערך העצמי הגבוה ורצון לקבל את הכרת הסביבה בעצם הייחודיות שלהם. תפיסת העצמי עשויה לנוע בחדות בין חוסר ערך לתחושת ערך עצמי מופרזת. לצד אלו, יכולים להופיע מאפיינים נוספים, כגון ציפייה ליחס מועדף ותחושה "שמגיע לי", עיסוק יתר בהישגים והצלחה, תחושה של ייחודיות, נצלנות, קנאה באחרים, התנשאות והעדר אמפתיה.
לשאלתך, אבחנות אינן דבר מוחלט והרבה פעמים מדובר על רצף ועל תמהיל של מאפיינים שמתבטאים באופן שונה אצל אנשים שונים. לכן, צריך להתייחס לכל מקרה ואדם לגופו ומתוך היכרות איתו. אבחנה על הרצף הנרקסיסטי אינה משמעה בהכרח שהאדם אינו יכול לחוש אמפתיה, או לחלופין יכול להיות שיצליח לחוש אמפתיה במצבים מסוימים ובנסיבות אחרות לא. הכל תלוי במאפיינים האישיותיים של אותו אדם. בכל מקרה, טיפול פסיכולוגי ארוך טווח יכול לסייע למתמודדים עם קווי אישיות אלה ולשפר את היכולת לחוש אמפתיה כלפי אחרים.

בהצלחה,
סיון

שלום שירן,

יחסי מין הם דבר מורכב מאוד מפני שהם נוגעים בסוגיות רבות, כמו היחס שלנו לגוף ולדימוי הגופני שלנו, יחסינו לצרכים שלנו ולסיפוקם, היחס שלנו לקשר אינטימי ולתלות באדם אחר, דרך של תקשורת בינינו לבין בן הזוג, פגיעות וחשיפה, דחפים ותשוקות ועוד. יחסינו למין מושפע גם מחוויות העבר שלנו, ממערכת היחסים הנוכחית ועד כמה אנו חשים בטוחים ונינוחים, רמות הסטרס הכללית שלנו בחיים, וכמובן שמושפעים גם מהיבטים פיזיולוגים כגון כאב בעת חדירה וכו'. חשוב לציין כי נשים רבות מתמודדות עם שאלות ותחושות דומות לשלך. המיניות היא דבר שמבשיל ומתפתח לאורך השנים ולכן ברור ומובן שהדבר מעסיק אותך. משמח לשמוע שאת מצליחה לחוש הנאה תוך כדי בתנאים הנכונים. על מנת להבין מה קורה לך באותם רגעים של מוסחות, אובדן העניין והסבל, אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי. בטיפול ניתן לחשוב ולהבין מה יכולה להיות הסיבה לתחושותיך וכיצד את יכולה להבין יותר טוב את מה שקורה לך (כאמור, התחושות שלך יכולות להיות קשורות לנושאים רבים וזה דורש בירור והיכרות איתך). אפשרות נוספת היא לפנות לטיפול מיני, אצל מטפל/ת שמתמחים ספציפית בנושא (פסיכולוג קליני או עו"ס קליני שעברו הכשרה בטיפול מיני). גם טיפול כזה יכול לעזור להבין את מה שקורה לך. טיפול יכול לעזור לך להבין טוב יותר למה התחושות שאת חווה קשורות וכיצד ניתן לעודד תקשורת טובה עם בן הזוג ולייצר את התנאים שיאפשרו לך הנאה.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום מיכל, התמודדות עם בן משפחה שהתמכר לסמים היא לא פשוטה ומצריכה תמיכה רבה וליווי מקצועי. טיפול בהתמכרות לסמים הינו תחום ספציפי שדורש ניסיון והיכרות. הטיפול צריך להיות מותאם לגיל המטופל, למידת המוטיבציה ולמכלול מאפייני האישיות והקשיים. לטיפול היבטים של גמילה פיזית, ובמקביל טיפול רגשי, ופעמים רבות ישנה התייחסות גם להיבטים משפחתיים, שיקומיים ותעסוקתיים. כמו כן, לעיתים נדרש גם ליווי רפואי. הטיפולים יכולים להינתן במסגרות המיועדות לגמילה והתמכרויות. תוכלו לפנות לשירות הסוציאלי בלשכת הרווחה אליה אתם שייכם ולהתייעץ שם מהן האופציות העומדות לפניכם (הציבוריות והפרטיות) ולהתקדם משם. באופן פרטי תוכלו לפנות לייעוץ עם פסיכולוג, עובד סוציאלי או רופא פסיכיאטר אשר מתמחים בעבודה עם התמכרויות לסמים ומכירים את התחום ואת אפשרויות הטיפול. מצורף קישור לאתר של הרשות למלחמה בסמים, שם תוכלי למצוא עוד אינפורמציה. http://www.antidrugs.org.il/template/default.aspx?mainCatid=2 בהצלחה, סיון

