פורום טיפול נפשי

היי, אשמח לעזרתכם. הילד אמנם בן 9 חודשים, אבל המצב נמשך מאז הלידה. זה התחיל שאחרי הלידה הוא רצה לנסות ללמוד לבד כל מיני דבר בלי להיעזר באף אחד, גם לא בי. כמו לחתל, לעשות מקלחת ראשונה וכו'. כבר בשבוע הראשון לאחר הלידה כשהייתי עם התינוק בבית והוא טיפל באירוע הברית בבית הכנסת. בחודש הראשון הלך לבית הוריו לצבוע להם חדר. אני לבד עם תינוק בן כמה ימים קמה אליו לבד בלילות, עוד כאובה מהלידה. המשפחה שלי תומכת ועוזרת. והוא מתלונן שכל הזמן המשפחה שלי נמצאת אצלנו, ולמה אני לא מנקה, מסדרת, מכבסת וכו' (לדעתי הלא מקצועית הוא סובל מאובססיה לניקיון).
קיוויתי שהוא באמת באיזשהו מצב זמני, הסתגלות למצב.. אבל לצערי הרב, המצב נמשך. עוד לא חזרתי לעבודה (צפויה לחזור בקרוב). כל ה-9 חודשים אני קמה לבד לילד. לא ישנתי יותר מ-4 שעות ברצף. כשביקשתי עזרה בסופשבוע, שאשן לילה אחד ברצף הוא אומר שהוא עובד כל השבוע ועד שיש לו סופשבוע לנוח הוא לא יתעורר. בסופ"ש הוא קם מאוחר, מתי שבא לו. רוב הזמן ב-14:00 ואחרי. מדבר על זה שאין לו פנאי לעצמו (מה שלא נכון, כי הרבה פעמים אני יוצאת והוא נשאר בבית לבד ויכול לעשות מה שבא לו וכמובן לישון כמה שבא לו. כששאלתי איפה הפנאי שלי עצמי אמר לי שכל היום יש לי פנאי, כי אני לא עובדת. יש ימים שהוא הולך מיד אחרי העבודה לפגוש חבר או להורים שלו. הרבה פעמים הוא נותן לילד לצרוח ולא מאפשר לי להרגיע אותו כיוון שרוצה להרגיע אותו לבד. גם בימים אלו מתלונן שהמשפחה שלי פה כל הזמן (הם בדרך כלל פה בשעות היום, לפעמים, פעם, פעמיים בשבוע הם נמצאים כשהוא מגיע) לא רוצה להאריך יותר מידי. בגדול, הוא שם את עצמו לפני כולם, בטח לפני אבל גם בהרבה מקרים לפני הילד - לדוגמה, אם אני מרדימה אותו כשהוא חוזר מהעבודה הוא נכנס לחדר ומרים אותו כי הוא מתגעגע ובעצם קוטע את ההרדמה.
השאלה היא אם אכן מדובר בדיכאון אחרי לידה של גברים, ובכלל מה אני יכולה לעשות. ניסיתי כמובן לדבר איתו. אבל הוא ממש מנותק. מתרכז בתלונות כלפי, שכל היום אני בבית והוא חוזר מהעבודה ויש כלים בכיור, ואני לא מנקה ולא מכבסת (מה שכמובן לא מדויק). הוא לא מבין שאני לא ישנה וטיפול בתינוק הוא אינטנסיבי. אם יש לי זמן במהלך היום אני מנסה להשלים שעות שינה. וכמובן לדאוג גם לעצמי, לאכול. ולאחר מכן לעשות מה שאני מצליחה במטלות הבית. אבל הוא לא מעריך כלום.
נואשת לעזרה.

שלום רב, אני בת 31
אף פעם לא הייתי בטיפול כזה או אחר.
אני מרגישה צורך לעשות את זה עכשיו.
איך יודעים לאיזה פסיכולוג לפנות?
מה אומרים? איך מתחילים?

