פורום טיפול נפשי

אני רוצה לדעת בקשר לבעיה של אימפולסיביות וכעסים שיש לי
כמו אני כועס שאנשים מחנכים אותי/אומרים לי מה לעשות/מתעלמים
ממני וזה מגיע למצב שאני צועק ומקלל אותם ואפילו מוציא את
הכעסים על אנשים אחרים אפילו אנשים חטטנים וחוצפנים גורמים
לי לאבד שליטה איך אפשר להיות פחות רגיש ואימפולסיבי
בסיטואציות האלה ?

שבת שלום ליטל. אני מטופלת בתרופות אצל רופאת משפחה אבל אני לא בטיפול הייתי המון שנים בטיפול אבל החליטו שמיציתי וזה באמת נכון כי אני באמת יודעת לעזור לעצמי לבד בשעת מצוקה וגם משפחתי מתנגדים שאלך לטיפול וגם אין לי סל שיקום גם עברתי דברים לא נעימים בטיפולים האלה. בכל מקרה רציתי לשאול למרות שאני יודעת לעזור לעצמי יש ימים שאחר הצהריים אני מוצפת במחשבות שליליות פסימיות, לא חס וחלילה אובדן או משהו כזה פשוט מחשבות מדכאות על מה שעברתי בעבר על הטעויות שעשיתי בעבר מבחינת בני זוג לא נכונים שהתאהבתי בהם ויצאתי איתם אין לי ילדים וכיום אני גם לא יכולה לעשות ילדים הגעתי לגיל המעבר והמחזור הופסק לי אני מרגישה שונה מבחינת אנשים אחרים בגילי כולם נשואים עם ילדים כאילו מחשבה שאני היחידה שלא נשואה אני גם לא עובדת כרגע בבוקר ובערב אני מרגישה מצוין הכל טוב שמחה צוחקת נפגשת עם חברים אבל באמצע השבוע אני לא יכולה להיפגש עם חברים כי הם עובדים וגם חלק מהם נשואים ואין להם זמן להיפגש רציתי לשאול מה לעשות כדי להסיר את המחשבות השליליות אחר הצהריים שאני מרגישה את המחשבות הפסימיות כאשר כמה שאני מנסה לעזור לעצמי מצד אחד לפעמים זה מצליח ואני יוצאת מזה לבד אבל יש ימים שכאשר יש לי מועקה ומחשבות שליליות אני חסרת מוטיבציה וקשה לי באותו רגע לעזור לעצמי אני בוהה מול הטלוויזיה עם המועקה לצאת להליכה אחרי הצהריים שיש לי מועקה ומחשבות שליליות אין לי את המוטיבציה לצאת בין היתר גם בגלל מזג האוויר אבל זה לא עוזר לי ההליכות האלה ניסיתי את זה ולא עזר לי האם יש לך רעיון אחר כדי להתמודד בנוסף לעצה לטיפול פסיכולוגי? אולי את יודעת על אתר באינטרנט שאני יכולה לקרוא על זה כדי להתמודד? או ספרים? אשמח לעצה מאחלת לך שבת נפלאה ותודה רבה

לכתוב יומן אישי זה משפר את הזכרון ?

יש בעייה אצלי זה כשאני לא לוקח טיפול פסיכיאטרי אני נעשה
אימפולסיבי מתרגז בקלות וצועק/מקלל אנשים ולעומת זאת כשאני
לוקח טיפול אז המצב הפוך אני יותר שקט ורגוע אני רוצה לדעת איך
רגוע ולא אימפולסיבי והגיוני גם בלי הטיפול הזה שהוא לא כ"כ עושה
לי טוב מבחינה בריאותית ?