שלום, על השפעות הסכיזופרניה או/ו התרופות על הזיכרון מומלץ לשוחח עם הרופא המטפל. אתה יכול לנסות להפנות את מלוא תשומת הלב למה שנאמר לך בשיחה, ואף לחזור ולסכם את הדברים במילים שלך בסוף השיחה כדי לוודא שהבנת נכון מה נאמר ושאתה זוכר את הדברים. לאחר השיחה, אם אתה רואה שזה לא עזר, אתה יכול לכתוב לך בנקודות את הדברים החשובים כדי שלא תשכח. אם הדבר ממשיך להטריד אותך פנה לרופא המטפל. בהצלחה, סיון

שלום אורלי, על מנת להעלות את רמות הדופמין והסרוטונין ניתן לפנות לפסיכיאטר לקבלת טיפול תרופתי בדיכאון. טיפול פסיכולוגי בדיכאון נעשה דרך שיחות, התייחסות לעולם הפנימי של הרגשות והמחשבות וניסיון להבין מה עומד מאחורי רגשות אלו. הטיפול הפסיכולוגי נותן תמיכה רגשית, קשר של אמון, הבנה והכלה ודרך זה מתאפשר לאדם להבין את עצמו טוב יותר ולחוש שינוי בחייו. פעמים רבות שילוב של שני הטיפולים (התרופתי והפסיכולוגי) נמצא כיעיל לטיפול בדיכאון. בהצלחה, סיון

שלום דורית,

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה תחושות קשות ואני מאוד ממליצה לפנות לעזרה. פעמים רבות הטיפול התרופתי לבדו אינו מספיק ומומלץ מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי לצורך התמודדות עם כל התחושות שאת מתארת. אני מבינה שייתכן והתאכזבת ממסגרות טיפוליות שיקומיות או טיפוליות אחרות, אך עדין מומלץ לנסות שוב ולפנות לעזרה. באופן עצמאי, תוכלי להיעזר בספרי עזרה עצמיים (להעלאת דימוי עצמי או התמודדות עם רגשות שליליים) שניתן למצוא בחנויות הספרים ובהם ניתנים עצות ו"טיפים" לשיפור, אולי תמצאי את זה מועיל. לצערי, מעבר לכך אין לי המלצות לדרכים נוספות, אם תחושי כך לאורך זמן ללא שנוי, תוכלי לשקול שוב אם לפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה,
סיון

שלום חן,

צר לי לשמוע על חברך שנפטר. אובדן חבר קרוב הוא אירוע עצוב, מטלטל וקשה לעיכול. תהליך האבל, והחזרה למסלול כפי שאת מכנה זאת, הוא תהליך אשר לוקח זמן, וכדאי לקחת זאת בחשבון ולא להאיץ בעצמך. עם זאת, מומלץ לנסות לחזור לשגרה, להיות בחברת משפחה וחברים ולקבל את תמיכתם. כמו כן, הייתי ממליצה לך לשוחח על הנושא עם מי שאת מרגישה בנוח כדי לעבד את התחושות, הגעגועים, העצב והקושי להמשיך. לגיטימי והגיוני שתהיה תקופה שבה הדברים לא ירגישו לך אותו הדבר ויתעוררו גם רגשות כואבים, עם הזמן, סביר שתעבדי ברמה הרגשית את האובדן ותצליחי לחזור גם לשמוח ולהינות מחייך. עם לאחר שיחלוף זמן משמעותי תרגישי שאינך מצליחה להתמודד לבד, מומלץ לפנות לטיפול.