היי,
אני בטיפול כבר זמן מה. אני מרבה לשתוק במפגשים, לפעמים פגישות שלמות. אחרי חודשים של שתיקה, שבה לא שיתפתי. והוא כעס על כך והבהיר לי שהמצב לא יכול להימשך באופן זה ושאם אני מעוניינת בהמשך הטיפול אז אני חייבת לדבר.
לפני 2 פגישות דיברתי סוף סוף. אמרתי (אומנם עדיין באופן חלקי) למה אני באמת שם. החוויה הייתה כל כך קשה, היה כל כך קשה למצוא את המילים. הוא היה מאוד אמפתי וקשוב, לשם שינוי.
היו עוד 2 פגישות מאז, ושוב קשה לי לדבר. מאוד קשה לי, למרות שהוא היה מאוד אמפתי ולמרות שזה היה נעים לדבר. המילים פשוט לא יוצאות החוצה. אני באמת שרוצה לדבר איתו אך חשה שאינני מסוגלת. כאילו משהו חוסם ועוצר את המילים מלצאת, ושוב אני עוטה את המסכה החייכנית והנעימה וממשיכה בהצגה כאילו הכל בסדר, כשבעצם הכל לא בסדר. יוצאת מהפגישות כאובה ומתוסכלת ואני שוב לא מצליחה לפרוץ את מחסום השתיקה. הוא הפסיק ללחוץ ולכעוס כשאני לא מדברת. נראה לי שהוא רוצה שהדברים יבואו ממני, מבלי שהוא ילחץ עליי. אולי סוף סוף הוא הבין שפשוט קשה לי לדבר ושאני מנסה לדבר אבל זה פשוט לא מצליח. אני חושבת שאני חווה תסמינים של פוסט טראומה. סיפרתי לו על זה לא מזמן, באותה פגישה שבה אזרתי אומץ. ומאז הוא השתנה והפסיק ללחוץ עליי לדבר והוא מאפשר לי לשתוק. כאילו שכל הגישה שלו השתנתה וממטפל שמאוד לוחץ ודוחק, הוא הפק למאוד עדין וזהיר. האם יש קשר בין הדברים? האם זה חלק מאסטרטגיית טיפול בפוסט טראומה?
תודה...

תודה על התשובה.
אבל נראה לי שהבעיה היא באמת עוינות כלשהי או כעס מצידו.אחרת קשה לי להסביר את ההתנהגות שלו כשאני ממש זקוקה לשיחה ועידוד ממנו.
פוטרתי מהעבודה ובגילי זה די קשה למצוא עבודה אני שולחת קורות חיים ולצערי לא עונים לי בכלל, ונראה לי שבעל כורחי אצא לפנסיה מה שמאוד מדאיג אותי.
דיברנו בטלפון אני והוא על המצב כשאני מדוכאת למדי כשלפתע הוא היה חייב לנתק והבטיח שתוך רגע יחזור אלי.
זה כמובן לא קרה והוא לא חזר אלי באותו ערב אלא שלח הודעה וביקש סליחה בצהרים שלמחרת צילצל ושוב נכנסנו למעגל קסמים של ריב וכעסים. הוא מבקש סליחה ממני כבר שנים על ההתנהגות שלו.אני סולחת והוא ממשיך לפגוע בי כל הזמן ולבקש כמובן סליחה.
אולי הוא לא התבגר? או שאולי הוא פשוט אנוכי שחושב אך ורק על עצמו והחברים שלו וזהו אני בצד? נשכחתי? מה יכול להיות הגורם האמיתי לזה שאני צריכה אותו,לדבר איתו ואין לו זמן בשבילי? אני כותבת ומוחקת ובעיקר בוכה מהבוקר נפגעתי עמוקות.
אני לא מאמינה שעד השפל היחסים הזה הגעתי עם הבן היחיד שלי. מה עושים? שיחררתי אותו כמו שיעצת לי לעשות אין לי צפיות ממנו שיתקשר, שיבוא. (הוא גר עשרים דק הליכה ממני ולא ראיתי אותו כמעט שבועיים) כך הוא מתרחק יותר ויותר ואני חשבתי שברגע שאשחרר אותו היחסים ישתנו.כשהוא לא ירגיש מחויב להתקשר אז הוא יתקשר פעם ב....אבל יתקשר .
אני בד"כ טיפוס אופטימי אבל היומיים האחרונים גרמו לחשוב שאולי אני באמת לבד, ואני לא יכולה לסמוך על אף אחד מלבדי.
אני מוכנה לתת את נשמתי עבורו אבל לצערי נראה לי שאני רק לנטל כבד עליו.
אשמח לתשובה.
יונית

אני רוצה לדעת בקשר לבעיה של אימפולסיביות וכעסים שיש לי
כמו אני כועס שאנשים מחנכים אותי/אומרים לי מה לעשות/מתעלמים
ממני וזה מגיע למצב שאני צועק ומקלל אותם ואפילו מוציא את
הכעסים על אנשים אחרים אפילו אנשים חטטנים וחוצפנים גורמים
לי לאבד שליטה איך אפשר להיות פחות רגיש ואימפולסיבי
בסיטואציות האלה ?