שלום ליטל
בעלי אדם עצבני ומגיב בצורה לא הגיונית על דברים שיכולים לעצבן אותו כמו אם מבקשים ממנו לעשות דברים או מעירים הוא משתגע ישר ונהיה עצבני ועושה דווקא ההיפך הוא לפעמים שובר דברים ומעיף דברים מרוב עצבים .
יש לציין שיש לו בעיות שינה ובעיות גב הוא לא ישן טוב בכלל וכל זה נהיה קיצוני יותר בשנה האחרונה כי נולד לנו ילד ...כבר בן שנה והשנה הזו היתה מאוד קשה הוא לא רוצה להתמודד עם כלום במיוחד לא עם הילד לא מוכן לטפל בו לא מוכן לשמוע צרחות הכל עליי . באופן כללי הוא לא אוהב להתמודד עם קשיים ובסופו של דבר מוותר
זה גם מתבטא בעבודות שלו..הרבה פעמים התפטר כי הרגיש שלא הלך לו ולא רצה להתמודד עם הקושי כך גם עם הילד.
אני לא מצליחה להבין אם זה דיכאון או שכל זה נובע מחוסר שינה בכלל ובלי קשר לזה שהוא בכללי בנאדם עצבני. למי לפנות? הוא לוקח ברינטלקס כבר חודשיים בהמלצת רופא משפחה אבל אני לא רואה שום שינוי לטובה . אשמח לעזרתך תודה!

שלום רב,

איך בוחרים פסיכולוגית עבור בתי ?

פעם ראשונה שזקוקה לפסיכולוגית וככל שאני נחשפת מבינה שיש מספר תחומי טיפול. מה עושים ? מאיפה מתחילים ?

תודה רבה.

ליטל שלום.
כל פעם שיש איזה שהיא תחושה של התקרבות ביני לבין המטפלת מיד אני הודפת את התחושה. אם מתגנבת לראשי איזה מחשבה חיובית עליה מיד אני מעיפה אותה וחושבת שלילי. אם קורה משהו טוב בטיפול, היא אמרה משהו טוב או שהצליחה להבין את תחושותי וכו' לשניה אני שמחה, אבל מיד מתעשתת וזורקת ממני והלאה את המחשבה או התחושה החיובית ומכסה הכל במחשבות שליליות.
משכנעת את עצמי שאולי כדאי כבר לסיים.
שנמאס לי ממנה. שלאיזה מקומות טובים כבר אוכל להגיע בעזרתה.
ביני לביני אני יודעת שזה לא בדיוק כך, אבל התחושות השליליות לגביה לא מרפות.
אשמח לשמוע את דעתך.

בברכה.
תודה מראש.

בוקר טוב
יש לי חרדות ממלחמות ומאז הדיווחים בחדשות בבוקר אני ממש בחרדה איומה קשה לי לנשום אני לא סובלת מדיכאון או ממחלת נפש חס וחלילה אבל יש לי חרדות ממלחמות יש לי במשפחה חיילים אני ממש פוחדת בכלל לכל חיילי צה"ל ובכלל ברגע שאני רואה דבר כזה אני משותקת אני ממש דואגת רציתי להתייעץ איתך איך מרגיעים את החרדה מיידית אני מאוד מודה לך שתהיה לך ולכל עם ישראל וכל חיילי צה"ל שבת שקטה ושחיילנו יחזרו בשלום אשמח על עצה מה לעשות באותו רגע של חרדה. תודה רבה לך שבת שקטה

אבקש לדעת באם תופעות של לחץ דם ו/או דופק מהיר מאוד הנמשך מספר שעות עלולות לנבוע מסיבה של דאגנות יתר, חששות וסטרס?

אני בן 60, רווק, וללא כל עבר רפואי פיזי או נפשי בתחום זה, אלא שבחודשים האחרונים אני חש שהגשמתי וחוויתי בחיי את כל מה שחלמתי לחוש ולחוות, (מה שמעניק לי מן תחושת סיפוק מלאה), אלא שבצד אותה התחושה יש בי הכרה בכך שמה שמצפה לי בעתיד אלו בעיות זקנה כולל מחלות ומגבלות, מה שמאוד מטריד אותי, עד שאני חש לעיתים גלי פחד מפני מצב שכזה.

כמו כן, בחודשים האחרונים, אני חושב יותר ויותר על יקיריי שאינם עוד, כמו סבא, סבתא וכמובן אבא, ועל חברים שלי שנפלו בשירות צבאי וביטחוני אחר לפני עשרות שנים, וחש צער על שהם אינם נמצאים בין החיים ונהנים כמוני.