בהצלחה,
סיון

שלום גלית,

טיפול פסיכולוגי וטיפול פסיכיאטרי הם לא אותו הדבר. פסיכיאטר הוא רופא שיכול לסייע לטיפול בדיכאון באמצעות טיפול תרופתי. פסיכולוג הוא אינו רופא ולא רושם תרופות. הטיפול הפסיכולוגי מבוסס על היווצרות קשר של אמון בין המטופל למטפל ועל שיחה שמתנהלת ביניהם. במהלך שיחה זו לאורך תהליך הטיפול המטפל והמטופל מנסים ביחד להבין ולברר את הסיבות לדיכאון, מהן תחושות המטופל ומחשבותיו וכיצד הוא יכול להתמודד טוב יותר עם תחושותיו. הטיפול מסייע דרך מתן תמיכה והקשבה ודרך הרחבת טווח ההתמודדות של המטופל. לעיתים הפסיכולוג יכול להמליץ על פנייה לפסיכיאטר ושילוב שתי דרכי הטיפול גם יחד, אך זוהי המלצה שנעשית בדיאלוג והמטופל כמובן לא חייב להסכים לה. עם זאת ניתן לחשוב מדוע קיים סירוב לטיפול תרופתי ולהבין גם את ההיבט הזה יותר לעומק. אציין כי בכל מצב של מצוקה או דיכאון, מומלץ לא להתמודד לבד ולפנות לטיפול ולברר יותר בטלפון או בשיחת היכרות פנים אל פנים.

בהצלחה,
סיון

שלום לך, כאשר מתייחסים להתנהגות פאסיבית אגרסיבית, לרוב מתכוונים לדרך שבא אדם מבטא כעס או תרעומת, אך לא עושה זאת בדרך ישירה, אלא בדרך עקיפה, ולכן פאסיבית. אופן התמודדות זה לרוב אינו מודעת לאדם ופעמים רבות הוא לא יהיה מודע לכך שנפגע או כועס. לדוגמא, אדם שלא רוצה לבצע משימה כלשהי בעבודה, אך אינו אומר זאת ישירות, אלא דוחה את המשימה או מבצע אותה באופן שאינו מושקע; או אדם שאומר שאינו כועס, אך בפועל משתתק ואינו מתנהג באופן שגרתי. אם בסיטואציה שאתה מתאר האדם פועל מתוך כעס ורצון לפגוע, זה נשמע יותר כמעשה אגרסיבי (ולא פאסיבי אגרסיבי). בהצלחה, סיון