שבת שלום ליטל. אני מטופלת בתרופות אצל רופאת משפחה אבל אני לא בטיפול הייתי המון שנים בטיפול אבל החליטו שמיציתי וזה באמת נכון כי אני באמת יודעת לעזור לעצמי לבד בשעת מצוקה וגם משפחתי מתנגדים שאלך לטיפול וגם אין לי סל שיקום גם עברתי דברים לא נעימים בטיפולים האלה. בכל מקרה רציתי לשאול למרות שאני יודעת לעזור לעצמי יש ימים שאחר הצהריים אני מוצפת במחשבות שליליות פסימיות, לא חס וחלילה אובדן או משהו כזה פשוט מחשבות מדכאות על מה שעברתי בעבר על הטעויות שעשיתי בעבר מבחינת בני זוג לא נכונים שהתאהבתי בהם ויצאתי איתם אין לי ילדים וכיום אני גם לא יכולה לעשות ילדים הגעתי לגיל המעבר והמחזור הופסק לי אני מרגישה שונה מבחינת אנשים אחרים בגילי כולם נשואים עם ילדים כאילו מחשבה שאני היחידה שלא נשואה אני גם לא עובדת כרגע בבוקר ובערב אני מרגישה מצוין הכל טוב שמחה צוחקת נפגשת עם חברים אבל באמצע השבוע אני לא יכולה להיפגש עם חברים כי הם עובדים וגם חלק מהם נשואים ואין להם זמן להיפגש רציתי לשאול מה לעשות כדי להסיר את המחשבות השליליות אחר הצהריים שאני מרגישה את המחשבות הפסימיות כאשר כמה שאני מנסה לעזור לעצמי מצד אחד לפעמים זה מצליח ואני יוצאת מזה לבד אבל יש ימים שכאשר יש לי מועקה ומחשבות שליליות אני חסרת מוטיבציה וקשה לי באותו רגע לעזור לעצמי אני בוהה מול הטלוויזיה עם המועקה לצאת להליכה אחרי הצהריים שיש לי מועקה ומחשבות שליליות אין לי את המוטיבציה לצאת בין היתר גם בגלל מזג האוויר אבל זה לא עוזר לי ההליכות האלה ניסיתי את זה ולא עזר לי האם יש לך רעיון אחר כדי להתמודד בנוסף לעצה לטיפול פסיכולוגי? אולי את יודעת על אתר באינטרנט שאני יכולה לקרוא על זה כדי להתמודד? או ספרים? אשמח לעצה מאחלת לך שבת נפלאה ותודה רבה

לכתוב יומן אישי זה משפר את הזכרון ?

יש בעייה אצלי זה כשאני לא לוקח טיפול פסיכיאטרי אני נעשה
אימפולסיבי מתרגז בקלות וצועק/מקלל אנשים ולעומת זאת כשאני
לוקח טיפול אז המצב הפוך אני יותר שקט ורגוע אני רוצה לדעת איך
רגוע ולא אימפולסיבי והגיוני גם בלי הטיפול הזה שהוא לא כ"כ עושה
לי טוב מבחינה בריאותית ?

שלום ליטל
בעלי אדם עצבני ומגיב בצורה לא הגיונית על דברים שיכולים לעצבן אותו כמו אם מבקשים ממנו לעשות דברים או מעירים הוא משתגע ישר ונהיה עצבני ועושה דווקא ההיפך הוא לפעמים שובר דברים ומעיף דברים מרוב עצבים .
יש לציין שיש לו בעיות שינה ובעיות גב הוא לא ישן טוב בכלל וכל זה נהיה קיצוני יותר בשנה האחרונה כי נולד לנו ילד ...כבר בן שנה והשנה הזו היתה מאוד קשה הוא לא רוצה להתמודד עם כלום במיוחד לא עם הילד לא מוכן לטפל בו לא מוכן לשמוע צרחות הכל עליי . באופן כללי הוא לא אוהב להתמודד עם קשיים ובסופו של דבר מוותר
זה גם מתבטא בעבודות שלו..הרבה פעמים התפטר כי הרגיש שלא הלך לו ולא רצה להתמודד עם הקושי כך גם עם הילד.
אני לא מצליחה להבין אם זה דיכאון או שכל זה נובע מחוסר שינה בכלל ובלי קשר לזה שהוא בכללי בנאדם עצבני. למי לפנות? הוא לוקח ברינטלקס כבר חודשיים בהמלצת רופא משפחה אבל אני לא רואה שום שינוי לטובה . אשמח לעזרתך תודה!

שלום רב,

איך בוחרים פסיכולוגית עבור בתי ?

פעם ראשונה שזקוקה לפסיכולוגית וככל שאני נחשפת מבינה שיש מספר תחומי טיפול. מה עושים ? מאיפה מתחילים ?

תודה רבה.