אני נהנה מן החיים ומבלה בכל ערב, וכאשר אני מבלה עם חברותיי וחבריי אני שמח, צוהל ורוקד, אבל, כאשר אני עולה לשירותים ל-2 דקות, הרי בתא השירותים אני חש עצב וגעגועים לאלו שאינם, וחוזר לשגרה מיד כאשר אני שב משם לחבר'ה.

התחושה היא שאני חי בעצם בשני קווים מקבילים, כאשר קו אחד הוא הסיפוק המלא והשמחה, והקו השני הוא קו של עצב וחששות.

אני יודע שאין בפנייתי ובדבריי אלו בכדי לקבל דיאגנוזה מבוססת, אך בשלב זה אסתפק בהערכה ראשונית כמובן.

בתודה גדולה מראש ובברכה, עומרי.

בוקר טוב ליטל.
פתאום הבנתי למה אני רק פלטפורמה, רק אבן דרך במסלול המקצועי. להכיר עוד אנשים שמתמודדים עם כל מיני דברים שחוו בעברם ועדיין חוויים. בשבילה זאת עבודה, בשבילי אילו החיים!! היא מסיימת בקליניקה והולכת הביתה, לא חייבת לקחת אותי או מטופלים אחרים איתה. ואני ממשיכה עם עצמי ועם הבלגן של החיים שלי או עם דברים שצפו ועלו בקליניקה.
באסה!!!

היי
רציתי לדעת מה ההבדל בין פסיכוזה לבין הפרעה אנטי סוציאלית ?
פסיכוזה זה ניתוק מהמציאות, הפתלוגיה נחשבת ברמת המודעות של האדם? האדם לא תופס את המציאות כמו שהיא.. ואנטי סוציאלית הפתלוגיה היא בסופר אגו החלש? האדם לא פועל לפי ערכים ומוסר

אשמח לחידוד בנושא, תודה !!

שלום
אני בן 26 וסובל מחרדה שנים רבות. נוטל טיפקס קבוע. החרדות מגיעות כמחשבות טורדניטת על נושאי זוגיות מיניות ומחלות.
גל החרדות התחיל לקראת השחרור מהצבא ולמרות שהיו לי תסמיני דיכאון לא היו לי מחשבות אובדניות או רצון לפגוע בעצמי והאחרים אך בהחלט היו לי מחשבות טורדניות סביב השאלה האם המצב הנפשי שכולל חרדה עלול לגרום לי לפגוע בעצמי עם הנשק שיש לי ?
מאז אני עובד בתחום הביטחון ונמנע מלעבוד בתפקידים שקשורים בנשק בגלל הטראומה הזו. אני צפוי לקידום המחייב נשיאת נשק ומאוד חושש מצד אחד אין לי מחשבות לפגוע בעצמי ובאופן כללי אני מאוד מסתייג מאלימות ומצד שני תמיד נמצאת לי האופציה במחשבות שחלילה יום אחד משהו "יתהפך" ואני עלול לעשות דברים רעים...
כמובן שעברתי הערכה פסיכיאטרית בעבר ולא נמצאו חריגים מעבר חרדה אבל כרגע אני עובד עצות