שלום נעה,

סודיות בין מטפל למטופל היא אחת מאבני היסוד של חוקי האתיקה של הפסיכולוגים. לפי הקוד האתי של הפסיכולוגים, פסיכולוג מחויב בדיווח במקרים של חשד להתעללות נפשית, פיזית או מינית בקטין או בחסר ישע, מצד האחראים לו והדיווח הזה נעשה לרשויות המוסמכות בחוק (פקיד סעד או המשטרה). עם זאת, "פסיכולוגים אינם מחויבים בשמירת הסודיות במקרים שבהם על פי חוות דעתם המקצועית המטופל נמצא במצב של סיכון לעצמו או לאחרים" (מתוך הקוד האתי). כלומר, הם רשאים להפר את הסודיות אם הם סבורים שהדבר הכרחי ומהווה את טובתו של המטופל, אך אינם מחויבים בהכרח לדווח למשפחה. אופן פעולתו של הפסיכולוג תלוי בגורמים רבים, ביניהם רצון המטופל, הגדרת החוזה הטיפולי שנעשה ביניהם בתחילת הטיפול, הערכת הסיכון האובדני, המסגרת הטיפולית (האם זהו טיפול פרטי או בתוך מסגרת בה פועלים באופן מערכתי?) האם יש גורמים טיפוליים נוספים בתמונה כמו פסיכיאטר ועוד. סביר להניח כי הפסיכולוג יפעל מתוך דאגה למטופל ובשיתופו, ותוך הפעלת שיקול דעת בהתאם לנסיבות. איני יודעת מדוע את שואלת את השאלה, אך רק אוסיף כי במקרה של מחשבות הקשורות לנושא, כדאי בהחלט לשתף את המטפל במה שעובר עליך.

מקווה שעונה על שאלתך,
סיון

שלום מעיין,

לצערנו, עולם הרפואה והפסיכולוגיה עדין אינו מבין במלואו את מנגנוני הסכיזופרניה ואת הסיבות להתפרצותה. עם זאת, השערה רווחת גורסת כי קיימים גורמים גנטיים למחלה, וזאת ניתן לראות לפי מחקרים המראים על עלייה בשיעור המחלה ככל שהקרבה הגנטית גבוהה יותר (למשל, לאח תאום זהה, החולק אותו מטען גנטי של חולה בסכיזופרניה נמצא בסיכון גדול פי 47 מכלל האוכלוסייה לחלות במחלה). יחד עם זאת, תורשה היא לא הרכיב היחיד המשפיע על התפרצות המחלה וכיום מדברים על גורמי סיכון משמעותיים נוספים כמו: שימוש בסמים, הגירה או אירועים טראומטיים או מעוררי סטרס משמעותי. אני יכולה בהחלט להבין כיצד הנושא מעסיק ומטריד אותך, וזוהי התמודדות מורכבת לכל המשפחה. במידה ואת מעוניינת את יכולה לפנות לרופא המטפל באחיך ואולי לשאול אותו את השאלות המטרידות, או לחלופין לבקש עבורך טיפול פסיכולוגי שם תוכלי לתת ביטוי למגוון המחשבות, רגשות, חששות ושאלות שוודאי עולים בך בהקשר זה.

בהצלחה,
סיון

שלום גליה,

יום הולדת זהו פעמים רבות אירוע מורכב אשר מעורר בנו מחשבות על חיינו, חשבון נפש, ורגשות שונים ומגוונים, החל משמחה על מה שיש לנו, ועד לגעגועים למה שהיה וצער על מה שחסר בחיינו. בפרט כשמדובר ביום הולדת 50. לכן, העצב שאת מתארת על מות החברה והיעדר החברים, ביחד עם הכרת התודה על המשפחה שיש לך הם רגשות מובנים שמגיעים ביחד ומעורבבים זה בזה. אני מבינה בהחלט את רצונך לשמוח ביום ההולדת ולהיות שלמה עם עצמך, ונשמע לי שברצון זה את מבטאת תקווה לחוש רק רגשות חיוביים ביום זה (רק שמחה, רק אופטימיות וכו'). אני מציעה לנסות להשלים עם כך שהרגשות הם מורכבים יותר, ולעיתים אינם יכולים להיות רק חיוביים, גם כאשר אנו מצפים זאת מעצמנו. לכן סביר להניח שגם ביום עצמו ובתקופה שלפני ואחרי, יהיו רגעים של אושר, שמחה, סיפוק ואופטימיות, לצד רגעים של עצב, אך אם תהיי עצובה לרגעים זה טבעי והדבר אינו חייב בהכרח להרוס את הרגעים הטובים, אלא להתקיים לצידם. במובן מסוים, להיות שלמה עם עצמך יכול להיות במובן של לאפשר לעצמך להרגיש את כל מגוון הרגשות שעולים בך, הן החיוביים והן הכואבים.