ליטל שלום.
כל פעם שיש איזה שהיא תחושה של התקרבות ביני לבין המטפלת מיד אני הודפת את התחושה. אם מתגנבת לראשי איזה מחשבה חיובית עליה מיד אני מעיפה אותה וחושבת שלילי. אם קורה משהו טוב בטיפול, היא אמרה משהו טוב או שהצליחה להבין את תחושותי וכו' לשניה אני שמחה, אבל מיד מתעשתת וזורקת ממני והלאה את המחשבה או התחושה החיובית ומכסה הכל במחשבות שליליות.
משכנעת את עצמי שאולי כדאי כבר לסיים.
שנמאס לי ממנה. שלאיזה מקומות טובים כבר אוכל להגיע בעזרתה.
ביני לביני אני יודעת שזה לא בדיוק כך, אבל התחושות השליליות לגביה לא מרפות.
אשמח לשמוע את דעתך.

בברכה.
תודה מראש.

בוקר טוב
יש לי חרדות ממלחמות ומאז הדיווחים בחדשות בבוקר אני ממש בחרדה איומה קשה לי לנשום אני לא סובלת מדיכאון או ממחלת נפש חס וחלילה אבל יש לי חרדות ממלחמות יש לי במשפחה חיילים אני ממש פוחדת בכלל לכל חיילי צה"ל ובכלל ברגע שאני רואה דבר כזה אני משותקת אני ממש דואגת רציתי להתייעץ איתך איך מרגיעים את החרדה מיידית אני מאוד מודה לך שתהיה לך ולכל עם ישראל וכל חיילי צה"ל שבת שקטה ושחיילנו יחזרו בשלום אשמח על עצה מה לעשות באותו רגע של חרדה. תודה רבה לך שבת שקטה

אבקש לדעת באם תופעות של לחץ דם ו/או דופק מהיר מאוד הנמשך מספר שעות עלולות לנבוע מסיבה של דאגנות יתר, חששות וסטרס?

אני בן 60, רווק, וללא כל עבר רפואי פיזי או נפשי בתחום זה, אלא שבחודשים האחרונים אני חש שהגשמתי וחוויתי בחיי את כל מה שחלמתי לחוש ולחוות, (מה שמעניק לי מן תחושת סיפוק מלאה), אלא שבצד אותה התחושה יש בי הכרה בכך שמה שמצפה לי בעתיד אלו בעיות זקנה כולל מחלות ומגבלות, מה שמאוד מטריד אותי, עד שאני חש לעיתים גלי פחד מפני מצב שכזה.

כמו כן, בחודשים האחרונים, אני חושב יותר ויותר על יקיריי שאינם עוד, כמו סבא, סבתא וכמובן אבא, ועל חברים שלי שנפלו בשירות צבאי וביטחוני אחר לפני עשרות שנים, וחש צער על שהם אינם נמצאים בין החיים ונהנים כמוני.

אני נהנה מן החיים ומבלה בכל ערב, וכאשר אני מבלה עם חברותיי וחבריי אני שמח, צוהל ורוקד, אבל, כאשר אני עולה לשירותים ל-2 דקות, הרי בתא השירותים אני חש עצב וגעגועים לאלו שאינם, וחוזר לשגרה מיד כאשר אני שב משם לחבר'ה.

התחושה היא שאני חי בעצם בשני קווים מקבילים, כאשר קו אחד הוא הסיפוק המלא והשמחה, והקו השני הוא קו של עצב וחששות.

אני יודע שאין בפנייתי ובדבריי אלו בכדי לקבל דיאגנוזה מבוססת, אך בשלב זה אסתפק בהערכה ראשונית כמובן.

בתודה גדולה מראש ובברכה, עומרי.

בוקר טוב ליטל.
פתאום הבנתי למה אני רק פלטפורמה, רק אבן דרך במסלול המקצועי. להכיר עוד אנשים שמתמודדים עם כל מיני דברים שחוו בעברם ועדיין חוויים. בשבילה זאת עבודה, בשבילי אילו החיים!! היא מסיימת בקליניקה והולכת הביתה, לא חייבת לקחת אותי או מטופלים אחרים איתה. ואני ממשיכה עם עצמי ועם הבלגן של החיים שלי או עם דברים שצפו ועלו בקליניקה.
באסה!!!

היי
רציתי לדעת מה ההבדל בין פסיכוזה לבין הפרעה אנטי סוציאלית ?
פסיכוזה זה ניתוק מהמציאות, הפתלוגיה נחשבת ברמת המודעות של האדם? האדם לא תופס את המציאות כמו שהיא.. ואנטי סוציאלית הפתלוגיה היא בסופר אגו החלש? האדם לא פועל לפי ערכים ומוסר

אשמח לחידוד בנושא, תודה !!