אני בת 24
גרה עם ההורים כי התחלתי תואר והם מתעקשים שאשאר בבית כדי שאצליח ללמוד ולא אתעסק בשכר דירה.
אח שלי בן 16 והבית קטן כך שיש פרטיות (חדר) רק לי ולו.
ההורים שלי כבר בני 50+ אמא שלי לא עובדת כי פיזית יש לה קשיים מסוימים אבל מתפקדת כרגיל ואבא שלי עצמאי ולמעשה מפרנס אותנו. (לא חסר לנו כלום)
לאחרונה הם לא מפסיקים לריב בעיקר בגלל בעיות כלכליות וניהול הבית שמשפיע על אמא שלי ומעבר לזה הם כבר מזמן לא מסתדרים בניהם אבל יש מצבים שזה בלתי נסבל ואני דואגת שיקרה להם משהו לא טוב.
לאחרונה זה החמיר ויצא מצב שאני הרבה בבית בגלל התקופת מבחנים ויש מקרים שאני מפרידה כאשר הם רבים(צעקות או קללות) או מנסה לגשר אבל שום דבר לא עוזר והם לא מוכנים ללכת אחד לקראת השני.
מעבר לזה שאני דואגת להם זה גם מכניס אותי לסוג של חרדה ופחד מה אני אעשה אם באמת יקרה משהו ואני אצטרך להתמודד עם זה? לראות את זה לידי?
הצעתי להם להיפרד ושכל אחד יגור לבד אבל אין להם אופציה כלכלית לממן דירה או לגור אצל קרוב משפחה וגם אם אני אעזוב את הבית אני לא יודעת עד כמה זה ייתן משהו ולהפך אני אהיה מודאגת יותר שאני לא יודעת מה קורה ולא יכולה לעזור לטפל במצב.
אני בספק אם טיפול חיצוני יעזור וגם לא חושבת שהם ימצאו את הזמן והכסף לפנות אליו.
אין לי באמת פתרון ריאלי ויחד עם זאת קשה לי מאוד ואם באמת אחליט לעזוב את הבית זה אולי יפגע בלימודים שלי והם נורא התאכזבו.
אין לי עם מי לדבר כי אני לא אשתף את זה עם אף אחד והייתי שמחה לשמוע עידוד או עצה טובה

ליטל שלום.
הרבה פעמים מרגישה שאין מענה. שיש הרבה כאב וקושי בין הפגישות ואם שולחת מייל, לא מרוצה מהתשובה בדרך כלל. ואם מחכה לפגישה בשביל לשתף ולדבר, ברגע שאני נכנסת הכל נעלם. לא זוכרת את כל הכאב והקושי שהיה בין הפגישות. מרגישה המון כעס עליה. הרבה פעמים מרגישה שהיא לא קולטת מה באמת קורה לי, מה עובר עלי. היא נמצאת בתוך איזה שהיא תמונה שלא תואמת את המציאות וכמו מסרבת לראות שאני כבר לא שם, לא ייחד איתה באותו המקום.
כל הזמן מתלבטת אם המצב יכול להשתנות, אם כדאי לי לשנות? אם היא בכל זאת תוכל לתת מענה? אם כדאי להתעקש להמשיך, לתת אימון?
מה דעתך?

יש מישהי שאני מכיר מלפני הרבה שנים.
היא מוכנה להיפגש איתי רק איפה שהיא רוצה. הכוונה רק במקומות בתוך העיר. אני לא רוצה מסיבותי שלי שיראו אותנו יחד. לכן מבקש מחוץ לעיר/לא בשעות פופולריות. מעבר לזה שהיא לא מוכנה. יש לי הרגשה שהיא מפחדת שאדע איפה היא גרה. היא אומרת עם ההורים או באיזה עיר אבל תמיד מתחמקת שצריך להחזיר אותה/ לקחת אותה או בכלל שהנושא עלה במעט פעמים שנפגשנו בשנים האחרונות.
מעבר לזה אני לא רוצה להיפגש איתה יותר מדי פעמים... פעם בכמה חודשים די ויותר.
הבעיות איתה:
לא משתפת בשום דבר. רק אני מדבר והיא מגיבה בפששש, חחחח או בשילוב של שניהם - פחחחח.

אין לה חוש הומור בכלל אבל כנראה לא אוכל לשנות את זה.

מעוניינת להיפגש רק איפה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה. לא זורמת בעליל.

לא פונה אלי לדבר רק להיפגש שמתחשק לה, תחת הבעיות שמניתי ממקודם.

מדי פעם צריך להעיר לה על ההתנהגות שלה - למשל יושבים במסעדה היא מדברת בקול מאוד גבוהה וכל המסעדה שומעת אותה.

אם זה ימשך ככה אין טעם לסבול ממנה. אני מעדיף לדבר השאלה איך להגיד את הדברים בצורה הנכונה. מבלי לפגוע ושיהיה אפקטיבי. יש עוד משהו חשוב לשים לב אליו?
גם לי קשה לדבר עם אנשים על דברים כאלה בלי קשר. אולי כי מפחד לריב ולהרוס את המעט שיש.