שיהיה מזל טוב,
סיון

שלום ע,

לצערי לא ניתן להגיע לאבחנות באופן זה, גם עם התיאור המפורט שתיארת. אני ממליצה לך לפנות לפסיכיאטר לצורך שאלה על האבחנה, אולי אפילו לרופא שמכיר אותך ואף טיפל בך באותה התקופה.

בהצלחה,
סיון.

שלום לך,

את צודקת שפעמים רבות קשה לנו לשער או "לנחש" מה מתרחש במוחו של אחר, ואכן, איני יודעת למה הקולגה שלך התכוונה באמירה הזו ואם אפשר בכלל לשפוט את זה כטוב או רע. אולי היא התכוונה שהיא זקוקה לזמן לעבד את הדברים, אולי התכוונה לכך שאינה מעוניינת עוד לדבר על נושאים אישיים בעבודה, אולי היא חוששת מתגובתך לאור מה שהיה ביניכם וההתעלמות שלך ממנה בעבר, ואולי היא עוד כועסת או פגועה וזקוקה לזמן. אני מבינה שציפית ממנה לתגובה, אך לצערנו אנו לא תמיד מקבלים את התגובות שהיינו רוצים או מצפים מאחרים. נראה לי שמצידך עשית את מה שיכולת ועכשיו למולה אפשר קצת להרפות ולתת לזמן לעשות את שלו. לצד זה, נשמע שהדבר מטריד אותך ולכן הייתי ממליצה לך להמשיך ולעסוק בו באופן אישי בטיפול שלך. בטיפול תוכלי להבין את היחסים שלך עם הקולגה, מה מתעורר אצלך למולה, מה היא מייצגת עבורך וכו'.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום ליאת,

נושא המיניות הוא הרבה פעמים נושא שנמנעים מלעסוק בו, אך הוא חשוב מאוד לתחושת הסיפוק וההנאה האישית, כמו גם לאינטימיות ולתחושת הקירבה בין בני זוג, ולכן חשוב מאוד שאת עוסקת בנושא.
מהתיאור שלך נשמע שניתן להבין יותר במה מדובר. האם כרגע מדובר בתקופה יותר דיכאונית והחשק המיני נפגע?
כמו כן, כדאי לברר עם הרופא המטפל האם ירידה בחשק המיני יכולה להיות תופעת לוואי שקשורה לטיפול התרופתי. בנוסף, מפני שאת מתארת שכן קיים צורך מיני שמתבטא ברצון להגיע לפורקן, מה שאת מתארת יכול לנבוע מקושי באינטימיות ביחסים עם אדם אחר, מחשש מקירבה או מכך שזהו קשר חדש. כרגע לא ברור כיצד הוא תופס את הדברים (האם משהו מפריע גם לו?).
בכל מקרה, לא ניתן לדעת מראש אם יש פתרון לנושא, אלא מדובר בתהליך שבמהלכו תצטרכי לברר תוך כדי מה קורה ביניכם ומהי עמדתך בנושא. מדובר בתחילתו של קשר, ולכן תצטרכי לעקוב ולראות- האם יש נכונות מצד בן הזוג לשוחח על הנושא? להבין את הצד שלך? לנסות לעשות איזו שהיא עבודה משותפת? כמו בסוגיות שונות בזוגיות, חשוב לראות שיש פרטנר שיש ביניכם תקשורת פתוחה, מוכנות לבוא אחד לקראת השני ולעשות איזה שהוא תהליך משותף. את תצטרכי לברר עם עצמך האם יש נכונות לתהליך, האם יש שינוי שמספק אותך וכמה את מוכנה להתפשר במידה ולא. כמובן שתוכלו תמיד לפנות לייעוץ זוגי העוסק בתחום המיני כדי לראות כיצד ניתן לסייע, אך הדבר דורש את שיתוף הפעולה שלו.

שיהיה בהצלחה,
סיון